בראשית שנות ה-2000, שחקנית אירית בת 17 בשם קרי קונדון בילתה במסיבה. חברים הכירו לה מחזאי צעיר וממריא - מרטין מקדונה. זאת הייתה ראשיתה של ידידות מופלאה ושיתוף פעולה אמנותי מתמשך. קונדון לא האמינה ולא דמיינה אז שבזכות מקדונה היא תגיע יום אחד לאוסקר. 23 שנה אחרי אותה מסיבה, בטקס האוסקר הממשמש ובא, סרטם החדש "רוחות אינישרין" ניצב במקום השני ברשימת המתמודדים עם תשע מועמדויות, כולל הסרט הטוב ביותר. וקונדון - המוכרת לנו מסדרות מוערכות ומצליחות כמו "רומא" ו"סמוך על סול" - מועמדת לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה המצטיינת, כך היא התבשרה בשבוע שעבר. מתנה נהדרת ליום הולדתה ה-40, שחל לפני מספר שבועות.
גם אם קונדון תזכה לאחוז בפסלון המיוחל וגם אם לא, דבר אחד בטוח - היא תפרוץ בטקס בבכי. בפגישתנו בפסטיבל ונציה האחרון התברר שקונדון היא רגשנית גדולה. "אני בוכה מאוד בקלות", התוודתה. "אני חושבת שזה עושה טוב לבכות. זה מעניין שלבכות נתפס בחברה שלנו בתור 'אוי לא, היא בוכה!'. בדרך לריאיון איתך ראיתי משפחה חמודה מצטלמת על אחד הגשרים בוונציה והתחלתי לבכות, כי יש משהו כל כך יפה במשפחה שמחה שמבלה יחד בחופשה. כשמשהו מרגש אותך עד דמעות, זה מאוד אנושי. נורא מוזר שאנחנו רואים בבכי משהו רע. אני שמחה שאני לא מפורסמת ברמה של חברי קולין פארל, כי אני תמיד בוכה בשדה התעופה".
גם בצילומי "רוחות אינישרין" באינישמור, אחד מאיי אראן שבאירלנד, קונדון מיררה לא אחת בבכי. והפעם הייתה לה סיבה עצובה לעשות זאת. "לפני תחילת הצילומים חוויתי אבל לראשונה בחיי, כך שהפרויקט הזה היה קתרטי", חשפה קונדון. "להיות באינישמור היה מרפא מבחינתי. יחד עם זאת, זה היה מסע בודד להחריד, כי את לא יכולה להמשיך ולחפור על כמה את עצובה שמישהו הלך ממך, בגלל שאובדן הוא חלק מהחיים. בצילומים מצאתי את עצמי בוכה לפעמים מבלי ששמתי לב".
"רוחות אינישרין" – טריילר
(צילום: באדיבות פורום פילם)
אם מותר לשאול, על מי התאבלת וחשת אובדן?
"הכלבה שלי, שהייתה איתי במשך 15 שנה, מתה. אם להיות מאוד כנה - היא הייתה אהבת חיי. קראו לה פגי. היא הייתה נוכחות קבועה בחיי. כשעברתי מלונדון לחיות בניו יורק ובלוס אנג'לס, לקחתי אותה איתי. ועכשיו היא איננה. אני עייפה עכשיו, אז אני עלולה להתחיל לבכות".
יש לך כוונות לאמץ כלבה אחרת?
"זה מוקדם מדי לעשות זאת. אני לא יכולה ולא מסוגלת כרגע לאמץ כלבה אחרת במקומה".
