בתחילת השבוע רציתי לדבר עם רוה"מ על רוה"מ. הגיע הזמן. שלחתי לו הודעה, אנחנו מכירים עוד מהימים שבהם הכרנו, והבן־אדם חזר אליי כמעט מיד. בטח שהוא זוכר את רוה"מ, זוכר יופי. עברו רק 17 שנה, מה יש לא לזכור, ולך תשכח סדרה שהסתיימה באחד הטוויסטים המפוארים בתולדות התסריטאות והטלוויזיה העולמית בכלל; הטוויסט שבו האיש שהמציא, או לפחות החדיר לז'רגון, את המילה רוה"מ (בניגוד די גמור לקונבנציה המקובלת, רה"מ), הפך לרוה"מ.
נכון, "חדר מלחמה", סדרת הדרמה הראשונה והאחרונה שכתב יאיר לפיד - ראש הממשלה לפיד בשבילכם - שודרה בתחילת 2005, נמשכה רק תשעה פרקים וזכתה לביקורות פושרות ורייטינג רגיל עד גבה גלי, אבל בדיוק פה טמונה, כנראה, גאונותו של לפיד התסריטאי: הסדרה, גם אחרי שהסתיימה בקול ענות מתכננים־עונה־שנייה כפי שפורסם אז (לשווא), המשיכה לרוץ ברקע כמו תוכנה ששכחתם שהתקנתם. לפחות ברקע של לפיד; ב־2012 הוא הקים את יש עתיד ונכנס לפוליטיקה. ב־2022 הוא רוה"מ. "חדר מלחמה", בכל הזמן הזה, לא חזרה לסיבוב נוסף.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"מאוד משונה שזה נעלם", אומרת הילה אלפרט, שגילמה את דמותה של הדוברת החד־הורית ענת. "הייתי בטוחה שהם ישדרו את זה עכשיו בשידור חוזר". ורוני קיי, הבמאית, אומרת ש"אם אני הייתי רשת כבר הייתי עושה על זה עכשיו כמה סיבובים של החיים".
ראית את זה מאז?
"אני אפילו לא מוצאת אותה. צריך להיות לי איפשהו, בטח בדי־וי־די. לא בטוחה שיש לי מכשיר כזה".
קיי לא לבד; אין להשיג את "חדר מלחמה". האינטרנט לא שימר כלום, ומקום קבורתה בארכיוני רשת לא נודע. "לא צפיתי בזה גם אז", מודה ליאור אשכנזי, שגילם את התפקיד הראשי כמפקד חדר המלחמה, רענן אורן. "כשיאיר נכנס לפוליטיקה אמרתי, 'עכשיו בטוח יראו את הסדרה', אבל זה לא קרה. אני מניח שיאיר הוא גם בעל הזכויות, ואני לא יודע אם הוא גאה בזה".
גם מירית טובי, שהפיקה בפועל את הסדרה (כיום מנהלת הדרמה של HOT) אומרת ש"איכשהו היא נעלמה, וזה מוזר; כי מול דברים אחרים שהיו אז, היא הייתה טובה".
מה חשבת עליה כשהיא יצאה?
"שהיא מצד אחד מבריקה ומצד שני קצת חסרת נשמה".
מה אין ללפיד כראש ממשלה שהיה ללפיד התסריטאי? אין לו חדר מלחמה; הגוף הדמיוני והמסעיר שבו התרחשה הסדרה - מעין גוף־על מודיעיני שהוקם במשרד ראש הממשלה, שדרכו עוברות כל ההחלטות הביטחוניות של ישראל ומעסיק רק את הטובים ביותר באמ"ן, בשב"כ ובמוסד (בהנחה שהם לא רק נהדרים למראה ושנונים, אלא גם שותות יין לבן בצהריים תוך שהן מתכננות להרוג את החדשה, בגילומה של איילת זורר).
כן, "חדר מלחמה" הייתה פנטזיה תקופתית על - הייתי רוצה לומר "המקום שבו יודעים טוב יותר ודואגים שכולנו נישן טוב בלילה", אבל מוכרחים לומר את האמת; זאת הייתה יותר פנטזיה על "הבית הלבן". הסדרה המכוננת שיצר ארון סורקין והפכה לטלוויזיה הנכונה של תקופתה - דמויות צודקות תמיד שמשוטטות בתזזית לאורכם של מסדרונות כוח אינסופיים ויורות דיאלוגים בצרורות מטווחים היטב כמו שרק סורקין יודע לכתוב - המריצו את מחזור הדם היצירתי של לפיד, אז רק מגיש תוכנית האירוח המצליחה בישראל, בעל טור מגה־פופולרי ב"ידיעות אחרונות" ופרזנטור של בנק הפועלים. "הרעיון היה פנטסטי", אומרת טובי. "כל אחד היה רוצה לחשוב שיש גוף ביטחוני כזה".
