אם ביום מן הימים יבחנו מהי היצירה שזכתה להכי הרבה עיבודים, פרשנויות, גרסאות ויצירות שנעשו בהשראתה – סביר להניח שאליס בארץ הפלאות תהיה בין המועמדים המובילים - לפי ההערכות - רק מבחינת תרגומים לשפות זרות - היא במקום השישי בעולם. היריעה כמובן קצרה מלהכיל את כולם, אבל בין המוכרים שבהם היו כאלו שנעשו באופן מופלא כמו הסרט המצויר של דיסני (משנת 1951), הפרשנות של הצייר סאלבדור דאלי (1969) ומשחק הפעולה שיצר אמריקן מק'גי (2000). אתם גם בוודאי זוכרים את סדרת האנימה, משובבת הלב משנות ה-80. כמובן היו גם כאלו שעדיף לשכוח כמו גרסת הלייב אקשן של דיסני בבימויו של טים ברטון. בסופו של דבר, סביר להניח שלכל אחד מאיתנו יש את העיבוד המועדף עליו לסיפור של לואיס קרול משנת 1865.
מתוך המופע "אליס"
(באדיבות להקת מחול מומיקס)
לא קשה להבין למה דווקא אליס זכתה לכל כך הרבה אינטרפרטציות בשלל המדיומים השונים – אחרי הכול מדובר באחד הסיפורים הכי מעוררי דמיון שנוצרו אי פעם. כל חלק קטן ממנו מהווה פוטנציאל למעדן בידי בעלי החזון שיבקשו להביא אותו לחיים, גם אם בפעם המיליון. אבל אם בכל פעם שבהוליווד מחליטים לעשות אתחול לדמויות כמו באטמן, ספיידרמן ודומיהם – במקרה של אליס נראה שיש הרבה פחות תלונות על עייפות החומר. אולי זה בגלל שבמקרה של היצירה הספציפית הזו, שהיא כל כך עשירה ומעניינת, העיבודים השונים מתפרשים על פני כל המדיומים והז'אנרים האפשריים, אולי זה גם בגלל שהסיפור מאפשר להציג משהו מרענן ולא חרוש.
בימים אלו מוצג ברחבי העולם עיבוד נוסף לסיפורה של אליס שמצליח להביא זווית חדשה ומסקרנת ליצירה - מדובר בהפקה "אליס", של להקת המחול האמריקנית מומיקס, בניצוחו של מוזס פנדלטון. אם המילה "מחול" מספיקה כדי להרתיע אתכם או לגרום לכם לעשות אחורה פנה, הרשו לי להרגיע אתכם: למרות שאני בהחלט מחובר לעולם התרבות, וחובב נלהב של הופעות והצגות, משום מה המילה "מחול" תמיד הרתיעה אותי מעט, אבל המופע המדובר גרם לי לחשוב מחדש על המרחק שלי מהז'אנר עד כה.
כתבות נוספות במדור במה:
אם שם הלהקה מצלצל לכם מוכר, זה כנראה מכיוון שהיא כבר ביקרה בארצנו מספר פעמים עם מופעיה הקודמים, וזכתה לקהל אוהדים לא קטן בקרב הישראלים, בלשון המעטה. בשל ההצלחה בפעמים הקודמות, למופע החדש מתוכננות לא פחות מ-11 הופעות ברחבי הארץ, בין 28 בדצמבר ל-6 בינואר. כשלרוב להקות זרות מופיעות בארץ כ-5-4 פעמים, המספר הזה בהחלט מצביע על הביקוש הרב והעניין שיש סביבו.