"רוחות אינישרין", שמגיע אלינו בחמישי הקרוב, זיכה את קונדון לא רק במועמדות לאוסקר - מאז הבכורה בוונציה היא גרפה שלל פסלונים ומועמדויות, כשהמבקרים והמבקרות לא מפסיקים להרעיף שבחים על הופעתה. עלילת הסרט מתרחשת ב-1923, באי קטן וכמעט לא מאוכלס באירלנד, על רקע מלחמת האזרחים. פארל, שזכה עבור תפקידו בפרס השחקן בוונציה ובגלובוס הזהב, מגלם את פאדריק - בחור פשוט שחייו משתבשים כאשר חברו הטוב קולם (ברנדן גליסן) מחליט לפתע לנתק איתו את הקשר. פאדריק לא מצליח להבין את פשר הצעד הדרמטי הזה. קולם מצידו מעיד שהוא לא כועס על פאדריק, הוא פשוט לא מחבב אותו יותר, ומעדיף להלחין מוזיקה בתקווה שתהיה משמעותית ונצחית מאשר לבזבז זמן ולבלות מדי יום עם פאדריק בפאב. קונדון מגלמת את שיבון, אחותו של פאדריק, שבניגוד לאחיה הלא-מתוחכם ולא מבריק, היא הכי משכילה באי הקטן. שיבון אומנם מתקוטטת ורבה עם אח שלה, אבל דווקא מוצאת ערך באישיותו הפשוטה.
5 צפייה בגלריה
העצבות של הדמות הייתה כמו משקולת. קרי קונדון, מתוך "רוחות אינישרין"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
הדמות שלך נמצאת בין שני גברים שלא מצליחים לדבר על הרגשות שלהם. איך התמודדת עם הגבריות הזו?
"עד גבול מסוים השניים כן יכולים לדבר על הרגשות שלהם. קולם מאוד כן עם פאדריק - עד כאב. בשיבון יש קצת משניהם. היא מבינה את הצורך של קולם בבדידות מסוימת, את הדחף האמנותי ואת הדיכאון שלו. מצד שני, בשיבון יש גם את המתיקות והטוב שיש לאחיה. אז היא די מבינה את שניהם ולכן היא מתפקדת, אולי, כמצפון של שניהם. כמו כן, הרגשתי שהבדידות של שיבון הייתה עול עבורה. היא גם מתמודדת עם האבל שלה על הוריה שטבעו באגם. העצבות שלה הפכה למשקולת שנשאתי עליי, וזה היה עצוב למדי".
את יכולה להבין כשחקנית את הצורך של קולם לוותר על חברות כדי להתמסר לאמנות שלו?
"כן. אני בהחלט מבינה אותו. יחד עם זאת, יש יהירות בדמות שלו - קולם חושב שהיצירה שלו תעמוד במבחן הזמן ושכן תהיה לו מורשת. חלק ממני תוהה: מה יהיה אם זה לא יקרה וינגנו את המוזיקה שלו רק בפאב המקומי ואף אחד אף פעם לא ישמע אותה שוב?".
בדמותו של קולם כאמן יש משהו מאוד אנוכי שרואה רק את עצמו ואת היצירה שלו, כשקונדון נשאלת אם היא רואה משהו מהמאפיינים הללו בעצמה, כשחקנית וכאמנית יוצרת, היא משיבה: "במובנים רבים להיות אמן זה עיסוק אנוכי. יחד עם זאת, זה לא נראה כל כך אנוכי אם האמנות הזו נוגעת באנשים רבים. למשל סופרים מפורסמים היו אנשים שהיה קשה לחיות איתם, ובנות הזוג שלהם בטח הרגישו בדידות אדירה, אבל הספרים שלהם נגעו בקוראים ובקוראות. אני בת מזל משום שתמיד הייתי מתבודדת והמשפחה שלי תמיד הבינה אותי.
"כשאני עובדת על פרויקט אני לא מתקשרת ולא ממש שומרת על קשר עם אף אחד בתקופה הזו. זה כנראה מאוד אנוכי, אבל החברים הטובים מבינים זאת. הם יודעים שכשאני מסיימת עם העבודה אני חוזרת ואז אהיה שם למענם. לדעתי זה אנוכי גם לדרוש את תשומת ליבם של אנשים ששקועים ומתמסרים לעבודתם".
בטח נהנית לעבוד עם קולין פארל ועם החמור המיניאטורי שגר בבית שלכם.