לפיד הגיע עם הרעיון, שעליו עבד כשנתיים, להנהלת רשת דאז בראשות המנכ"ל יוחנן צנגן, ולא הרבה קרה איתו מלבד דבר אחד: הוא אושר מיד. "בדרך כלל ההצעות היו מגיעות אליי ואני הייתי בוררת ומעבירה להנהלה", נזכרת יפה אורנשטיין, אז מנהלת הדרמה של רשת. "פה זה היה הפוך: זה הגיע מההנהלה אליי. הם החליטו ללכת על זה בלי קשר ל־ ‑ לא הייתי רוצה לומר איכויות, כי יאיר יודע לכתוב, אבל זה היה ניסיון ראשון שלו בדרמה".
הצלחת להעיר לו על התסריטים?
"הערתי מאוד בדייקנות, והוא צליצל אליי מבודפשט, שם הוא כתב, ואמר: 'קראתי את כל ההערות בעיון, חלק כבר הכנסתי לתסריטים, לא הכול'. יפה בעיניי שהוא היה מוכן, במירכאות, ללמוד. היה תהליך של למידה - וזה משהו שאני רואה גם בהתנהלות שלו בפוליטיקה".
המנכ"ל דאז צנגן זוכר שהאמין בסדרה מהרגע הראשון. "זה היה ניסיון לייצר סדרת פעולה בלי פעולה", הוא אומר. "השיקול היה גם תקציבי, אבל גם מכיוון שיאיר חזק מאוד בוורבליות, בדיאלוגים".
מירית טובי: "כל דבר שהיינו צריכים, לפיד היה מרים טלפון לרמטכ"ל, סגן הרמטכ"ל, הייתה תחושה שהוא לא עובד ברשת אלא מנהל את רשת, ושבשיחת טלפון הוא יכול לעשות הכול"
מבודפשט לפיד חזר עם תסריטים גמורים. "קיבלנו שניים־שלושה פרקים, וזה היה מפתיע כי הם היו ממש טובים", טובי נזכרת. "לא שלא הייתה עוד עבודה, אבל הוא היה מאוד סוליסט".
לפיד הביא את "חדר מלחמה" כעובדה מוגמרת, הביא את הבמאית רוני קיי - אז בת 34 שחזרה מלימודי קולנוע בניו־יורק וביקשה גם לעשות את הסורקין, "רציתי הכול בוואן־שוטים, בתנועה, דברים שלא נעשו בארץ, ושאפו עליו, הוא פשוט בטח בי".
"במהלך ההפקה כולם קראו לו 'רוה"מ'", טובי זוכרת, "והייתה באמת תחושה שהוא חצי רוה"מ. כל דבר שהיינו צריכים, הוא היה מרים טלפון לרמטכ"ל, לסגן הרמטכ"ל, הייתה תחושה שהוא לא עובד ברשת אלא מנהל את רשת ושבשיחת טלפון הוא יכול לעשות הכול".
התקציב היה חסר תקדים לתקופתו - 1.5 מיליון דולר לתשעה פרקים ("כחצי מיליון יותר מבריאליטי 'השגריר'", התפייטו ב"ידיעות") - והסט נבנה בהאנגר באור־יהודה. הליהוק הביא את הקרם דה־לה קרם התקופתי: אשכנזי כמפקד, רוני פינקוביץ' ז"ל כסגנו, איילת זורר כמוסדניקית לשעבר שמצטרפת ליחידה, ששון גבאי כאחראי מודיעין ממדינות ערב, דני גבע כמנתח נתוני מודיעין, רותי בורנשטיין כאחראית הערכת סיכונים (בעיקר בתחום הרומנטי), ואלי פיניש כפינטו, "השטחים זה האגף שלי" וגם "אני אחראי על השטחים". לפיד עצמו הבליח לרגע כפסיכולוג היחידה.
"הוא ידע מה הוא רוצה, וכשעבדנו על התסריטים, הוא בא פתאום ואמר, אני רוצה שהשחקנים ידברו פי שניים יותר מהר ממה שהם רגילים", טובי נזכרת. "ואז גילינו שאם חשבנו שיש לנו 50 דקות לפרק, בעצם יש רק 30. הם באמת דיברו מהר".
