במשך לא מעט שנים חלם הבמאי האוסטרלי אנדרו דומיניק ("הורג אותם ברכות" וסרטים תיעודיים על ניק קייב) על עיבוד לספר "בלונדינית" של ג'ויס קרול אוטס משנת 2000. הספר הציע ביוגרפיה אלטרנטיבית של הבלונדינית הנוצצת ואייקון הפופ הנצחי מרילין מונרו. דומיניק ידע שהפרויקט יקום וייפול על השחקנית שתגלם את הכוכבת המיתולוגית שנפרדה מאיתנו ב-1962 בגיל 36 בלבד. בהתחלה דובר על נעמי ווטס ואחר כך על ג'סיקה צ'סטיין. ואז ערב אחד דומיניק צפה במותחן האימה "דפיקה בדלת" (2015) בכיכובו של קיאנו ריבס והתרשם מהביצועים ומהלוק של אחת השחקניות בסרט - אנה דה ארמס, אז שחקנית קובנית מתחילה שהחליטה לנסות את מזלה בארצות הברית. "חשבתי לעצמי: 'הבחורה הזו יכולה להיות מרילין מונרו'", סיפר דומיניק כשנפגשנו החודש בפסטיבל ונציה.
"אנה נראתה כמו מרילין והיה לה את הקסם הנדרש – כשאנה על המסך היא הדבר היחיד שאתה רוצה להסתכל עליו. לקח שנתיים עד שארגנתי מפגש של אנה עם ג'ויס. נפגשנו, דיברנו ואז אנה באה לאודישנים. כבר בטייק השלישי ידעתי שהתפקיד שלה. למרות שלמעשה ידעתי שזו היא מהשנייה שראיתי אותה בטלוויזיה. זו הייתה קצת כמו אהבה ממבט ראשון, ברגע שהאדם הנכון נכנס מבעד לדלת אתה יודע. לפעמים לוקח דקה או שתיים לפתור את הקשיים שהאדם הזה מביא אתו. הסרט קם לתחייה כשמצאנו את אנה. ולא הייתי היחיד שחשב ככה - ברגע שעשינו את האודישן כל מי שהיה לו זוג עיניים ראה שזה רעיון טוב. יש לנו מזל שיש לנו שחקנית כמו אנה שיכולה לחלוק מהאיכויות שלה".
לריאיונות נוספים:
האהבה ממבט ראשון השתלמה. בהקרנת הבכורה החגיגית בוונציה, שם השתתף "בלונדינית" בתחרות הראשית, הקהל עמד בסיום האירוע 14 דקות (!) והריע בהתלהבות לדה ארמס שפרצה בבכי. חבר השופטים בהנהגת ג'וליאן מור העדיף אומנם להעניק את פרס השחקנית המצטיינת לקייט בלאנשט על משחקה כמנצחת לסבית השרויה במשבר בסרט "טאר" וקיפח את את דה ארמס, אבל אל דאגה - בעונת הפרסים המתקרבת השחקנית בת ה-35 הולכת לככב על השטיחים האדומים ולגרוף פסלונים. השבוע "בלונדינית" מגיע הישר לנטפליקס (28 בספטמבר) הקרוב לביתכם ותוכלו להבין למה הקהל הריע ממושכות לסרט ולביצועים של הכוכבת שבשנים האחרונות חווה פריחה יוצאת דופן.
"בלונדינית" - טריילר
( נטפליקס)
נפגשנו יום אחרי הבכורה ודה ארמס התקשתה להתאושש מהתגובות הנלהבות, מהביקורות המשתפכות ומהתשואות הממושכות. יחד עם זאת היא מודעת לתהיות שהתעוררו ברשתות החברתיות בחודשים האחרונים, מדוע דומיניק בחר דווקא בשחקנית קובנית עם מבטא לגלם את אחת הנשים האמריקאיות והכוכבות ההוליוודיות הכי מפורסמות בהיסטוריה. "נכון, היו השגות - מה פתאום אני מגלמת דמות אמריקנית כל כך אייקונית, אבל זה מה יש ואין הרבה מה לעשות עם זה. מתסכל לפעמים כשעולה איזו מחלוקת וכשמרבית האנשים, שלא ראו בכלל את הסרט, כבר רכשו להם דעה עליו. אבל זה משהו שגם מרילין הייתה צריכה לעבור במהלך הקריירה שלה. לא עשיתי את הסרט כדי לשנות את דעתם של אחרים עליי. מה שלא יהיה, זו חוויה ומתנה שאני לוקחת איתי. הסרט הזה שינה את חיי, כך שיהיה מה שיהיה".
מה היית צריכה לעשות כדי לזכות בתפקיד?
