בוקר טוב, סנוניות זורמות שכמוכם. חמישה פרקים מתוך טריליון של "הישרדות" עברו ביעף, והגיעה העת להביט אחורה בזעם. אוהד בוזגלו - האיש שהלך מהר מדי, חזק מדי, ובגדול ניסה לעשות אסי בוזגלו רק בלי האינטואיציה, הכישרון והכריזמה - פונה אל הבקתה כדי לאכול להנרי דוד את הראש. ההדחה של אוהד היא הבלח של תקווה (אולי מדומה, אבל בואו נישאר אופטימיים) שאולי מתוך שלא לשמה יבואו לשמה.
נכון, קשה לשפוט את העונה הזאת במונחים של אסטרטגיה כשהחלטה על הדחה מתקבלת כי מישהו לכלך על מזרחים או על נשים, אבל אם זה במקרה משתלם גם לצופים אז אין תלונות. בוזגלו הוא דוגמה קלאסית לנבל לא משוכלל וחסר סגנון, ועדיף שלא יבזבז את זמן המסך האינסופי של העונה, או אם לצטט אותו עצמו - מישהו חייב להעמיד את הדבר הזה במקום. כמו כן, הרשיתי לעצמי חיוך קטן של סיפוק על העובדה שהוא הודח לפני גרושתו, שתחיה.
נפילתו של בוזגלו, שיש לקוות שהוא וקעקועיו יפנו בקרוב גם את הבקתה, סימנה את עלייתו של כוח חדש, הלוא היא ג'קי אזולאי. ג'קי היא בלבוסטה אמיתית, אמזונה נטולת פחד ואפילו ליה יכולה לקחת ממנה שיעור או שניים ביצירת ברית נשית. אחרי שהיא בעטה בבוזגלו היא לוקחת תחת חסותה את אלה, ליהוק נדיר שמתחשק לך לחבק אותה ולמרוח לה קרם הגנה על האף, ואת מעיין, שתיהן ניצולות של כת בוזגלו, ויחד עם שירה פרבר הן בהחלט יכולות לכונן כוח נשי שהוא אומנם לא הרוב בשבט אבל עשוי להתאזן בזכות פרטנרים מוצלחים למשחק כמו יהונתן וזהר.
עוד לא הצלחתי להבין אם זהר שטראוס למד מהניסיון והגיע קצת יותר מפוכח לעונה הזאת. עדיין מתפלקים לו כל מיני "אני, סמי בן טובים הדחתי את אוהד בוזגלו", אבל אני רוצה להאמין שהוא פה כדי להישאר, ולו רק בשביל הטסטמוניות שלו בחליפת פסטל שני חלקים. אם הוא והנשים ישכילו להקים מדינת אכזיב קטנה (או לחלופין מסעדה יוונית, שם כבר יש) בתוך מדינת הנעלבים, אולי נזכה לצפות עוד בחיינו בכמה מהלכי משחק אמיתיים.
כמובן שהאתגר האמיתי בעונה הזאת יהיה לדלג באלגנטיות בין תכנים מרתקים ופורצי דרך כמו משחקי כדורגל טלפתיים שמוכרעים בפנדלים (אין את זה ביותר משעמם. כלומר היה, אבל ההפקה קנתה הכל) או אודליה דומעת מקריאה מספר תהילים באמצע מכירה פומבית. אין גבול להתפעלות שלי משיקול הדעת של ההפקה, שיש לה זמן לשיגועים של גיא זו-ארץ במהלך המכירה הפומבית (שהגיעה מוקדם, מוקדם מדי) ומרחה אותה על פני פרק שלם, אבל לא מצאה את הזמן להשחיל פנימה את הפריט המסורתי האסטרטגי שאמור לעזור לשורדים במשחק העתידי שלהם. רחמנות על דנדן החמוד שבאמת הכין שיעורי בית וחיכה לדבר האמיתי שמעולם לא הגיע.
עד לפעם הבאה הנה קצת חומר למחשבה: למה השבטים לא קיבלו אבן אש אחרי מועצת השבט הראשונה, כנהוג, אלא נאלצו לקנות אותה במכירה הפומבית? מתי יובל המבולבל ומייקל לואיס עושים אהבה? כמה זמן עומד נתח טלה בשמש הפיליפינית מבלי להרקיב? איך אתם מסבירים את ההבדל התהומי בין דודו אוואט השורד, טרובדור רהוט ושקול, לאוואט המתלהם, מהסוג שאת צריכה לקחת פוסטינור אחרי שאת נחשפת לציוצים שלו? האם זאת "הישרדות" שהוציאה ממנו את מיסטר הייד?
ושני גרוש לשורדים לגבי העניין העדתי שאלליי, מסרב להניח לנו: לא ייתכן שהאופי והאישיות שלכם היא תלוית עדה, אחרת כולנו היינו זהים לבני העדה שלנו - וזה עוד לפני שנכנסנו לסוגיית השעטנז העדתי. כשתצליחו לפרוץ את גדרות העדה ולהשכיח את השאלה "מאיזו עדה אתה?", תדעו שהצלחתם להביא את האני האמיתי שלכם אל המסך - חלומו הרטוב של כל חייל בצבא הריאליטי - ולא תיאלצו עוד להיתלות באילנות נמוכים ושבירים כמו המוצא שלכם. עד אז, תהיו חזקים.