מה כבר אפשר לחדש בסרטים על בתים רדופים? כמעט כלום. כל בית רדוף דומה למשנהו, וכל משפחה (על פי רוב לבנה) שמגיעה לגור בבית כזה מעולם לא צפתה בסרטים על בתים רדופים, ולכן התגובות לנוכחות המרושעת האורבת בו הן תמיד זהות. "שחייה לילית" (Night Swim) מנסה לחדש במובן זה שהבית עצמו אינו רדוף - רק בריכת השחייה הריקה שבחצרו. ההפתעה האמיתית, הכול יחסי כמובן, היא שזהו סרט לגמרי לא רע, בהנחה שגם אתם, כמו המשפחה שמגלה את האמת על הבריכה, לא צפיתם באינספור סרטים דומים שצמד המילים "רוח זדונית" קשור בדרך זו או אחרת לתוכנם.
שחייה לילית - טריילר
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
כמו סרטים רבים מסוגו, גם "שחייה לילית" מציג את הצד האפל של הגשמת החלום האמריקאי: הבית האידיאלי. גם כאן זהו חלומה של בורגנות לבנה המורכבת מאב, אם, בתם המתבגרת ובנם הצעיר. כתמיד, ישנם גם חתול או כלב (הפעם זהו חתול בשם סיידר) ששום דבר טוב לא יקרה לו בבית החדש. האב הוא שחקן בייסבול (וויאט ראסל, בנם של קורט ראסל וגולדי הון, ובעצמו שחקן הוקי קרח בעברו), שטרשת נפוצה שבה הוא לוקה סיימה את הקריירה שלו. עד לרגע שבו מתחיל הסרט, המשפחה נדדה בעקבות הקבוצות שבהן הוא שיחק, אך עתה הם רוצים סופסוף להשתקע, ונדמה שמצאו את בית החלומות עם הבריכה בחצרו.
3 צפייה בגלריה
ישנה כאן סצנה ראויה שהיא מה שהיה קורה לו מישהו היה מביים את "מלתעות" בבריכת שחייה פרטית. מתוך "שחייה לילית"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
מה שהמתווכת הקשישה לא סיפרה להם - ותמיד בסרטים האלה המתווכים נמנעים מלהזכיר את ה-juicy staff - הוא שב-1992 נעלמה במימי הבריכה ילדה שהתגוררה עם אמה ואחיה החולה בבית. זהו הפרולוג של הסרט, וכבר בו נרמזת נוכחותה של ישות מרושעת במים, כזו שגורמת למי ששוחה בבריכה לדמיין דברים ולתאורה התת-מימית לרצד באיום. אבל היי, למי אכפת כאשר טבילה אחת במים כבר גורמת למצבו הגופני של האב להשתפר באופן לא מוסבר, ואילו הבת הבכורה (אמלי הופרל) מוצאת לה חבר חדש. אגב, מי שכבר צפה בקדימון יודע איך נגמר המשחק מרקו פולו שהם משחקים במים החשוכים.
3 צפייה בגלריה
מציג את הצד האפל של הגשמת החלום האמריקאי: הבית האידיאלי. מתוך "שחייה לילית"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
"שחייה לילית" מבוסס על סרט קצר, כארבע דקות אורכו, יותר תרגיל מסרט, שביימו ב-2004 רוד בלקהרסט וברייס מקגווייר ששמו זהה. האחרון אף ביים את הסרט הנוכחי שעליו חתום בלקהרסט כשותף לתסריט. אין שום דבר בעל ערך בסרט הקצר שבו צעירה השוחה בבריכה מדמה שמישהו או משהו מתבונן בה. לזכות היוצרים ייאמר, שעל אף התחושה שכל מה שנראה בסרט כבר נעשה בעבר (ע"ע "פולטרגייסט", "הניצוץ" ו"זה") - הם מצליחים לשמור על מידה של מתח יעיל, וישנה כאן אף סצנה ראויה שהיא מה שהיה קורה לו מישהו היה מביים את "מלתעות" בבריכת שחייה פרטית. סצנה טובה אחרת מפגישה את אם המשפחה (קרי קונדון, שהייתה מועמדת לאוסקר על "רוחות אינשרין") עם מי שהתגוררה בבית בעבר - זה לא ספוילר. תמיד ישנה סצנה כזו בסרטי נדל"ן רדוף - ויש בה משהו מצמרר בהחלט. ודאי אם לשפוט לפי תגובתם של תלמידי חטיבת ביניים קולניים שגדשו את פלאנט איילון בליל שבת האחרון.
בדרכו הלא מחייבת, הסרט עוסק בהורות מפלצתית מהסוג שכבר נחשפנו אליה בסיפורי סטיבן קינג. הבעיה היא, שההיבט הזה נדמה כמעט כפוי על הסיפור. הוא אינו עובד מבחינה פסיכולוגית, הופך את דמותו של אבי המשפחה לנטולת כל אחיזה במציאות, ובעיקר מעורר תחושה שהסרט מנסה להכיל הרבה מכפי שהסיטואציה הבסיסית - בריכה רדופה - מאפשרת. הוא רוצה לכאורה לומר משהו על מה שאנשים מסוימים מוכנים לעשות בשביל הצלחה, אבל בסופו של דבר מדבר על נכונותם של אותם אנשים ממש להקרבה. זה לא ממש עובד, זה מאולץ, וזה בעיקר משרת איזושהי מיתולוגיה שהסרט מייצר - אולי לטובת "שחייה לילית 2".
3 צפייה בגלריה
דמותו של האב נטולת אחיזה במציאות, זה מעורר תחושה שהסרט מנסה להכיל הרבה מכפי שהסיטואציה מאפשרת. מתוך "שחייה לילית"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
ובכל זאת, כבידור לשעת לילה מאוחרת הסרט מספק את מה שהוא אמור, גם אם זה לא הרבה. זהו המוצר הראשון שיוצא מהמיזוג הרשמי בין שתי יצרניות סרטי האימה המובילות, בלומהאוס ואטומיק מונסטר של ג'ייסון בלום וג'יימס וואן, בהתאמה (השניים כבר שיתפו פעולה אשתקד בהפקת "מייגן"). ביצועיו הקופתיים של הסרט בארה"ב בסוף השבוע האחרון אומנם לא סיפקו סיבה לחגיגה סביב המיזוג הזה, וגם הביקורות לא היו משהו, אבל על כמה סרטים אפשר לכתוב שהם לא מומלצים למי שיש להם בריכת שחייה פרטית בבית?
