בזמן שרווקות ישראל ישבו מדוכאות בסגרי הקורונה ושרפו כסף על משלוחים של המבורגר וקוקטיילים (או יצאו מדי פעם לדייט פיקניק בלי שירותים זמינים), התסריטאית והשחקנית סתיו אידיסיס ישבה בדירתה וכתבה. וכתבה. וכתבה. מדי פעם היא נפגשה עם אביה, חיים, שכבר שנים עורך את התסריטים שהיא כותבת. אבל דייטים לא היו שם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בדיעבד, זה מה שהציל את אידיסיס בת ה-38 לא רק מהקורונה ומשיברון לב שהגיע אחרי זוגיות ארוכה, אלא גם מדיכאון תעסוקתי: לראשונה בחייה ניתן לה אור ירוק להגשים את פרויקט החלומות שלה, "בלאדי מורי", (ימי חמישי ב-yes Drama וב-STINGTV), שגם זכתה בפרס הקומדיה הטובה ביותר בפסטיבל "סיריז מאניה" הצרפתי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"קיבלתי את האישור לסדרה ביום שהקורונה התחילה בערך, אז לא שינה לי סגר לא סגר, סופשבוע לא סופשבוע", היא מספרת. "אפילו פחדתי שיצוץ איזה גבר חדש שאתאהב בו ושזה יבלבל אותי. בדיוק הבראתי מקשר שהיה לי והייתי חדורת מטרה ומרוכזת מאוד".
מה קרה שם?
"זאת הזוגיות הכי ארוכה שהייתה לי, חמש שנים. הוא מבוגר ממני בשנתיים, מוזיקאי. זאת הייתה אהבה מאוד גדולה שלא הסתדרה. לא עניין אותי שהוא לא היה פנוי מספיק כדי לתת לי את מה שאני צריכה, עניין אותי לחוות אהבה. אז מבחינה רגשית הסתפקתי במועט. זה נגמר בסוף מתוך ייאוש והבנה של שנינו שזה לא עובד, שדברים התקלקלו יותר מדי ושכבר אין דרך חזרה".
חשבת שתקימו יחד משפחה?
"לגמרי. גם הייתי עם טבעת. אבל להציע נישואים זה לא מספיק. אני לא מאשימה אותו, אבל זה נגמר. למדתי שיש עוד דברים חשובים במערכת יחסים חוץ מאהבה. אחר כך היו לי מערכות יחסים קצרות ולא מאוד מעמיקות. לקח לי זמן להבין שאני לא יכולה להתאהב, שאני צריכה לרפא את עצמי, צריכה את השקט".
2 צפייה בגלריה
סתיו אידיסיס (מימין) עם נעמי לבוב ויהודה לוי בפסטיבל סיריז מאניה הצרפתי
(צילום: קרן גלייכר)
אחרי הפרידה, אידיסיס סבלה מדיכאון "קיומי", כהגדרתה. "הדיכאון לא היה קשור רק לפרידה. הוא גם היה על עצמי, על הקריירה שלי. חשבתי שאני הולכת להיות אמא עכשיו, שתהיה לי משפחה, ואז הבנתי שלא ונכנסתי לדיכאון מסיבי שלא איפשר לי להתקדם. הייתי בלי קריירה, בלי בן זוג, הרגשתי תקועה באותו מקום של הצגות ילדים ורציתי להתפתח ככותבת".
ממש דיכאון קליני מאובחן? ברמה של כדורים פסיכיאטריים?
"לא, לא הרשיתי לעצמי. הלכתי להוציא מרשם של ציפרלקס וכבר לקחתי כדור אחד ואז זרקתי את הקופסה כי פחדתי. ממש פחדתי מזה, למרות שבשלב מסוים הייתי כל כך במצוקה נפשית שהרגשתי שזה לא משנה כבר, אבל לא העזתי".
מה כן עשית כדי לצאת מהדיכאון? ריטריטים רוחניים? טיפול פסיכולוגי?
"בחיים לא הייתי בריטריט ולא תמצאי אותי שם. אני לא טובה בטיפולים קבוצתיים ובסופי שבוע של שתיקות. אני מאוד אוהבת נומרולוגים ומתקשרים, אבל לא מחבבת טיפולים פסיכולוגיים בכלל. למצוא את הפסיכולוג שיתאים לך בול זה משהו שיכול לקחת נצח, ואין לי סבלנות. פעם הייתי אצל פסיכולוג ודיברתי ודיברתי, ואז הוא אמר, 'נו, את יודעת הכול. בשביל מה באת?'".
כדי שיהדהדו לך את מה שאת כבר מרגישה.
"נכון, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שלדבר פעם בשבוע במשך שעה על המצוקות שלי זה לא בריא. אני גם ככה מנתחת כל דבר לחברים שלי, אז כמה אפשר? זה רק מעכב. צריך לחשוב על דברים אחרים, ככה הריפוי יותר מהיר. אחרי הפרידה המוטיבציה שלי הייתה נמוכה. הרבה זמן ישבתי בבית ולא ניסיתי לשנות כלום".
