כבר יותר מעשור שדקלה קידר משחקת את אלוהים. בריאליטי הקאלט "בואו לאכול איתי" היא מהרגע הראשון הרואה ואינה נראית. האישה שכותבת את הקריינות של שי אביבי, ומצליחה כבר שש עונות לשמור על תמהיל מדויק של חינניות, צחוקים ונאסטיות. מכירה כל התקטננות מכוערת ואנושית של המתמודדים וכל סיר אורז שרוף. וכמו אלוהים גם קידר למדה על בשרה שבני אדם הם ממזרים כפויי טובה. "אני זוכרת שכתבתי את אחד הפרקים של עונת הזוגות ואני יורדת למטה אחרי שחפרתי בפרק וצפיתי בו שוב ושוב ומחוץ לבניין עמדו צמד מהמתמודדים שצפיתי בו עכשיו שעות. ואני יודעת מי הם ולהם אין שום מושג מי אני".
מה זה עשה לך?
"זה היה ממש אירוע, כי פתאום אני רואה את הדמויות האלה והן בחיים. פשוט עמדו שם והוציאו כסף כמו בני אדם. עמדתי מאחוריהם והרגשתי נורא חשופה כי רק עכשיו ביליתי איתם שעות. זה פער מטורף, בין רמת הידע שלי ושלהם. אני גם נקשרת לאנשים האלה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הייתה פעם שזיהו אותך? או שחשפת מי את?
"פעם אחת. אכלתי במסעדה של יעקוב חיאט (עונה 1), אחד המתמודדים שהוא עובד סוציאלי מבוגר מכפר ראמה שמלקט עשבי בר לפנות בוקר. מאוד אהבתי אותו בתוכנית. אז ניגשתי אליו ובהתרגשות אמרתי לו שלום, אני כותבת את שי".
הוא התרגש?
"בואי נגיד שהוא לא התרגש כמוני. שם למדתי. היו כמה פעמים שראיתי אנשים ואמרתי לעצמי, אויש מאיפה אני מכירה אותם? לקח לי רגע להבין מי הם ולהגיד לעצמי טוב, אני לא אגש. הם לא מכירים אותי".
כאדם עם אגו, מתי זה מבאס? בכל זאת, כולנו רוצים קרדיט על משהו שמצליח.
"לא ממש. זה לא כזה כיף תמיד הקרדיט הזה. כי כבר קרה שאנשים אומרים לי, 'אהההה, זאת את מבואו לאכול איתי?' ואני רואה שזה קצת מאכזב אותם (צוחקת) כי הצופים מזהים את שי כשי אביבי ובטוחים שהוא כותב לעצמו ומתבאסים לגלות שזה לא ככה. הם לא רוצים לדעת שאני קיימת. זאת החוויה של ילד שרואה את מאחורי הקלעים של תיאטרון בובות, ומבין שזה לא אמיתי".
זה מפחיד?
"עם הרספקט באה גם ציפייה שאהיה שנונה ומבדרת, אבל מה לעשות, בחיים אני לא הבן־אדם הכי קורע".
קידר טועה ומטעה. היא מסוג הנשים שמצליחות גם להתלונן וגם להרוג אותך מצחוק תוך כדי. שייכת לז'אנר שתמיד יבחר בבדיחה טובה על פני כבודה העצמי. מכירה ויודעת הומור מתוחכם, אבל מודה שבסוף מה שהכי מצחיק אותה הוא סלפסטיק מסוג אדם נופל מכיסא, שלא לדבר על חיבתה החולנית למשחקי מילים. נוסעים מתמידים ב'בואו לאכול איתי' מכירים את היכולת שלה לזהות את הקומי גם ברגעים של פגיעות אנושית, ואת הפריכות הנפשית שמסתתרת אצל כל טווס ובני ציפר. הטון שפיתחה יחד עם אביבי, שמאופיין ברשעות משועשעת ועדיין טובת לב בקצוות, הוא הדבק שמחזיק את התוכנית גם בעונה השישית הקרובה, שתעלה לשידור ביום ראשון בכאן ובדיגיטל. מצחיק לחשוב שזה כמעט לא קרה. אביבי וקידר נפגשו לפני למעלה מעשור: היא הייתה תסריטאית וסופרת שמאחוריה כמה ספרי ילדים וחשבה שהיא "אולי הקול הספרותי הבא אבל בטח שאין לי מה להציע לשי אביבי", כהגדרתה. הוא היה, ובכן, שי אביבי מ'החמישיה הקאמרית'.
מה השתנה בפורמט מאז שהתוכנית עלתה?
"תרבות הריאליטי מאוד השתנתה, קודם כל מבחינת המודעות של הדמויות. בשתי העונות האחרונות אפשר לראות התייחסות מפורשת לליהוק, 'אה, אני עכשיו בתפקיד התל־אביבי השמאלני, בטח תביאו לי ימני מתנחל'. הם גם מודעים לקריינות, 'עכשיו שי יגיד ככה וככה'. זה מאוד מוכר. בעונות הראשונות עוד לא הכירו את התוכנית".