המופע לא עוקב אחרי השתלשלות הסיפור עצמו, אלא מציג חלקים, רעיונות, וסיפורים לפי קטעים מהיצירה המקורית או בהשראתה. חלקם יהיו ברורים מיד גם לאלו שפחות מכירים או זוכרים את ההתרחשויות וחלקם יאתגרו גם את המעריצים הגדולים שלא בטוח שיצליחו מיד לקשר את הנראה על הבמה לעלילה המוכרת. אבל סביר להניח שגם מי שלא מכיר את הסיפור כלל יישאב מיד אל העולם הסוריאליסטי וההזוי שבו אליס מוצאת את עצמה. עולם שאליו היא מגיעה ביום אביבי שבו היא עוקבת מתוך שעמום וסקרנות אחרי ארנב לחוץ בזמן שממהר אל מחילה שתוביל אותה לארץ הפלאות.
"אנחנו מספרים במופע את הסיפור, אבל משתמשים בו כפתח אל מאורת ארנב משלנו עם פנטזיות ואשליות", אמר פנדטלון בשיחה עם ynet. "בתקווה שהצופים יוכלו לצאת מהאולם ולא להרגיש שאנחנו מראים את העולם כמו שהוא, אלא כפי שהוא עשוי להיות בפנטזיה, או לו הם היו נופלים בעצמם במחילת הארנב". וזה אכן עובד, בעזרת שילוב מוצלח של מחול, אשליה, אקרובטיקה, קסם ומעל לכול - צוות רקדנים מוכשר ומרתק לצפייה.
"יש קשר לנונסנס ולסוריאליסטי, שאלו דברים שתמיד התעניינתי בהם", הוא מסביר את ההחלטה לצאת למסע בעקבות אליס. "אנשים צפו בעבודות קודמות שלנו, עוד לפני זאת, ואמרו שזה מאוד מזכיר את 'אליס בארץ הפלאות'. הם אמרו שיש קשר בין מומיקס, ללואיס קרול ואליס ולסוריאליזם, שהם הולכים יד ביד. וזה נכון - הנונסנס הוא ההיגיון כאן בעצם".
5 צפייה בגלריה
תרגישו כאילו גם אתם יצאתם איתה למסע. מתוך המופע "אליס" של להקת מומיקס
(צילום: Sharen Bradford)
הפתיחה הקסומה מציגה את אליס קוראת ספר שכותרתו הוא... ובכן – "אליס", בעודה נישאת על ידי סולם שבצידו השני רקדן שמזיז אותה ברחבי הבמה ובעזרתו היא נעה מצד לצד, מתעופפת באוויר, נוחתת ושוב מתרוממת. עד סופו של הקטע המרתק, תרגישו כאילו גם אתם יצאתם איתה למסע.
לא נלאה בפירוט ובספוילרים, חלק גדול מהכיף הוא להבין לראשונה את המתרחש על הבמה, להבחין בפרטים השונים ולהיות מופתעים מהמחשבה ומהרעיונות שיצרו את הכוריאוגרפיה והוויזואליה. גם המוזיקה היא חוויה בפני עצמה – עוברת בין סגנונות שונים ובהחלט משדרגת את החוויה. כל שיר ומנגינה נבחרו בקפידה ומתאימים באופן מושלם למה שעוברות הדמויות.
"הרבה מהמוזיקה במופע נוצרה על ידי מלחינים שקיבלו השראה או שממש יצרו מוזיקה לעיבודים שונים של אליס בארץ הפלאות. כך שדרכם הגעתי ליצירות הקשורות לסיפור", מסביר פנדלטון. "במהלך החזרות, כשמישהו מהלהקה היה מבצע בזמן האימפרוביזציה תנועה כלשהי, הייתי מציע סאונד שהתאים או שיצר ניגוד למה שהם עשו. כך זה היה מוסיף לו ממד חדש דרך הצליל. כך בחרתי חלק מהמוזיקה. למופע צריכה להיות מוזיקה דינאמית שלא תכביד על הצופים, כמו רוקנ'רול או מוזיקה שקטה. המוזיקה צריכה להיות מרגשת ולנווט את הערב ואני מקווה שזה עובד".