במשך שנים התקשתה אידיסיס לצאת מנישת הילדים. היא כתבה פרקים ומערכונים לסדרות ושיחקה בתפקידים הראשיים בהצגות לנוער ("רעש לבן", "מכתב לאמא", "אני אתגבר"), מדי פעם קיבלה תפקיד אורח בסדרה למבוגרים כמו "החיים זה לא הכל", אבל החלום הגדול לפרוץ התחיל להתגשם רק כשהפסיקה לחכות: "הדבר הראשון שעשיתי, שיזמתי בעצמי, והוא גם הפרויקט הראשון שלי למבוגרים, זה 'בלאדי מורי'".
הסדרה עוסקת במורי (נעמי לבוב), תסריטאית ומרצה לקולנוע, ודנה (רותם סלע), גינקולוגית, חברות בשנות ה-30 לחייהן שחולקות דירה בתל אביב. הן מתאהבות, מתאכזבות, מקנאות, כועסות ומשלימות, על רקע סצנת הרווקים והרווקות התל אביבית. עד כאן החלק הקלישאתי. מה שמייחד את "בלאדי מורי" הוא הגיבורה שמככבת בשם הסדרה, שרחוקה מאוד מהדמות הקלאסית של רווקה בקומדיה רומנטית: מורי היא אגואיסטית, מניפולטיבית ונרקיסיסטית, משקרת בלי למצמץ וגם הולכת לעשות סקס בשירותים עם האקס בזמן שהדייט המשעמם שלה מחכה.
אידיסיס מספרת שכתבה את הדמות האקסצנטרית עבור עצמה, כדי לצאת מהמקום שנתקעה בו אחרי שנים בעולם הילדים. "מורי היא אלטר אגו, היא לא באמת אני, אבל חוויתי את הרגשות שלה, הדילמות שלה, נקודות השבירה שלה. היא כמו ביקורת על עצמי ועל המין האנושי, שהוא מגוחך ומביך ומצחיק. שמעתי שאומרים שהיא מעצבנת, אבל מה שהוביל אותי זו הקומדיה. מורי היא גם אישה רגישה עם המון לב, ובסופו של דבר היא בוחרת בטוב, במוסרי. לאבא שלי היה ברור שאני מורי. הוא אומר שלפעמים היא נכנסת בי כמו דיבוק ואני מתחילה לדבר כמוה. זה כנראה קורה כשאני מרגישה הכי חופשייה".
ובכל זאת, נתת למישהי אחרת לגלם אותה.
"כולם ידעו שאני מכוונת לתפקיד הזה, אבל אחרי שהכתיבה הסתיימה והגיע שלב הליהוק, התחלתי לשאול את עצמי אם זה הדבר הנכון. אף פעם לא הובלתי סדרה למבוגרים, וזה תפקיד מורכב וקשה. נעמי עושה את זה מדהים. קצת הספקתי להכיר אותה ואת רותם סלע בשנה האחרונה, והן מדהימות".
אמרו גם שהליהוק של רותם סלע כרווקה בת 35 לא הכי אמין.
"קודם כל, רותם מושלמת. אבל בנושא של רווקות מאוחרת הכי מציק לי שגרושה בת 35 היא כאילו בנורמה, ואלמנה בת 35 היא כבר קדושה, אבל אם את רווקה בת 35, זה אומר שיש בך פגם. אבל גם לנשואים ולגרושים יש פגמים. כולנו בני אדם. יש כאלה שמצאו אהבה, יש כאלה שהתפשרו כי הם לא רצו להיות לבד, יש כאלה שלא הסכימו להתפשר, ויש כאלה שהסכימו להתפשר ובכל זאת לא הצליחו. הכול קיים והכול בסדר.
"פעם הייתי מתביישת ברווקות שלי. הרגשתי פגומה. גם היום מאוד קשה לי כשמרחמים עליי, אבל אני לא מרחמת על עצמי כי אני מרגישה את החוזק שבסטטוס הזה"
"אבל כן", היא מוסיפה, "פעם הייתי מתביישת ברווקות שלי. בחתונה של אחותי הקטנה, היה לי קשה כשהסתכלו עליי. הרגשתי פגומה. גם היום מאוד קשה לי כשמרחמים עליי, אבל אני לא מרחמת על עצמי כי אני מרגישה את החוזק שבסטטוס הזה. אני מכבדת רווקות שבחרו לא להתפשר ולחיות את החיים שלהן כפי שהן רוצות. למזלי, אני מרגישה שהיום יותר מבינים שיש רווקות שוות, חכמות, יפות, קרייריסטיות".
מה זה להתפשר מבחינתך?
"נשים בגיל מסוים מתחילות להילחץ, ואז הבא בתור שהן פוגשות, אם הוא סבבה, אז 'חתמנו'. זה לא צריך להיות פונקציה של גיל, אלא של אהבה והתאמה. אפשר להקפיא ביציות, אפשר להיות אם יחידנית או להביא ילדים בהורות משותפת. יש פתרונות. אבל זו פשרה, מבחינתי לפחות. לחיות לבד זה לא משהו שאני דוגלת בו או מטיפה לו, זה מחוסר ברירה".
