בוקר טוב, קרדשיאנים וקרדשיאניות שכמוכם. אמש נפרדנו ממי שהפך להיות המושבע הראשון לעונה, הלא הוא גיא רוזן. הוא הודח על ידי השבט המאוחד, אולן, בעקבות מהלך של טל וגל, שאין לזלזל בו ובעיקר גם לא לצפות בהתהוותו, מהסיבה הפשוטה שאיש לא טרח להכניס את התכנון שלו לפרק. ניחא. לפחות זכינו במהלך יפה במה שנראה כמו האצה מבורכת של העונה הנוכחית.
ברזומה של מר רוזן, הראשון לשמו, תופיע כוכבית קטנה שתציין שהוא טווה בכוחות עצמו את הקורים בהם נלכד. במקום להמתין למשימת הווטו, להשקיע בשמירה על דורין ועל הרוב שממילא יש לברית שלו במועצת השבט, הוא דוחף את קייסי למהלך גס ונואש - לשקר לטל ולערבב פנימה את השם של דורין. המערכה הבאה הייתה עצובה: סחרור של המערכת וחזרה של דורין לזרועותיה של הברית הנגדית והופ - היתרון נמחק יותר מהר מהחיוך של גל מאז האיחוד.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
אני מבינה את הדחף והבהילות של גיא רוזן לבצע מהלכים שהוא ראה בטלוויזיה, בכל זאת יש לו מוניטין מסוים לשמור עליו, אבל הפעם זאת הייתה טעות. קייסי, נכונה להתלכלך ככל שתהיה, לא מסוגלת לשקר באופן אמין אם היא לא עומדת במאה אחוז מאחורי הטקטיקה שלה. היא בחורה שיכולה לשכנע חרדי להגניב חמץ לבית חולים בפסח, אבל הדיבור שלה עם טל היה כל כך מגומגם, שלא פלא שהוא לא קנה אף מילה.
זה המשיך עם דורין, שעומדת להזדכות על השפיות שלה ולהתנסות בהתמוטטות עצבים מרתקת, שם למדנו שקייסי היא אומנם מאסטרית במניפולציה רגשית חכמה וקריאה של אנשים, אבל שקרים הם הקריפטונייט שלה. מה גם ששקרים בודי מציאות הם לא מהלכים יפים לצפייה, ולעניות דעתי הם המפלט האחרון של השורד הנבון. יש הבדל בין לשקר לגבי הצבעה עתידית במועצת השבט ובין לבדות אירועים שלא התרחשו, שזורעים כאוס במערכי הכוחות ומפזרים את המשחק.
גיא רוזן היה בסך הכול שחקן חביב, שייזכר בעיקר בזכות האקסטזה שהוא הביא למסך בכל פעם שהרעיון של משחק אסטרטגי עלה לאוויר. בסופו של יום הוא לא היה שחקן אינטואיטיבי כמו קייסי אלא הציץ מידי פעם בספרון ההוראות הקטן שלו וניסה להבין איזה תרחיש מצריך איזו פעולה. לפעמים הוא קרא נכון את הסיטואציה והבין שהוא אמור לעשות דבר מה, אבל לא בחר בתגובה הנכונה. העובדה שהוא ניצל מהדחה בטוחה בשלב מוקדם של המשחק, עם פרישתו המפוקפקת של דניאל ציוני, מעידה שהוא לא היה ערני להתנהלויות כפי שהיה רוצה להאמין. מעבר לזה הוא הביא קול של שפיות ופרופורציות למשחק ומן הסתם יהיה מושבע צבעוני ורהוט. היה שלום ותודה על הטסטמוניות.
ההדחה של גיא הגשימה לטל וגל חלום קטן ובעיקר העבירה הרבה מאוד כוח לידיים של שניהם. אומנם בתוך הנגמ"ש גל רואה איך מאיה שותה לה את הבחור ונערכת לקרב המכוער ביותר, זה שמעורבות בו קנאה ותחושת נטישה. אבל מצד שני יש קצת נחת - שניהם מקבעים את מקומם בפסגת שרשרת המזון של השבט החדש. טל מפגין נאמנות כשהוא מעביר אל גל את שרשרת החסינות שלו, הוא ניצל מהדחה ופסלון החסינות של גל נשמר לימים אפורים יותר.
אין ספק שמדובר במהלך יפה, בעיקר נוכח העובדה שהוא הצליח, אבל טל הוא מסוג האסטרטגים שהתכנונים שלו מצליחים בעיקר בזכות חוסר הניסיון והמשחק הרגשי של שחקנים אחרים. סהר לא יכול להיפרד מטל, אלוהים יודע מדוע, אולי בגלל שותפות הגורל והניצוץ בעיניים. מאיה לא תוכל להביא את עצמה לכתוב את השם של טל על הפתק כי היא כלואה בפלנל משובץ.
בכל עונה סבירה הוויתור של טל על שרשרת חסינות בסיטואציה הזאת היה מעיף אותו על טיל מהמשחק ומחזיר אותו מקולח ומגולח לספסל המושבעים. אבל טל מתנהל בעונה שבה שיקר בוחר לדו קרב על יתרון במשחק את סהר וטל, שבה אלית מספרת לנטשה שגל על הכוונת, עונה שבה סהר מסכים לוותר על רוב במועצת השבט ולרוץ עם הבן-אדם שיש לו הכי פחות סיכוי לנצח בגמר, עונה שבה טל עצמו מזניח את דורין בוודסטוק הפיצה של האיחוד (ואגב, הפקה, ארוחת איחוד לחלק מהשבט זה פויה, תתביישו). וכידוע, מהלך טיפשי שמצליח יפה עשרות מונים ממהלך חכם שכושל.
בפרק הבא גל תרים את המחאה הפרטית שלה נגד פוליגמיה ותיתן ספתח למסע יחסי הציבור העתידי של העונה, בקרב מול מאיה על ליבו של טל. תהיו חזקים.