מה המודעות עושה להם כדמויות? את רואה היום מתמודדי ריאליטי שכבר באים מוכנים. הם מדברים בטסטות. למשל אודליה מעונה ארבע, שכבר הגיעה אפויה עם פוליטיקת זהויות וזה שאשכנזים הם בצבע טחינה.
"אני חושבת שהם מודעים לתפקיד אבל כמעט תמיד מפגש עם אנשים זה דבר מורכב שקשה לצפות אותו או להתכונן אליו. אני חושבת שיש הבדל בין אנשים שהאוכל או האירוח הוא התשוקה שלהם לבין אנשים שמגיעים מכל מיני סיבות אחרות".
מה הם רוצים? שיאהבו אותם? או את פרס הנסיעה לאיטליה?
"מה אנשים רוצים? שיקשיבו להם, שיראו אותם, שישמעו אותם".
אמרת שאנשים תמיד נעלבים ושזה עושה לך רע. זוכרת מקרה ספציפי?
"תמיד יש מי שמתבאס שלא יצא טוב. אני בן־אדם מאוד לא מתעמת, מוליכה שולל אנשים שאני נחמדה ושוחרת שלום, אני פוחדת מקארמה וזה מלחיץ אותי ברמות אם פגעתי במישהו. לא סתם הגיבורים שלי על המסך רבים וקיצוניים, אני גיבורה גדולה רק מאחורי הגב. כך שהחרדה שמישהו נפגע מלווה אותי".
אם יש משהו ש'בואו לאכול איתי' זיקקה לתמצית הוא הקרבה שבין רעב למזון לתאוות הקטטה. משתתפי הריאליטי מדגימים איך שולחן האוכל הוא זירת גלדיאטורים, שבה כל קציצה היא פאסיב־אגרסיב, וכל מזלג מטונף הוא עילה לסקילה. הקריינות של קידר את אביבי חושפת את ערוות המתמודדים בדיוק במקומות הרגישים האלה, שבהם קנאה מתחפשת לפרגון ורוע לב מתחבא מאחורי בקשה לביקורת. יש גם מי שטען בעונות הראשונות שהם מתרשעים על חשבון מתמודדים חסרי מודעות. קידר לא מסכימה. "אני חושבת שמד הרשעות שלנו הוא מאוד טוב לב. אנחנו מאוד זהירים. התוצאה יכולה להיות אולי מרושעת אבל הכוונות שלנו טובות. אין לי שום רגשות שליליים לדמויות. אני חושבת שאני די אוהבת אותן. המטרה היא לא להתרשע".
ועדיין זה כיף להתרשע.
"אני יותר מתחברת למילה קרינג', שלמדתי מצופי 'בואו לאכול איתי'. זה מה שגורם לי להתעכב. יש גם רגעים של 'אתה חשבת את זה או אמרת את זה?' כשבורחת האמת פתאום - כמו למשל כשבני ציפר אמר שלהיות הומו זו בחירה".
יש דמות שהרגשת צורך לחמול עליה עד כדי לכתוב פאנצ'ים יותר חלשים? נגיד דאנסי גדי כזה?
"דאנסי גדי למשל מאוד נכנס לי ללב. או ההוא מרעננה עם הדירונת הקטנה על הגג שקנה יין ממש ממש יקר".
בשבוע של יחיאל חזן ואשתו היא סיפרה שאמא שלה לימדה אותה שאישה, גם אם מרביצים לה, צריכה לשים אודם אדום, כדי שמי שייכנס יגיד שהיא חיה חיי מלך. איך מתמודדים עם טקסט כזה?
"זה היה מין רגע כזה שאת אומרת רגע. אוקיי, היא מדברת כאן על אלימות נגד נשים, ובוודאי שאנחנו צריכים להתייחס לזה, אבל אנחנו לא יכולים להתייחס לזה בצורה פדגוגית. הפתרון שלנו היה להגיד מבחינתנו זה לא בסדר. אז שי אמר כמה פעמים 'חייגי מאה למשטרה'. יש רגעים אנושיים מורכבים אבל אין הרבה מקרים כמו המקרה הזה שבאמת בוחן גם את הגבולות שלנו".
מתי אתם חלוקים?
"בגדול הדינמיקה שלי עם שי די משמימה לטובה. המריבות הכי גדולות בינינו זה אם שי לא מסכים לקרוא למישהו שאוכל דגים צמחוני. או שיש בטקסט מלא ש' וצ' ששי לא אוהב. אבל אנחנו יחד כבר 12 שנה. אני יודעת מה טוב לו. יש לו רגעים: הוא מרשה לרדת על פרדס חנה. מאוד פתוח לזה. אבל הוא עדיין לא מרשה לי לרדת על טבעונים". קידר, אגב, גרה בתל־אביב, נשואה לתסריטאי רמי פרג ויש להם שלוש בנות.
