פרנצ'סקה ארכיבוג'י היא אחת הבמאיות המוערכות בקולנוע האיטלקי מזה שלושה עשורים, אך למיטב הזיכרון אף לא אחד מסרטיה הגיע לאקרנים המסחריים שלנו. סרטה החדש, "יונק הדבש" (Il Colibri), מספק הזדמנות להתוודע ליצירתה שאף כי מעולם לא הגיעה לפסגות אמנותיות יוצאות דופן, יש בה מידה לא מבוטלת של רצינות וכנות. עבודתה הנוכחית מבוססת על ספר מאת סנדרו ורונזי (מחבר "כאוס רגוע" שזכה לעיבוד קולנועי ב-2008 בשם "אי של שקט") שראה אור ב-2019 ועוקב אחר מהלכי חייו של רופא עיניים שהציפור הזעירה שבכותרת משמשת דימוי לאישיותו והתנהלותו.
הסרט נפתח בחוף פסטורלי בטוסקנה ובו שני בתים; באחד מתגוררת משפחת קררה ובאחר – משפחה ממוצא צרפתי שבאחת מבנותיה, לואיזה, מאוהב אחד הבנים ממשפחת קררה, מרקו. שתי המשפחות עוינות זו את זו, והקריצה לסיפור רומיאו ויוליה אינה נעלמת מעיני הזוג הצעיר והמאוהב בסתר. נוסף להם מפגישה אותנו האקספוזיציה עם אחיו ואחותו של מרקו וכן עם הוריו האדריכלים שמערכת היחסים ביניהם חורקת. הסצנה הבאה נדמית כמניעה את הסיפור כולו: גבר מסתורי שאת זהותו לא נחשוף (נני מורטי) מגיע למשרדו של מרקו, ומזהיר אותו שחייו בסכנה. מכאן ינוע הנרטיב באופן לא-ליניארי, לעיתים אף פרגמנטרי, בין זמנים ודימויים שיתחברו כבמעשה מצרף רק בדיעבד.
סיפורו של מרקו קררה (פיירפרנצ'סקו פבינו) הוא סיפור של בורגנות המגלה את השקר של עצמה. הוא נישא לדיילת שניצלה בנס מהתרסקות מטוס (קסיה סמוטניאק) שממנה ניצל אף הוא בזכות חבר הלוקה בהתקף היסטרי בעודם עומדים להמריא. הטרגדיה המחברת בין השניים – שמזכיר את סרטו היפה של פיטר וויר, "ללא פחד" (1993), שהפגיש אף הוא בין גבר ואישה שחוו טראומה דומה – משליכה גם על נישואיהם. האישה, מרינה, לוקה בבעיות נפשיות, ומרקו עצמו כמסתבר מעולם לא ויתר על אהבתו ללואיזה (ברניס בז'ו) המתגוררת עתה בפריז, גם לאור גילויים מהעבר.
לא קראתי את ספרו של ורונזי, שלמיטב ידיעתי לא תורגם לעברית, אך על פי הסקירות המשבחות שהתפרסמו על אודותיו מדובר ביצירה המורכבת מפרקים רבים שכל אחד מהם נושא אופי סגנוני שונה, והוא נע קדימה ואחורה על פני שבעה עשורים (כולל עתיד). סרטה של ארכיבוג'י נע על פני הזמנים באופן מבלבל לעיתים, אפילו מסורבל פה ושם, מן הסתם כדי להתאים למבנה הספר, אבל מבלי שהנרטיב הפורמליסטי הזה יצטבר לכדי מבנה בעל משמעות אמיתית. ישנם כאן זרמי תודעה, דימוי מוזר ומאיים שכמו מלווה ברוחו הפטליסטית את מה שמופיע לפניו ואחריו, וגם קפיצות בין הדמויות המרכזיות כשהן בגילים שונים – אבל המעברים האלה לא ממש מעניקים לסרט תובנות מאתגרות.
ביקורות קולנוע נוספות:
דמותו של מרקו לאורך העשורים היא הציר שעליו נבנה הסרט. היא מייצגת איזה חוסר נחת בורגני, ובה בעת, כמו הציפור שעל שמה היא מכונה, נדמית כאילו היא נשארת במקום, לא משתנה, אינה מתפתחת. באחת הסצנות אף מטיחה בו אחת הדמויות כי הוא משקיע את כל האנרגיה בהישארות במקום אחד, ממש כמו יונק הדבש – קביעה שצפרים מקצועיים יצטרכו לאשר את תקפותה. כתוצאה, דמויות אחרות כמו אחיו ואחותו שגורלה הטרגי נחשף כבר בתחילת הסרט נותרות עמומות. כזו, למשל, היא גם דמותו של אותו גבר שהוזכר לעיל בגילומו של מורטי, שכל מה שאנו יודעים עליה הוא שהיא מבצעת אקט המפר כללי אתיקה מקצועיים אך לא לגמרי ברור לנו מדוע היא עושה זאת.
אם הייתי צריך לציין על מה הוא, בעצם, "יונק הדבש", ייתכן והתשובה הייתה: על החיים והדרך לחיות אותם. זוהי תשובה בורגנית למדיי שנועדה לספק את הצורך של הצופים בתובנה הנגזרת מסיפור החיים שנפרש פה. ואמנם, הכול יש כאן: אושר, אהבה כואבת, החמצות, טרגדיות, לידה דרמטית ומיתות דרמטיות לא פחות, זוגיות אומללה, טירוף דעת, גורל, השלמה ועוד כיו"ב. כל מה שקהל בורגני זקוק לו כדי להאמין שהוא צופה בסרט עמוס במשמעות ולא פחות מכך – מורכב. אפילו לנכדתו של מרקו שזהותו של אביה (הלא מערבי) אינה ידועה ניתן שם יפני שפירושו "איש העתיד". בשיאו של הסרט המתרחש בטירה בה מתנהלים משחקי קלפים בסכומים גבוהים ושאליה מגיע מרקו יחד עם נכדתו הקטנה הוא יגלה עד כמה הכסף הוא חסר משמעות בחיים. עוד אחת מאותן תובנות בורגניות שנעים לשמוע אבל אשרי המאמין.
אחד ההיבטים הלא ברורים בסרט קשור בבעיית הגדילה ממנה סובל מרקו בילדותו, ומעוררת ויכוח בין שני הוריו לגבי הטיפול בה. באופן משונה, העובדה הזו נותרת אגבית לחלוטין, ואם הייתה לה איזושהי משמעות בספר – הרי שזו הולכת לאיבוד בסרט, כמו גם הרבה אלמנטים אחרים שקשורים לדמויות ולמהלכי הסיפור (למשל, כאשר מרקו נעצר על ידי משטרת הגבולות הסבורה שהוא מחבל מבוקש בעל שם זהה). עדיין, זהו סרט שראוי לצפות בו, בראש ובראשונה בזכות הופעתו של פבינו, שמצליח לעצב דמות בעלת עומק ורגש, אי של יציבות ותובנה בתוך התנועה הכאוטית והבלתי פוסקת ששמה החיים.