הצילומים היו ממושכים, כשלפיד מגיע מדי פעם לביקור נשיאותי על הסט. "בוא נגיד שראינו אצלו ניצנים של רוה"מ כבר אז", אורנשטיין זוכרת, ואלפרט זוכרת את ליאור אשכנזי שר על הסט "כמה רוה"מ אפשר לבלוע", וטובי מספרת ש"זו הייתה הפקה קשה משום שהם לא עמדו בלוחות הזמנים וכי ליאיר לא אומרים 'לא' - מה שהוא כתב זה מה שצולם".
ליאור אשכנזי: "הטקסטים היו, איך אני אגדיר את זה, בכל זאת הוא ראש ממשלה עכשיו, לא לרוחנו, ולא ניתנה לנו אפשרות לשנות"
לא כל השחקנים התחברו לחומר הכתוב. "אני מודה שלא התלהבתי", אשכנזי נזכר. "אבל יאיר ורוני קיי ישבו לי על הראש, ואז איילת וששון נכנסו לפרויקט ואיכשהו זרמתי. היה בהפקה המון כסף, המון ניצבים, אבל עיקר הבעיה הייתה בטקסטים, כי הם היו, איך אני אגדיר את זה, בכל זאת הוא ראש ממשלה עכשיו, לא לרוחנו, ולא ניתנה לנו אפשרות לשנות. בדרך כלל יש דיאלוג עם היוצר, יש לך איזה סיי, אבל פה לא היה. אלה היו הטקסטים וכמעט לא שינינו מילה. והטקסטים היו כתובים ככה שלכולם יש מה להגיד כל הזמן, ולכולם יש פאנץ'. הכול נשמע נורא פינג־פונג, הכול מהיר וחד וכולם שנונים. זה גבל באיזה חוסר אמינות".
גם הילה אלפרט זוכרת צילומים שנמשכו נצח. "כל הזמן הגיעו לסט שת"פים עם עוד חברות אלקטרוניקה וטלפונים ומכונות אספרסו, זה היה כמו חנות ממתקים של גאדג'טים. באיזשהו שלב הבאתי טוסטר־אובן והיינו עושים קסדיות או שהייתי בורחת עם ליאור לאיזה בר־יין קטן ממול. אני זוכרת שאמרתי לליאור, 'תראה אותנו, הולכים מהר ומדברים עם סימני קריאה, אבל בטח לכולנו יחד אין שלוש שנות שירות'".
התנאים המפנקים על הסט פיצו על הזמן הממושך שכולם התבקשו לבלות בו. התקציב איפשר חמישה ימי צילום לפרק, מה שמכונה "נאותות הפקה", ורוב הזמן רובם נהנו. "היה כיף", ששון גבאי זוכר. "יאיר היה מגיע לסט מדי פעם, היינו ידידים בתקופה ההיא, ובאמת שאם הייתי יודע שהוא יהיה ראש ממשלה הייתי שומר יותר על קשר רציף מאז. כל הסדרה הייתה חדשנית כזו, ואני גם זוכר שליאור לימד אותי שם איך לפתוח חשבון אימייל".
גם אלפרט זוכרת בעיקר ימים טובים על הסט. "איילת זורר לימדה אותי שהצד הטוב שלי הוא צד שמאל, וכל פעם שששון גבאי היה משחק היו מושיבים את כולנו סביב המוניטור שנלמד".
ורוני קיי, הבמאית, זוכרת תחושת אחריות כבדה, "זו הייתה סדרה מאוד יוקרתית, אבל יאיר הוא אוטודידקט ברמות הכי גבוהות שיש ומקצוען פרופר - וגם עפתי על התסריטים".
המבקרים פחות התחברו.
"המבקרים חיכו לו בסיבוב".
"חדר מלחמה" עלתה ב־1 בינואר 2005, בפרק "אתה בחרתנו", שבו ביומה הראשון ביחידה מצליחה יעל סיגלר (זורר) להביא לחיסול שגריר ישראל בצרפת, וגם לפלרטוט לוהט עם פינטו (פיניש). הפרק שודר ללא פרסומות וגרף 27.4 אחוזי רייטינג - מספר מצטיין לדרמה. "אני זוכר שהתערבתי עם חבר של יאיר שזה יעשה דבר כזה", צנגן נזכר. "זה באמת היה המון".
