יש משהו מאוד מרגיע וקוסם ברעיון שלכל מטרה בעולם יש שיטה אחת נכונה. תעשיית העזרה העצמית חוגגת על הידיעה הזאת - סדנאות, ספרים, הרצאות, כולם ממליצים לך לאמץ את השיטה שתסדר לך את החיים. כשזה מגיע לסוגייה רגישה ואמוציונאלית כמו גידול ילדים, הצורך בהצבה של שיטה אחת על הפודיום והכתרתה כשיטה הטובה ביותר הוא טבעי. ולכן, אין להתפלא כשערוץ טלוויזיה הישגי כמו קשת מרים את הכפפה, ומאמץ פורמט תחרותי בינלאומי שנועד לקבוע - אחת ולתמיד! - מהו סגנון ההורות המנצח.
מתוך "מבחן ההורים הגדול"
(באדיבות קשת )
"מבחן ההורים הגדול" (כן, הוא גדול) שעלה אתמול (ב') בערוץ הוא פורמט אוסטרלי, שהתפשט לארצות הברית ולמדינות נוספות. מקובצים אליו שמונה זוגות הורים, שכל אחד מהם הוא חסיד של שיטת חינוך מסוימת, למשל חינוך כדרך הטבע, חינוך סמכותי (סובייטי), חינוך משחקי, משמעת וספורט, חינוך לעצמאות ודרך התורה. הילדים מקבלים אתגרים כמו טיפוס על קיר טיפוס, ניווט בעיר או חיקוי של ההתנהגות ההורית, והאופן שבו המשפחה מבצעת את המשימות האלו (לרוב ההורים מהצד) מועמד לשיפוט שאר הזוגות.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
בכל פרק ארבעה זוגות הורים נכנסים לזירת הגלדיאטורים וביציע יושבים ארבעת הזוגות הנוספים ומתרגלים את הספורט הלאומי של ישראלים בימים אלה: שיפוט חסר רחמים. בפרק הבא מתחלפים. בכל פרק הזוגות השופטים בוחרים את סגנון ההורות החביב עליהם מבין הנידונים (או כמו שהם מגדירים את זה, סגנון ההורות היעיל ביותר) עד שבישורת האחרונה נותרים שני זוגות מובילים. הזוגות האחרים אומנם מודחים מהתחרות, אבל ממשיכים לקחת חלק בדיונים. הפסיכולוג דני פרידלנדר ("חתונה ממבט ראשון") ומדריכת ההורים הפופולרית, עינת נתן, מנחים את המופע ומחלקים הערות משלהם.
אם לשם היעילות התכנסנו, המבחן (הגדול!) שבו עומדת "מבחן ההורים הגדול" היא בעיקר השאלה האם התועלת שהיא מביאה מתעלה על הנזקים שהיא מייצרת. בתור התחלה התחושה היא ש"מבחן ההורים" קורסת לתוך שיגעון ההישגיות שלה עצמה. זה מתחיל מהקביעה שיש שיטה אחת נכונה, שמתעלמת מכל כך הרבה פרמטרים שונים בחיים שמשפיעים על סגנון ההורות של זוגות או יחידנים כמו גיל הילדים, מצב כלכלי ובארה"ב למשל גם גזע. לפחות לפי הפרק הראשון אין בכלל התייחסות לקהילה או לסביבה של המשפחות האלו. תכלס, גם אין שום התייחסות לילדים עצמם. הכול מוכוון לתחרות ההורית ולמרוץ שבסופו מדליה, והילדים שם רק כדי לשמש כעדות להצלחת ההורים שלהם לבצע את הדבר הנכון. או כמו שמגדירים את זה בקשת (וגם בפורמט המקורי, אגב), אתגר הנינג'ה של ההורות.
בגדול מדובר בצפייה מעדות "איך אני מוצא את עצמי בסיפור הזה", וברור שהמטרה היא לעורר דיון, אבל בפועל מה שמתעורר באולפן, לפחות מהפרק הראשון, הוא בעיקר מצעד התקפות ומגננות ברוח הזמן בו אנחנו מתקיימים, דיון על מי צודק ומי טועה מאוד מאוד מאוד. כלומר עוד במה שעליה יוכלו אנשים להתווכח על הדרך האחת והיחידה הנכונה לעשות משהו. אף אחד לא מדבר על החולשות או הקשיים בשיטת החינוך שלו או על איך מתמודדים עם הורות, אלא רק מלקטים עוד ועוד כללים שיאוגדו לספר החוקים של ההורות וישקיטו את מצפונם של ההורים.
מכיוון שהשיפוט מתבצע על פי צפייה בקליפים קצרצרים, ומן הסתם הזוגות שנבחרו מכילים אלמנט קיצוני כלשהו, אחרת לא היו מלוהקים לריאליטי, קטעי הווידאו הערוכים של המשימות נצמדים לרגעים הקרינג'יים או לאלה שעשויים לעורר מחלוקת. ההורים שדוגלים בציות מוחלט או דוחפים את הילדים שלהם להישגיות חסרת רחמים הם כמובן אלה שמעוררים הכי הרבה ביקורת, אבל גם הורי העידן החדש, המשחקיים אינם נותנים מנוחה לצאצאים שלהם. כמות הפעמים שהילדים מתחננים שהם יפסיקו את העליצות הרעשנית הבלתי פוסקת שלהם מעידה שהם שם על תקן מיישמי שיטה סדורה ממש כמו ההורים האחרים.
בגדול "מבחן ההורים הגדול" היא תוכנית פשטנית, סותרת את הרעיון שהורות היא במיטבה כשהיא גמישה ובעיקר שונה מהורה להורה ומילד לילד, ונוטה לפרובוקטיביות. בגרסה האמריקנית שולבה משימה, שאולי תצוץ בהמשך גם בגרסה הישראלית, שבוחנת אם ילדים שהושארו לבד בבית יפתחו את הדלת לאדם זר במדי טכנאי, משימה שטוענת שהורה שמלמד את הילד שלו לבטוח באנשים אחרים הוא הורה מפקיר וחסר אחריות. איך זה קשור לחינוך? אין לי מושג.
כמובן שגם בסדרה מהסוג הזה יש כמה רגעים מעניינים או מטלטלים, בעיקר עבור ההורים. כשילד אומר להורה שהוא לעולם לא מראה לו אהבה, ברגע הזה הקרקע נשמטת תחת רגליו, לא משנה איזה סיפור הוא מספר לעצמו על סגנון ההורות שבחר וכמה מדליות הוא קיבל. אם "מבחן ההורים הגדול" תשכיל לקחת את הרגעים האלה ולפתח אותם לדיון במקום לתחרות, מה שאני בספק אם יקרה על סמך הגרסאות הזרות, אולי היא תצליח להיות יעילה באמת עבור הורים שצופים בה ולא רק עבור הגוף המשדר.