5 צפייה בגלריה
"העולם כפי שהוא עשוי היה להיות בפנטזיה". מתוך המופע "אליס" של להקת מומיקס
(צילום: Paul Azzopardi )
כמו ביצירה המקורית עצמה, אין טעם לחפש במופע ריאליזם – המופע כולו הוא כמו חלום שהצופים נקלעים אליו, טריפ פסיכודלי שכיף ומרגש לחוות מהמושב הבטוח שבקהל.
הלהקה מונה 9 רקדנים – 4 גברים ו-5 נשים, כולן מגלמות בשלב כזה או אחר את אליס, לעיתים רק אחת מהן על הבמה, לעיתים כמה מהן ולפעמים כולן יחד. באופן מקרי - או שלא – הן מזכירות אחת את השנייה במראה, כך שקשה להבדיל בין האליסות השונות. אחת מהרקדניות, סייה הייגן סיפרה לנו שככל הידוע לה, הדמיון ביניהן היה מקרי ולאו דווקא החלטה שנעשתה על ידי פנדלטון באופן מודע.
פנדלטון מספר שלמרבה ההפתעה, הוא הושפע דווקא מהקלאסיקה הקולנועית המצוירת של דיסני ולא מהספר עצמו: "אני אפילו לא בטוח אם אי פעם קראתי אותו", הוא מודה. "אבל גדלתי וצמחתי מהגרסה של דיסני לאליס. בדור שלי, לא היה ילד בארצות הברית, או אפילו בעולם, שלא הכיר את 'אליס בארץ הפלאות' של וולט דיסני. כך שבראשי ניצבו הדמויות מהסרט והוא זה שהשפיע עליי".
מה לדעתך לואיס קרול היה אומר אם היה מגיע למופע?
"'אליס' היא יצירה שתמיד נועדה שיחוו אותה באופן ויזואלי. המטרה העיקרית של קרול לא הייתה הספר, אלא להציג אותו על במות התיאטרון של לונדון כמחזמר, שהוא אכן יצר בסופו של דבר. זו בעיניו הייתה הדרך האולטימטיבית לחוות את המילים שלו. אני חושב שהמופע שלנו היה מסקרן אותו. בזמנו הוא כעס אם הדמויות לא הוצגו על הבמה באופן מיוחד, מכיוון שהוא רצה לכתוב משהו שיעורר את דמיונם של אחרים. ואני חושב שעם מומיקס, לקחנו את זה ויצרנו משהו שהוא היה נהנה לראות".
האם ארגונים אנטי-ישראליים יצרו איתכם קשר לקראת ההגעה לארץ?
"בגלל נתניהו?", הוא צוחק. "לא שמעתי על משהו כזה".
אז אין לכם חשש?
"אני חושש מהכול, אבל לא ספציפית בגלל ישראל".
לא היית עם הלהקה בביקורים האחרונים שלה כאן, אבל יש לך זיכרונות מיוחדים מהפעמים שכן היית אצלנו?
"ב-1973, בזמן מלחמת יום כיפור, פגשנו כתב של ה'ג'רוזלם פוסט' בשם גיורא מנור שלקח אותנו לסיור בקיבוצים ובתוך הערים הקטנות. אחת ההופעות הזכורות לי ביותר הייתה מתחת להרי הגולן, הופענו בפני חיל האוויר הישראלי, ויש לי לוחית של עלה זית כמזכרת. למרבה הצער, הטרגדיה היא שיום לאחר מכן טסנו לרוטרדם, וכשירדנו מהמטוס גילינו ששליש מהחיילים שבפניהם רק סיימנו להופיע, מתו בקרב עם הצבא הסורי. זה היה עניין מאוד גדול ומאוד אמוציונלי עבורנו, הוא תמיד במחשבות שלי. הזמנים האלו היו מאוד מעצבים עבורנו, ואני חושב עליהם בעיקר כשהלהקה חוזרת לישראל. זה זיכרון שאני נוצר וחושב עליו לעיתים קרובות".
הכותב היה אורח במופע מטעם ההפקה.