"בפעם הראשונה שנפגשתי עם אנדרו הוא שאל אותי כמה זמן אני צריכה כדי להתכונן לאודישן, בו הייתי צריכה לבצע סצנה שמתרחשת במסעדה ומשחזרת את הדייט הראשון בין מרילין לרוברט קנדי. אמרתי לאנדרו שייקח לי משהו כמו שבוע. את ההכנות עשיתי לבד ולא התכוננתי על המבטא או הקול של מרילין. התאפרתי קצת ומצאתי פאה בלונדינית נוראית – רציתי לעטות אותה באודישן רק כדי בשביל התחושה. כפי שאתה רואה השיער שלי מאוד כהה, אז רציתי להיות קרובה כמה שאפשר למרילין. מסתבר שזה עבר בסדר וזומנתי לעוד מבחנים על אותה סצנה עם תלבושות, מצלמות ועדשות. אחר כך גם מאמן הקול נכנס לתהליך והוא הגביר קצב - שיפרנו עוד ועוד ועוד עד שכולם שוכנעו", אומרת דה ארמס ופורצת בצחוק.
"נשבר לנו הלב בהפקה הזו. כמה פעמים"
הדרך לצילומים הייתה ארוכה, גם בגלל קשיי תקציב ומגבלות הקורונה. "אומנם אי אפשר להשוות את מצבי ל-11 השנים שאנדרו סבל בניסיונו להרים את הפרויקט, אבל השנה האחת בה אני הייתי חלק ממנו הייתה מלחיצה מאוד ועדיין, לא היססתי לרגע. אנדרו אמר לי בתחילת הדרך להתכונן נפשית לזה שיש סיכוי שישבר לי הלב, כי הכול יכול לקרות. ובאמת נשבר לנו הלב כמה פעמים".
מה קרה?
"אני זוכרת את הרגע שבו סוף סוף אישרו לנו להתחיל לצלם ואנדרו התקשר ואמר: 'קיבלנו את הכסף, אנחנו עושים את הסרט!' ואני ישר שאלתי: 'מתי אנחנו מודיעים לתקשורת?', ואנדרו השיב: 'ממש לא בקרוב - עדיף לשמור על זה בשקט'. ואז משהו קרה והסרט שוב נפל. הייתי הרוסה, עצובה עד עמקי נשמתי - זה שבר לנו את הלב. ואז שוב קיבלנו כסף ואנדרו שאל אותי: 'את רוצה להודיע לתקשורת?' ואני ישר עניתי: 'לא… זה בסדר, בוא לא נדבר על זה'. כשאתה כל כך מתרגש מפרויקט כזה, ממשהו שיכול לקרות פעם אחת בחיים, זה מפחיד כפליים בגלל המשמעות שלו עבורך".
ב"בלונדינית" דומיניק משחזר את הביוגרפיה (לא תמיד הוא נצמד לעובדות) של מי שנולדה תחת השם נורמה ג'ין מורטנסון, בודק האם היעדר האב הנוטש, שזהותו כלל לא ידועה היה הסיבה לסבלה של מונרו, חוקר את הקשרים עם הגברים בחייה, כולל ג'ון ורוברט קנדי, ומנסה לפענח האם היא התאבדה או נרצחה. הוא גם יצר באולפן סצנות מפורסמות מסרטיה הגדולים, מסצנת ריקוד היהלומים ב"גברים מעדיפים בלונדיות" ועד הסיום הבלתי נשכח של "חמים טעים". "איזו סצנה הייתה הכי קשה עבורי? אלוהים אדירים, כולן היו מאתגרות. אבל גם כיף אדיר. הייתי אומרת שסצנת השמלה המתעופפת ב'חטא על סף ביתך' של בילי וויילדר הייתה ללא ספק סצנה קשה. זו הייתה רמה אחרת לגמרי מכל השאר".
למה 60 שנה אחרי מותה, מרילין מונרו עדיין רלוונטית?
"אפילו שיש סיפור שלם שאנחנו יודעים על חייה של מרילין, הדמות שהייתה, האייקון והשחקנית וכולי - משהו חסר. וקשה לנו להצביע בדיוק מה, ואני חושבת שמה שחסר זה האדם שמתחת לכל השכבות הללו. מתחת למייקאפ, לסרטים ולדמויות שהיא גילמה. ולכן הסיפור שלה לא היה שלם ולא נגיש, במובן מסוים, לא בר הבנה. זו גם הסיבה שיש כל כך הרבה השערות וכל כך הרבה דרמה סביב המוות שלה, האהבות שלה, מערכות היחסים שלה - כי כל כך הרבה חסר ב'בין לבין' שאנשים רוצים לדעת. המרילין של אנדרו היא לדעתי שילוב של המרילין של ג'ויס קרול אוטס, מרילין של התסריט, מרילין האמיתית ומרילין שיש לכולנו בראש. ובתוך כל זה מצאתי אמת משלי. וזה ממש לא היה קל".
