כשבר רפאלי מתארת איך עלה הרעיון לניילן את המשפחה שלה אל תוך סדרת ריאליטי, מתבהרת התמונה כולה. עדי עזרא, בעלה של רפאלי ולפי עדותה גם אדם הקנאי לפרטיות שלו, העלה את הרעיון לריאליטי משפחתי כדי שהמשפחה תיגמל מהנטייה שלה לסבול מהכותרות הלא נכונות בתקשורת, וכמו שאוהבים להגיד בעיתונות - תשלוט בנרטיב שלה במקום להיגרר אחריו. כשאדם מסוגו של עזרא - שאגב לא מופיע בכלל בסדרה והמצלמות לא חוצות את סף דלת הבית שלו ושל בר - יוצא מנקודת הנחה כזו, לא צריך יום לימודים ארוך כדי להגיע לשורה התחתונה: "רפאליס", שעלתה אתמול (ב') ב-HOT, היא מוצר חלבי ומשעמם במקרה הטוב ומעורר אי נוחות עזה במקרה הפחות טוב, שהמטרה שלו ברורה ותמימה להפליא - ללטש את משפחת רפאלי עד שתישא חן בעיניי הציבור.
למה? אין לי מושג. מאז אירועי ההשתמטות של בר מצה"ל היחסים בין משפחת רפאלי לציבור חשדניים ומעורערים. להפשרת היחסים לא תרמה פרשיית העלמות המס שבעקבותיה ריצתה ציפי רפאלי שמונה חודשי מאסר בנווה תרצה, בעוד בר גילתה שהיא כישרון טבעי בעיטוף חמסות במהלך עבודות השירות שלה. גם הניסיון הקודם של נצר למשפחת רפאלי להתמסר לפורמט ריאליטי - דור, האח של בר, השתתף בעונה האחרונה של "מחוברים" - לא צלח, כשמי שמסתמן ככבשה השחורה של המשפחה לא הצליח לתווך את העולם הפנימי שלו אל הסדרה באופן שהצדיק את זמן המסך שקיבל. כעת, כשציפי יצאה מהכלא ובר סיימה את עבודות השירות, כולם יכולים סוף סוף להניח הכול מאחוריהם ולהתפנות בשקט כל אחד לעיסוקיו. אז למה למשפחת רפאלי יש צורך לחזר פתאום אחרי הצופים?
בין אם הסיבה תתברר בהמשך ובין אם לא, דבר אחד ברור - הרפאליס לא באמת רואים את הצופים שלהם כשותפים לחוויה ומפספסים את המשוואה הבסיסית של תוכנית ריאליטי. במקום חשיפה אישית הם מביאים איתם מנחה שגויה מהיסוד: רצינות תהומית ורחמים עצמים, שני מרכיבים שמעולם לא עברו מסך. אין בהם טיפת מודעות עצמית לאופן שבו הם נתפסים על ידי הצופה ולכן הם לא מסוגלים להתייחס לדימוי הזה, בקריצה או בהתרסה. כל מה שהם רוצים הוא להציג גרסה מלוטשת מאוד של האמת. בניגוד למשפחות ריאליטי קודמות, הפוליאקובים למשל, שעשו את ההיפך הגמור והקצינו את הגרוטסקי, או "הבוזגלוס" שפשוט כיבסו את הכביסה המלוכלכת שלהם מול המצלמות, הרפאליס עושים פוליש מסיבי לחיים שלהם ומצפים שהצופה יבלע את הצפרדע ויחשוב שזה היה נסיך. אבל מי רוצה לצפות בפרק שלם של "אוי אוי אוי"?
חשיפה, שהיא לב ליבו של ריאליטי, היא לא בדיוק הפוֹרטה של הסדרה. אנחנו נרמזים בכמה נקודות על קיומו של מתח מתחת לפני השטח, כשבר אומרת לציפי שהסבתאוּת היא לא בדיוק בראש מעייניה וציפי מתכרכמת, או כשבר נעלבת כשדור מעביר ביקורת על המסיבה שהיא עורכת. אבל מעבר לזה השיוף המוגזם של כל סיטואציה, כשהוא מלווה בפסקול נוגה, הופך את הסדרה לכמעט פארודית.
כמעט כולנו מעוניינים להציץ לחייהם של הרפאליס (בסדר, לא אתם, אנשים אחרים), במיוחד כשנקודת הפתיחה של הסדרה היא חזרתה של ציפי רפאלי מהמאסר בנווה תרצה, אבל גם שם חוסר המודעות חוגג. מצד אחד מתייחסים לזה כאל חוויה קשה ("גברים נשברים!", מתפעמת עורכת הדין של רפאלי), אבל מצד שני ציפי מתארת את זה כ"חופש ארוך ארוך עם בחורות נחמדות מאוד", שבו אנשים מבשלים ומכבסים בשבילך (בניגוד למציאות?) ויש לך זמן, כמו שאומרים, לחשוב על מה שעשית. התוצאה היא טיפול חד צדדי ומסורס של הסדרה בסיבה שלשמה רפאלי נכנסה לכלא (העלמת מס, להזכירם, שכמו גניבת כספי ציבור לוחצת על יבלת כואבת בתקופה הנוכחית).
בימים שבהם אתר TMZ עוקב אחרי "נוכל הטינדר", סיימון לבייב, כאילו מדובר בסלב על ומדווח שהוא מרוויח עכשיו כסף לגיטימי מצילום ברכות אישיות (200 דולר לברכה!), ושכבר השיג לעצמו סוכן הוליוודי במטרה לככב בריאליטי דייטינג, להנחות פודקאסט ולכתוב ספר - "רפאליס" מרגישה כמו עוד חוליה בהאדרת בוגרי פלילים וטשטוש נוסף של הגבול בין פרסום שלילי לפרסום חיובי. אני מאמינה לבני משפחת רפאלי כשהם מספרים שעברה עליהם חוויה לא קלה, רק שבכלל לא בטוח שלחוויה הזאת ולתובנות שהגיעו בעקבותיה יש ערך כלשהו, אפילו טלוויזיוני. ואם המטרה הייתה לשפר את דירוגם בלבבות, לצערי, לפחות לפי הפרק הראשון, התוצאה הפוכה. כולי תקווה שהאיחוד המשפחתי ש"נכפה עליהם" בעקבות הצילומים, כפי שאמרה רפאלי בראיון שנתנה ל"ידיעות אחרונות", לקח את הדינמיקה המשפחתית שלהם צעד אחד קדימה. כשבני משפחת רפאלי יהיו מוכנים להיפתח באמת - נדבר.