את העונה השישית, שעולה בימים אלו, כתבה קידר במקביל ליצירת סדרת הדרמה המוערכת ''שעת אפס'' ששודרה בכאן, וגרפה שלל פרסים - פרס הסדרה הטובה ל־2022 ופרס השחקנית הטובה (למיה לנדסמן) בפסטיבל הסדרות של קאן, וכן את פרס הסדרה הטובה ביותר ובפרס המשחק הטוב ביותר בפסטיבל הסדרות הבינלאומי של ברלין.
הסדרה, שכבר נמכרה לשידור במספר מדינות, מתארת עימות בין שמיניסטית שנונה וחמת מזג למורה שלה לאזרחות, על רקע עמדותיהם הפוליטיות, ומתכתבת באופן רופף עם סיפור ספיר סבח ואדם ורטה. מה בין זה לבין חבורה של אנשים ומאבקם הלגיטימי להרעיל אחד את השני באמצעות סיר ממולאים? לדברי קידר, שכותבת בימים אלה סדרה נוספת ומאפסנת במגירה כתב יד לספר שהיא בינתיים חרדה לחזור לקרוא, זה לא מעט. "כתיבה דרמטית וקומית זה בעצם הפוך. בדרמה, התפקיד של הכותב זה להסתיר את הסאבטקס. ב'בואו לאכול איתי' זה הפוך: זה כמו כתב חידה. אני מקבלת סצנה ודמות ואני צריכה לגלות על מה זה באמת. קונפליקט באופן כללי זה דבר שמעניין אותי. אני גם נותנת לבנותיי לריב זו עם זו. אבל זה גם כי אני בן־אדם מאוד לא מתעמת".
כאדם לא מתעמת, איך הגבת כשעירית לינור הודיעה שלא תצפה בסדרה שלך?
"רציתי להתקשר ולהסביר לה שזה ממש לא מה שהיא חושבת ושהפרשנות שלה מוטעית ושתיתן צ'אנס. היא אמרה שהיא לא תצפה כי לפי מה שהיא הבינה מכתבה ב'הארץ' - אגב, היא לא אמרה שביטלה את המינוי? - דמות של שמאלני זכאית לזה שיהיו לה דעות ולעומת זאת הימנית הקיצונית לא זכאית לדעות פוליטיות מגובשות אלא הגיבה כך בגלל שהיא שמנה או מאוהבת בבחור. ברמה העקרונית זו טענה לגיטימית, אבל אני חושבת שליאן היא לא כזאת דמות פוליטית בסדרה. זה לא שהפכתי אותה למאי גולן".
מתי הבנת שהסדרה מצליחה?
"כשאמרתי שהסיפור הוא על תלמידה ומורה שרבים והמריבה הזאת הורסת לכל אחד מהם את החיים כי היא מגיעה מאוד רחוק, אנשים אמרו וואי וואי. אבל ברגע שהתברר להם שזה על רקע פוליטי ובתיכון - הם הזדקנו מול עיניי, איבדו עניין, והבנתי את הדבר שגם אני ביומיום מרגישה. שאני באה הביתה ולא בא לי 'שעת אפס'. בא לי 'בואו לאכול איתי'. היה לי חשש שזה יעבור מתחת לרדאר, ולכן הרייטינג היה די מטורף ולא צפוי".
זוכרת את הרגע שהבנת שקורה פה משהו שלא ציפית לו?
"ראיתי את הפרק הראשון ביוטיוב וזה היה משודר בלייב במקביל לטלוויזיה ויש צ'אט של צופים. את רואה את המספרים עולים ועולים ועולים. היה רגע שהבנתי שזה הגיע להכי נצפים ביוטיוב: הייתה רשימה כזאת של עדן בן־זקן, עומר אדם ו'שעת אפס'. מאוד מפתיע. אבל כמו שקרה לי בפסטיבל קאן, עברתי מהר מאוד מאסירות תודה לגרידיות. מיד רציתי את כל הפרסים".
ראית את הראיון של גאולה אבן עם סבח וורטה? שניהם התלוננו שלא צילצלת אליהם לתחקיר.
"קודם כל, גאולה אבן הציגה את זה כסדרה בהשראת המקרה וזה לא נכון. נכון שבלעדיהם לא הייתי מתחילה לחשוב על זה, אבל התגלה לי מהר שיש עוד מורים לאזרחות שעברו את זה. את התחקיר עשיתי עם מורה אחר שפוטר. די מדהים שהתלוננו שלא דיברתי איתם. מבחינתי זו הצהרה אמנותית שכל הדמויות בדויות, ממש לא ביססתי את הסדרה עליהם".
היו כמה ביקורות מטעם כותבים ימניים נגד הסדרה.
"היו כמה ביקורות ענייניות ומכבדות. אבל היו גם אחרות שהיו מוטות פוליטית ולא ענייניות והיו פויה. אם רוצים לשפוט את הסדרה כפוליטית ומחפשים את האג'נדה והאידיאולוגיה - טועים. זה רק סיפור הכיסוי לסיפור על יחסים. אגב היו גם ביקורות של שמאלנים! (צוחקת) אבל גם הם זבל נכנסו בי".
פורסם לראשונה: 07:46, 12.08.22