דה ארמס פצחה בתחקיר מקיף כדי ללמוד על הדמות המרתקת והטראגית, עליה נכתבו כל כך הרבה ספרים ונוצרו עליה סדרות וסרטים תיעודיים ועלילתיים. "מבחינתי האתגר הכי גדול היה הדמות עצמה. ידעתי מיד שהמון עבודה ניצבת בפניי ושעלי לחבר את כל הנקודות בראש, ואז לשחרר ולהגיע לסט. לפני הצילומים היה תהליך ארוך שנדרשתי לשקוע לתוכו, כדי ללמוד ולהבין את הדמות. לא הכרתי את מרילין יותר מדי לפני כן - ראיתי כמה מהסרטים שלה, אבל נדרש היה תהליך גילוי ולמידה רציני מבחינתי".
בסרט את מתערטלת פיזית ונפשית.
"רוב הסרט עוסק ברגעים שאנחנו לא יודעים עליהם - הרגעים האינטימיים והאישיים שהמצלמות לא תפסו. על אף העובדה שמדובר בדמות נורא ספציפית, שרצינו שתהיה מאוד מפורטת כדי לתת כבוד גם לרגעים שבהם כן הייתה מרילין, עדיין היה לי המון מרחב כדי ליצור את האישה האמיתית שנחבאה מאחורי הדמות. המטרה הייתה הבנה, סימפטיה וחיבור אליה, לכאב ולטראומה שלה. אם שמים בצד את הכוכבת שהיא הייתה, מרילין הייתה אישה בדיוק כמוני - בת אותו גיל, גם כן שחקנית בתעשייה. זה פרויקט שידעתי שאני חייבת להיות פתוחה עבורו, ושאצטרך ללכת עבורו למקומות אפלים ופגיעים, שלא ארגיש בהם בנוח. אבל דווקא שם מצאתי את החיבור לאדם שהיא הייתה. פשוט רציתי למצוא את האמת הרגשית שלה".
איך גוננת על עצמך מפני הפגיעות שהתפקיד טומן בחובו?
"אני לא. ידעתי שהתפקיד ידרוש ממני ללכת למקום הזה ולהרגיש את הרגשות הללו. הרגשתי כובד ועצבות עמוקה בזמן הצילומים ואפילו לפניהם. מה שנשאר איתך זו לא הדמות כמו התחושות, שאי אפשר להתנער מהן, כי הן כל מה שאתה חושב עליהן. ואנחנו הרי כבר יודעים איך הסיפור של מרילין מונרו נגמר, וזה מחריד ולא משהו שאתה יכול לשנות. ככל שלומדים להכיר אותה יותר, כך הרגשתי שאני יותר מגוננת עליה - אבל לא יכולתי לעשות כלום כדי לשנות את המציאות. לשמחתי ולמזלי היה לי במאי שכיבד את האישה הזו והסיפור שלה עד עמקי נשמתו, ומתוך כך גם אני הרגשתי את אותו הדבר".
"אני מאמינה שמרילין הייתה שם איתנו בצילומים"
דה ארמס מעידה שלה ולשאר אנשי הצוות קרו הרבה דברים מעניינים במהלך הצילומים. "אני באמת מאמינה שמרילין הייתה שם איתנו. כולנו חשנו כבוד ואחריות גדולה לעשות עמה צדק. כולם הבינו שאנחנו עושים משהו בשמה, ובמובן מסוים, שאנחנו עושים משהו שגדול מאיתנו. משהו מיוחד יותר מסתם סרט עליה. מרילין הייתה הדבר היחיד שחשבתי ושחלמתי עליו - היא הייתה הדבר היחיד שיכולתי לדבר עליו. היא הייתה איתי. וזה היה יפה. נורמה ג'ין נוכחת יותר בסרט - לדעתי הסיפור מתמקד בה. מרילין מונרו משתלטת כמובן על המסך בחלק מהזמן, ואין ספק שהיא נוכחת. לדעתי הן מזינות אחת את השנייה וזקוקות אחת לשנייה. לא ניגשתי לדמות במחשבה שאני עוברת מהאחת לשנייה מאחר וחשבתי עליהן כעל אדם אחד. התהליך שלי היה לנסות ולהתחבר לשתיהן רגשית, בכל שלב בדרך. לא הייתה איזו החלטה מודעת מתי אני יותר מרילין ומתי יותר נורמה - זה פשוט קרה".
5 צפייה בגלריה
"היה לי המון מרחב ליצור את האישה האמיתית מאחורי הדמות". מתוך "בלונדינית"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
מה מרילין מונרו הייתה חושבת על "בלונדינית"?