"כמובן! אני מכירה את קולין תקופה ארוכה, מאז שהייתי בת 17 - עבדנו יחד בסדרת הטלוויזיה Ballykissangel, עוד לפני שקולין הפך לכוכב קולנוע גדול. לדעתי הוא ג'נטלמן, אדם שקל להיות בסביבתו. קולין קרוב מאוד לאחותו, וגם אני קרובה לאח שלי, כך שהיה לנו קל מאוד להתחבר בעבודה על 'רוחות אינישרין'. מאחר שאני אוהבת לעבוד עם חיות ויש לי חווה שבה אני מגדלת ומצילה סוסים, אז ברור שהיה כיף לבלות בחברת החמור המיניאטורי".
קונדון, שנולדה במחוז טיפררי באירלנד, מעידה שהיא חבה לא מעט למקדונה, איתו עשתה גם את הסרט "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". "כמה חודשים אחרי שהכרנו במסיבה ואחרי שהוא ראה אותי על הבמה, מרטין שאל אם ארצה להשתתף במחזה שהוא בדיוק כתב שנקרא 'הלוטננט מאינישמור'. זה קרה בשלב מאוד מוקדם בקריירה שלי, התפקיד הרביעי שלי או משהו כזה. וכך שיחקתי במחזה של מרטין במשך שנה וחצי ברויאל שייקספיר קומפני ולמדתי איך להיות שחקנית - הרי אף פעם לא הלכתי לבית ספר למשחק, כי לא היה לי מספיק כסף לשכר לימוד, ודי הסתמכתי על האינסטינקטים שלי. בזכות מרטין למדתי הרבה דברים שקשורים במשחק. מה שאני אוהבת ביצירות שלו זה הקו הכל כך דק בין הדרמטי לקומי. הוא יוצר קומדיות שגורמות לך לחשוב. זה לא סתם הומור. במחזות שלו עשיתי דמויות שבטוחות בעצמן, חזקות, נותנות שורות מפוצצות, מצחיקות מאוד. אבל הוא לא חייב לקחת אותי כל הזמן להופיע ביצירות שלו, ואני לא אכעס אם הוא לא ייקח".
קונדון עשתה קריירה מפוארת בתיאטרון, אבל הפריצה הבינלאומית הגדולה שלה הגיעה ב-2005, בזכות הסדרה "רומא" - הפקה של HBO ו-BBC, על שלהי האימפריה הרומית ומלחמות האזרחים שהתחוללו בה. קונדון הופיעה בתפקיד אוקטביה, בתה של אטיה, אחותו של יוליוס קיסר - והיטיבה לגלם את הדמות המצודדת אך חלשת האופי, שמשפחתה, כולל אחיה אוגוסטוס, משתמשת בה ככלי פוליטי, ומאלצת אותה בין היתר להינשא למרקוס אנטוניוס היהיר וגס-הרוח. אך מתחת למעטה הצייתנות של אוקטביה רוחשים תחכום ושנאה.
מאז "רומא" ראינו אותה בטלוויזיה במספר סדרות נחשבות: גיחה ב"המתים המהלכים", תפקיד ראשי במיני-סדרה "נשים על הקצה", הופעה בקומץ פרקים של "ריי דונובן". בשנים האחרונות קונדון הרשימה ב"סמוך על סול", סדרה שנחשבת לאחת הטובות במילניום הנוכחי. קונדון גילמה בה את סטייסי ארמנטראוט, שבעלה השוטר נהרג. אביו, קצין המשטרה מייק ארמטנראוט (שאותו מגלם ג'ונתן בנקס), נוקם את מותו והורג שני שוטרים מושחתים, בעוד סטייסי עוברת עם בתה לניו מקסיקו בתקווה לפתוח דף חדש. מייק בורח בעקבותיהן לניו מקסיקו ומנסה לעזור להן כלכלית, גם אם זה כרוך בדרכים מפוקפקות.
ציפית שזו תהיה הצלחה כזו גדולה?
