When it Rains it Pours - אומר הביטוי, ואנחנו ללא ספק בעיצומו של מטר סדרות וסרטים שעוסקים בנוכלים ובנוכלות. לא משנה כמה אנחנו טעונים מוסרית לגבי הסיקור של הדמויות האלו, בלתי אפשרי להימלט מהן בימים אלה. הפעם זאת אליזבת הולמס, שעד לפני כמה שנים כונתה ה"סטיב ג'ובס" של הביו-טק, לאחר שהביאה לפיתוח ערכה שלטענתה אפשרה מאות בדיקות שונות מטיפת דם בודדה, ואף סיפקה שירותי בדיקות לחברות רבות. "תראנוס", החברה של הולמס שהפכה אותה למיליארדרית צעירה, קרסה במהירות בעקבות תחקיר של ה"וול סטריט ג'ורנל" מ-2015, שחשף כי היא מעולם לא השתמשה בערכה שפותחה לטובת הבדיקות, ושחלק מהתוצאות הושגו בשיטה המקובלת בעוד אחרות פשוט זויפו.
הנושרת – טריילר
The Dropout ("הנושרת"), ששלושה פרקים שלה עלו השבוע בהולו (ועדיין אינם זמינים בישראל), לקחה על עצמה לספר את סיפורה של הולמס, מהרגע המכונן בבגרותה (כשאביה צלל כלכלית עקב פשיטת הרגל של החברה שבה עבד) ועד שהחברה שלה עצמה - שלטובת הקמתה פרשה מלימודי כימיה בסטנפורד - מתפרקת, והיא נחקרת בחשד לגיוס כספים בהונאה. הגם שהעלילה מן הסתם סוקרה בהרחבה בתקשורת, שהעלתה את הולמס לגדולה וליוותה אותה גם בנפילתה, הסדרה מתבססת על פודקאסט באותו השם שעלה ב-ABC Audio. בדומה לקודמותיה - "להמציא את אנה" ו"נוכל הטינדר" - "הנושרת" מעוררת תהיות לגבי ז'אנר הנוכלות שפוקד אותנו, שמתכתבות עם דילמות שהעסיקו את התסריטאים.
מה גורם לאדם לעלות לסיבוב על רכבת הרים שאין ספק שיסתיים בהתרסקות? האם אנחנו היינו חושדים? והאם אנחנו, כצופים, עומדים לחבב את הטיפוס הנכלולי הזה? כי אם לא, מה אכפת לנו בעצם? האם יש הנאה בסדרה על אדם שאנחנו מתעבים? כדי לקבל תשובה חיובית לשאלה האחרונה יש להציג מורכבות ולעורר אמפתיה כלפי הדמות על ידי הניסיון להסביר למה, לכל הרוחות, היא הפכה למה שהפכה. הייתה לה ילדות קשה, היא הוזנחה רגשית, נכנעה בפני שיגעון גדלות, פיתוי כספי ושאיפה לכוח? או שאולי היא רצתה לעשות משהו טוב אבל נסחפה עם הסיטואציה שיצאה מכלל שליטה?
"הנושרת" שייכת לקטגוריה האחרונה. הולמס (שמגולמת היטב על ידי אמנדה סייפריד, מ"מאמא מיה" ו"מאנק") היא לא אנה דלווי, שמהרגע הראשון הוצגה כרודפת פרסום קרת רוח ואניגמטית, אלא אישה עם כוונות טובות או לפחות אנושיות מאוד, שההונאה התגבשה אצלה בהדרגה - כמעט ככורח. הולמס של סייפריד רוצה לעשות את הדבר האמיתי אבל מאמינה שהוא יקרה בהמשך הדרך, ורובד סוציופתי כלשהו באישיות שלה מאפשר לה להתכחש לעובדה שמדובר ברמייה תוך הצדקת המעשים שלה עצמה.
שלבי הסיפור (לפחות בשלושת הפרקים הראשונים) בנויים כמו סיפור הצלחה מובהק - הולמס היא בחורה מבריקה אך מוזרה שגדלה במשפחה לא מתפקדת רגשית. היא לא מצליחה לתקשר עם הצעירים שחיים איתה בקולג', אבל החלום שמוביל אותה הוא "לעזור לאנשים ולהיות מיליארדרית". יש לה מוטיבציה עצומה - היא מנסה ומנסה ובהתחלה זה לא עובד, אבל ברור לנו שבהוליווד כמו בהוליווד יגיע בקרוב הדבר האמיתי. היא פוגשת את סאני בלוואני, שהפך לבן הזוג ולשותף העסקי שלה (נאבין אנדרוז, סעיד מ"אבודים") ומתחילה את דרכה למעלה. במקרה של הולמס, כל מה שהיא נזקקה לו כדי לרכוב על ההצלחה הזאת היה תרמית קלה - שורה אחת במחשב שזייפה תוצאות שכבר השיגה בעבר. אז מה, לא צריך להיות קטנוניים.
עלייתה ונפילתה של הולמס עשויות מהחומר שסדרות טלוויזיה עשויות ממנו. לא רק הולו חושבים ככה - סרט קולנוע על הפרשה בכיכובה של ג'ניפר לורנס מופק בימים אלה, ו-HBO עשתה עליה סרט תיעודי בשם "הממציאה: דם והונאה בעמק הסיליקון". לא בטוח שהפרשנות של הולו מצליחה להוסיף משהו על הסיפור שניתן לצרוך בוויקיפדיה, והיא גם לא בדיוק מצליחה להציג תמונה קוהרנטית של האישיות של הולמס. אולם בקצב התקדמות העלילה ובפיתולים שלה, כמו גם במשחק של כל הנוגעים בדבר, יש בהחלט משהו שסוחב קדימה. היא אף מספקת הצצה מעניינת על איך עובד עולם ההשקעות והגיוסים בהייטקס הזה, ונוטה חסד להולמס כאדם שאומנם שבוי באשליה עצמית אבל אינו זדוני - טיפה קטנה של אנושיות שעם הטכנולוגיה הנכונה תשמש אינסוף משתמשי קצה.