"מרילין הייתה מאושרת מ'בלונדינית', אבל לפעמים גם הייתה זורקת דברים על הקיר וכועסת כשלא אהבה משהו שעשינו. בשבילי, להיות באותם המקומות בהם היא ביקרה, לצלם בבית שלה לווה בתחושה עוצמתית. היה שם משהו באוויר. היא אישרה את כל מה שעשינו. אולי מה שאמרתי נשמע מאוד מיסטי, אבל זה נכון וכולנו הרגשנו בזה".
היית צריכה טיפול נפשי כדי להוציא את מרילין מונרו מהמערכת שלך?
"לא הייתי 'בדמות' כל הזמן, לא הלכתי הביתה בתור מרילין או נשארתי היא בין טייקים או בארוחת הצהריים - אבל כאמור כן הרגשתי שאני חיה אותה. הרגשתי את הכובד על הכתפיים שלי ואת העצב, ומזה היה קשה להשתחרר. גם לא ממש רציתי, פשוט נתתי לזה לקרות. ואז סיימנו את הצילומים – זה קרה ביום שישי וכעבור שלושה ימים כבר התחלתי לצלם את 'לא זמן למות' בסדרת ג'יימס בונד, כך שפאלומה אותה אני מגלמת בסרט הייתה התרפיה שלי. אם הייתה לי ברירה, הייתי מעדיפה שיהיה לי זמן להירגע אחרי 'בלונדינית', לשחרר ולהיפרד - לא רק מהדמות ומכל המטען הרגשי, אלא גם מחוויה שלא תחזור על עצמה. אבל זו לא הייתה בחירה שלי, אלא אילוצי לוחות זמנים וזה מה יש".
אנה סליה דה ארמס קאסו עשתה דרך ארוכה מאז ילדותה בעיירה הקטנה סנטה קרוס דל נורטה ועד גילום מרילין מונרו ותפקיד נערת בונד. כבר בגיל 12 היא הופיעה בתיאטרון הלאומי של קובה ובגיל 18 ערקה לספרד והשתלבה שם בסצנת הקולנוע והטלוויזיה. היא התחתנה עם השחקן הספרדי מארק קלוטט אבל התגרשה ממנו כעבור פחות משנתיים. ב-2014 היא הרגישה מוכנה לנסות את כוחה בהוליווד, ומהר מאוד אי אפשר היה להתעלם ממנה. בין היתר הופיעה ב"בלייד ראנר 2049", ב"רצח כתוב היטב", שהעניק לה מועמדות לגלובוס הזהב וב"האיש האפור" תוצרת נטפליקס והאחים רוסו, שסחף השנה את מנויי נטפליקס. "מהי הוליווד מבחינתי? אין לי מושג. מבחינתי הוליווד היא המקום אליו אני הולכת לעבודה. זה מקום בו הזדמנויות כמו 'בלונדינית' יכולות להופיע".
"בלונדינית" מראה את הצדדים האפלים של הוליווד ומדגים איך מפיקים, ראשי אולפנים ושחקנים ניצלו את מרילין מונרו. איך לדעתך הוליווד הפטריארכלית השתנתה מאז?
"חלק מהדברים השתנו וחלק לא. לפני כמה שנים, כולם חשבו שזה אחלה רעיון לעשות את 'בלונדינית' אבל אף אחד לא רוצה לתת כסף. תנועת ה-MeToo הייתה לדעתי הזדמנות בשביל הסרט - היא אילצה אנשים להקשיב ולתת מתשומת ליבם. איך אפשר שלא לתמוך בסרט שמדבר על אישה שעוברת דברים כאלה? מה שקרה למרילין מונרו משקף שדווקא לא הרבה דברים השתנו, ומצד שני זה גם דוחף אותנו ללכת קדימה".
ב-2020 דה ארמס עשתה הרבה כותרות בזכות הרומן שלה עם בן אפלק, בו התאהבה במהלך צילומי הסרט "מים עמוקים" והייתה צריכה להתמודד עם מדורי הרכילות והרשתות החברתיות.
התפקיד ב"בלונדינית" גרם לך להרהר במשמעות הפרסום ואיך מתמודדים אתו? איך את מסתכלת על תהליך ההפיכה לכוכב, וסלב?
"אני מתמודדת עם הפרסום והתהילה תוך כדי תנועה, תוך כדי שזה קורה. זה לא משהו שאי פעם ציפיתי שיקרה ולא משהו שתכננתי. זו תוצאה של עבודה טובה ומאומצת, ואם זו התוצאה אז אני שמחה, כי זה אומר שאני עושה עבודה טובה. כמו שנאמר ב'בלונדינית' - תמיד יש את האני הפרטי ואת האני הציבורי, ויש סיבה שהפיצול הזה קורה. במקרה שלי חשוב לי מאוד להגן על הפרטיות ומה שלמדתי מהסרט וממרילין הוא שאם אין לך גבולות ואתה נותן ונותן ונותן מעצמך, אז לא נשאר לך שום דבר. זה החלק בהוליווד שאני לא מתחברת אליו".