פשרה או לא, ביציות במקפיא כבר יש לה. "הכול התחיל כשחברה טובה מימי 'תלמה ילין' ישבה איתי בבית קפה והודיעה לי שהיא הקפיאה. בהתחלה הזדעזעתי. אמרתי לה שיהיה בסדר כי אני רק בת 35 והאמנתי שאמצא בן זוג. אחרי שנה עשיתי בדק בית, בדיוק כשקיבלתי אור ירוק על הסדרה. פתאום הבנתי שאני הולכת להיות עסוקה ביג-טיים, ושגם אם אמצא עכשיו בן זוג, לא בטוח שהוא מיד ירצה ילדים. אז ביקשתי מהחברה את המספר של הרופאה".
אידיסיס נולדה בראשון לציון לתסריטאי חיים אידיסיס ולאמא דיאטנית. היא הבכורה מבין שלושה ילדים והרווקה האחרונה במשפחה. היא למדה משחק ב"תלמה ילין" ואחר כך ב"בית צבי". לדבריה, כבר מגיל עשר נמשכה לבמה, לא מעט בזכות עבודתו של אביה. "אבא שלי היה יושב וכותב בבית, ומדי פעם הייתי הולכת איתו לצילומים, למשל של 'זהו זה!' ונורא אהבתי את זה".
איך היה לעבוד איתו על הסדרה?
"אבא שלי עורך אותי מאז שאני כותבת, ואני מרגישה איתו הכי בנוח. ברור שמדי פעם יש ריבים ודמעות, אבל הביקורת שלו כל כך חשובה לי. אם יהיה לי עורך תסריט שילטף אותי כל הזמן, אני אכתוב מאוד גרוע. אבא שלי הוא המבקר מספר אחת שלי, אבל תמיד מתברר שהוא צודק".
לא הביך אותך לתת לו לקרוא את סצנות הסקס?
"גם אמא שלי קראה את זה, וזה באמת היה מביך. ואז אני יושבת איתם במטבח ומסבירה להם שמעולם לא עשיתי סקס בשירותים, אבל רואה על הפנים שלהם שהם לא מאמינים לי. עשיתי דברים גרועים בחיי, אבל את זה לא".
"אני מונוגמית לגמרי, ועם מבנה האישיות שלי גם אין מצב שאני אצליח לנהל זוגיות פתוחה. אני גם קנאית וגם חסרת ביטחון, ולא אוכל לחיות בשלום עם הידיעה שהבן זוג שלי יוצא עכשיו מהדלת והולך למישהי אחרת. אין לי עניין בסטוצים, לכן אני גם לא בטינדר"
בימים אלה מוצגת בתיאטרון הקאמרי ההצגה "בואו נפתח את זה", שאידיסיס כתבה עם גלעד שמואלי בכיכובם של עירית קפלן, מוטי כץ, אביגיל הררי ועוד. "גלעד ואני למדנו יחד ב'בית צבי', ואחרי כמה שנים נפגשנו שוב בקורס לתסריטאות של שבי גביזון. התחברנו מאוד ונהנינו להתווכח כי הוא היה בזוגיות פתוחה באותם ימים, דבר שאותי נורא זיעזע. ככה נולד הרעיון להצגה, שעוסקת בזוג הורים, הבת שלהם ובן זוגה, ובארוחת ערב אחת שבמהלכה מתפוצצים המון סודות".
אז רגע, את נגד יחסים פתוחים?
"כן, אני מונוגמית לגמרי, ועם מבנה האישיות שלי גם אין מצב שאני אצליח בדבר כזה. אני גם קנאית וגם חסרת ביטחון, ולא אוכל לחיות בשלום עם הידיעה שהבן זוג שלי יוצא עכשיו מהדלת והולך למישהי אחרת. אין לי עניין בסטוצים, לכן אני גם לא בטינדר. אני צריכה להיות מעורבת רגשית עם מישהו כדי לשכב איתו. סליחה שאני מכלילה, אבל לדעתי רוב הנשים ככה. נשים שלא צריכות רגש - אני מרגישה שהן מנסות לשכנע את עצמן שזה עובד להן, אבל הן לא באמת כנות עם עצמן".
המשיכה לגברים מבוגרים מאוד נוכחת בסדרה. זה משהו שלקחת מהחיים שלך?
"כן, לגמרי. בגברים מבוגרים יש בשלות וניסיון חיים שאני מכבדת. הנומרולוגית שהייתי אצלה לאחרונה אמרה לי, 'אין לך מה לעשות עם צעירים'. אז זה לא פטיש, אבל כן מושך אותי להתעסק בזה בכתיבה. הבאסה היא שכשמתבגרים יותר מדי, המבוגרים נהיים ממש מבוגרים. הם הופכים לסבא'לה. אז אני מניחה שזה יעבור לי מתישהו".
פורסם לראשונה: 07:12, 08.07.22