"לא. כמובן שידעתי ש'שובר שורות' זכתה להצלחה אדירה, אבל כשקיבלתי את התפקיד ב'סמוך את סול', עוד לא ראיתי את הסדרה ותודה לאל על כך - כי לדעתי זה היה מלחיץ אותי עוד יותר. בחוזה שלי היה כתוב שאופיע בפרק אחד בלבד. וכשצילמנו אותו הרגשתי שזו מתנה משמיים. היו לי בפרק הזה שתי סצנות מדהימות עם ג'ונתן בנקס, וחשבתי שאסתפק בכך. לא חשבתי שיקראו לי לחזור בכל עונה. ובסוף הופעתי ב-18 פרקים. האמת שזה היה מאוד מאתגר ורצוף קשיים, לעשות תפקיד אורח חוזר".
למה בעצם?
"כי אתה לא חלק מהסט בכל יום ואתה לא מכיר את השחקנים, אבל אתה צריך להיכנס ולשחק כאילו אתה מכיר את הבן-אדם הזה ויש לכם רקע משותף. הייתי חייבת לעשות זאת עם המון ביטחון ולתת בראש. אני מאוד גאה ששיחקתי לצד קאסט כל כך טוב. הם היו מקסימים אליי. במיוחד ריאה סיהורן שקיבלה אותי בזרועות פתוחות. ריאה, שעשתה בעבר לא מעט תפקידי אורח, ידעה מה זה להיכנס באמצע לסדרה שרצה כבר הרבה זמן ולהרגיש זרה, ולכן היה חשוב לה לעזור לי. כמובן שאני מאוד גאה שמשהו משובח כמו 'סמוך על סול' מופיע לי ברזומה. וגם אם התפקיד שלי היה קטן, לא אכפת לי".
בין שלל פועלה, קונדון תורמת את קולה לאינטליגנציה המלאכותית F.R.I.D.A.Y בסרטי מארוול כמו "הנוקמים" ו"ספיידרמן". ואם אנחנו כבר מזכירים אקשן, אז במהלך השנה הקרובה קונדון תככב על המסכים גם ב-In the Land of Saints and Sinners, לצידו של כוכב הוליוודי נוסף שמוצאו מאירלנד - ליאם ניסן. "זו הפעם הראשונה שאני משחקת בסרט פעולה. כלומר, עבדתי בסרטי פעולה בעבר, אבל הדמות שלי לא עשתה שום אקשן. אחרי שעשיתי את הסרט החדש עם ליאם, הבנתי איך אנשים מגיעים לז'אנר סרטי פעולה ונשארים בו - זה פשוט כיף אדיר. אתה מרגיש כאילו אתה ילד. הפרויקט הזה גרם לי לתהות למה אני עושה כל כך הרבה דרמות, שם אני מעלה באוב טראומות וזה כל כך מתיש. לפעמים עדיף פשוט ליהנות ולצלם סצנות פעולה וזה כל מה שיש לך לעשות באותו יום. כך שמאוד נהניתי, מה גם ששיחקתי את הדמות המרושעת. זה היה מאוד משחרר".
איזה סוג מרושעת?
"מהסוג שאם תגיד לה משהו שיעצבן אותה היא תהרוג אותך, כי אתה עולה לה על העצבים".
איך התרשמת מליאם?
"זה היה תענוג צרוף. אני לא אשכח כשראיתי אותו ב'רשימת שינדלר' - לסרט ולהופעה של ליאם הייתה השפעה אדירה על הקריירה שלי. הסרט יצא בדיוק כשחשבתי על הכיוון של משחק, ופתאום יש לך שחקן אירי שמקבל תפקיד בסרט זר עם סטיבן ספילברג וזוכה באוסקר. וזה גרם לי לחשוב, 'וואו, אני גם יכולה. זה אפשרי'. ליאם היווה השראה ענקית עבורי ועבור הקריירה שלי והיה מגניב לעבוד איתו. כמו קולין פארל, גם הוא ג'נטלמן. בכלל, יש לי מזל גדול עם הגברים שיצא לי לעבוד איתם במהלך הקריירה".