בהמשך המספר התמתן, והסדרה התייצבה על כ־20 אחוזי רייטינג לפרק. "חדר המלחמה" של לפיד הייתה מלוא היומרה שהתבקשנו לדמיין, להלן "סדרת הדרמה היוקרתית ביותר שנעשתה בישראל", כפי ששיווקו הפרומואים. הפתיח הזכיר לחלוטין, ולא במקרה, את זה של "הבית הלבן", הדמויות דיברו יאיר־לפידית שוטפת ונהדרת, והעלילות - וגם חלק מהשמות - נשאבו מהמציאות הביטחונית הישראלית המוכרת. היו כשלים; היו גברים שקולים ורגועים בהינתן שהם אשכנזים, וחמומי מוח בהינתן שהם פינטו. היו נשים מטופלות בילדים וחשוכות מין. והיה גם דיאלוג שלם בין גבע לפיניש שהיה קובר כיום את הסדרה במיידי סביב "ציצי מסיליקון" ("בעייתי", פוסק גבע. "כי פעם, אם מישהי הייתה שמנה, לפחות היה לה ציצי גדול. הייתה יכולה להתנחם בזה... היום גם את זה לקחו ממנה").
המבקרים התקשו לייצב דעה. "העסק זוחל במקום לדהור", כתב אודי אשרי ז"ל ב"הארץ". "משחק טוב עם תסריט קצת פחות... רוב הזמן זה עובד יופי", זיגזגה נגה הורוביץ ב"וואלה!". אריאנה מלמד מ־ynet הסתפקה ב"תסלחו לי שאני לא מצליחה להתלהב... המוצר רק מדקלם", ורענן שקד מ"ידיעות" דייק עם "יש ב'חדר מלחמה' דרמה טובה, יש כתיבה טובה, יש אחיזת כביש טובה באקטואליה הישראלית... ויש גם הרבה יותר מדי מחלות ילדות".
לפיד עצמו, בראיון לרגל צאת הסדרה שנתן לגדעון מרון ב־"7 לילות", הביע תקווה שבעקבותיה אכן יוקם חדר מלחמה מציאותי. "זה לא בשמיים, זה פער של 10 אחוז ממה שאנחנו צריכים. ולכן ה־10 אחוז החסרים הם בדרמה שלי. אפשר להגיד שליאור אשכנזי הוא 10 אחוז יותר נאה מחלק גדול מהאנשים במוסד, ואיילת זורר 10 אחוז יותר יפה מחלק גדול מהבחורות במוסד, ובגלל שמדובר בדרמה - היחסים ביניהם 10 אחוז יותר טעונים ומעניינים ורומנטיים. זה לא סיינס פיקשן. החומרים אמיתיים".
באותה הזדמנות שאל אותו מרון אם אין לו שאיפות פוליטיות. "בשביל מה לי?" לפיד לא התבלבל. "נגיד שהייתי נבחר להיות ח"כ. הייתי צריך להתפטר מ'ידיעות אחרונות', מהטלוויזיה, ולהתחיל לרוץ אחרי רינה מצליח בתקווה שהיא תפרסם משהו".
17 שנה מאוחר יותר, "חדר מלחמה" איננה, לפיד ישנו יותר מאי פעם ומצליח במקומה מונחת. "אם הוא היה עושה עונה שנייה, היא הייתה פרפקט", אורנשטיין מבטיחה. "לא זוכר אם דיברנו על עונה שנייה, לא זוכר אפילו איך הסדרה נגמרה, אם היה שם קלוז'ר", צנגן מפלבל, וששון גבאי מציע ש"אם זה היה זוכה להצלחה אדירה, אולי כן היו עושים".
לך תדע מה היה מוליד פיתול הזמן שבמסגרתו לפיד הופך ליוצר טלוויזיה עסוק ומוערך שמשחיל סדרות ברצף, נמכר לנטפליקס ומתארח בפודקאסטים. לאף אחד אין, ולא תהיה, תשובה - אפילו לא למירית טובי, כשאני שואל אותה אם עדיף לפיד כיוצר טלוויזיה או כפוליטיקאי בכיר. "אני לא עונה", היא נמלטת. "אני לא מבינה מספיק לא בזה ולא בזה".
באמצע השבוע, בכל אופן, רוה"מ לפיד לא הספיק לחזור אליי לגבי "חדר מלחמה". דווקא רצה, אבל היה עסוק בזוטות כמו הכנות לביידן וההתפתחויות בגזרת סער־גנץ. דרמות קטנות, נטולות השראה וסקס אפיל, ועדיין, מהחיים. אולי שווה בהזדמנות סדרה.
פורסם לראשונה: 07:49, 15.07.22
