בני משפחתו, מוקיריו ואוהביו הרבים של א. ב. יהושע (בולי), מאחרוני הנפילים של הספרות העברית, התכנסו היום (ו') באולם צוותא בתל אביב, במלאת 30 יום למותו של האיש שהם כל כך מתגעגעים אליו. "בחודשים האחרונים שלו בולי ביקש לבשר לחברים הקרובים על מותו המתקרב, וכבר אז בעצם החלו הגעגועים אליו", אמר חברו הטוב עודד קוטלר, שהנחה את האירוע. "כל ספר חדש שלו היה סיבה לחגיגה. הוא לא רק חסר כסופר. ספרות גדולה כמו זו של יהושע הייתה בעיניי אינפוזיה רוחנית שאיננו יכולים בלעדיה. מזלנו שהספרות שלו תישאר גם הרבה אחרינו".
5 צפייה בגלריה
שחקני הבימה, מימין: יובל שלומוביץ, יגאל שדה ואוסנת פישמן באירוע לזכר א. ב. יהושע
(צילום: מוטי קמחי)
באירוע, "מודים לא. ב. יהושע", דיברו על בולי שלהם חוקר הספרות דן מירון, עורכו של יהושע במשך 40 שנה מנחם פרי, הסופר ניר ברעם, עורך המדור הספרותי של "הארץ" בני ציפר, ומנכ"ל תיאטרון הבימה נעם סמל. השחקנים אוהד שחר ולימור גולדשטיין קראו קטע מתוך הרומן "המנהרה", שחקני הבימה יגאל שדה, אסנת פישמן ויובל שלומוביץ' הציגו קטע מתוך המחזה האחרון של יהושע שהועלה באופן חד פעמי בתיאטרון הבימה זמן קצר לפני מותו. נתן סלור שר שירים שיהושע אהב במיוחד, וזמרת האופרה טלי קצב, בליווי המנצח דוד זבה שרה קטע מתוך האופרה "מסע אל תום האלף" שמבוססת על הרומן ההיסטורי שלו ועלתה באופרה הישראלית עם מוזיקה שכתב יוסף ברדנשווילי.
ניר ברעם, שפגש את יהושע בראשונה ב-2006 וראיין אותו ל"ידיעות אחרונות" לפני מותו, סיפר כמה בולי השתוקק לראותו כאב. "יהושע, שאל אותי מתי אביא ילד לעולם", סיפר. "כשחלף זמן ועדיין לא הפכתי להורה, אמר לי שהורות מאוד חשובה ליצירה שלי. כשהייתי בכנס בספרד התבוננתי מרחוק בא. ב. יהושע ובאיקה רעייתו, והם כל הזמן התחבקו והתלטפו והתנשקו. צפיתי בהם במשך שעה ארוכה וזה היה מרתק ומעורר השראה".
נשיא המדינה יצחק הרצוג, שנעדר מהאירוע בגלל ביקור נשיא ארצות הברית ביידן ובאמתחתו שנות היכרות ארוכות עם יהושע, שלח קטע וידיאו מוקלט. "30 מלאו ללכתו של אחד מענקי עמנו, בולי האהוב והיקר, סופר חד ואמיץ, יוצר של פעם בדור", אמר הרצוג. "הוא אומנם הלך מעמנו, אך יצירתו תישאר איתנו לעד... אני לא יכול לשכוח את ההשפעה העצומה שהייתה לספר 'המאהב' עליי. כיצד נדהמתי עוד בארצות הברית לראות את ספריו בספריות שונות ובבית הספר שלי כמובן. אני בטוח שלכל אחד ואחד מכם יש את הספר, את הדמות ואת המחזה המכונן שהשפיע עליו. לעולם היצירה הישראלית אבד אחד מעמודי התווך, מי שהיה גם מורה דרך ומדריך לחיים עבור רבים כל כך, בן הארץ הזאת שלא חסך ממנה את אהבתו ואת שבט ביקורתו - ביקורת של אוהב אמיתי.
"אם הייתי צריך לזקק לידי מילה אחת את המאפיין הבולט ביותר ביצירתו רבת השנים של א. ב יהושע הייתי בוחר ללא ספק בהגדרה ישראלית. אנחנו קראנו בשקיקה את כתביו ואת יצירותיו, התרגשנו מהם, הופתענו וכעסנו, ומאוד מאוד אהבנו אותם, כי בולי שיקף לנו את דמותנו כעם, כחברה וכמדינה. הוא היה חרד לקיומה של מדינת ישראל ולעתידה. הוא לחם וחלם אותה".
בהמשך חשף הסופר ועורך האירוע אבי גיל קטעים גנוזים מארכיונו של יהושע, תיאר את השפעתם על יצירתו המאוחרת וקרא דברים שכתב אביו של יהושע. "כשליוויתי את בני לבית הספר, בהיותו בן שש, הוא לא חדל מלהשתובב, עלה על ערימות חצץ, נפל וקם, וזאת למרות בקשותיי", כתב האב. "בכניסה לבית הספר ראיתי ילד אחר, שקט ולבוש בקפידה. אמרתי לבני, אקח את הילד המנומס הזה, לילד במקומך. אברהם היה נסער ממה שאמרתי, הגיע בוכה לבית הספר ואחותו צילה נזדעקה להרגיעו. כשהגיע אברהם הביתה, אמר לאמא שלו בכעס: 'איזה מין בעל לקחת לך, היית צריכה להתחתן איתי ולא איתו'". "סיפור זה", אמר גיל, "תיאר גם א. ב. יהושע בחיבור שכתב בכיתה ח', ושנה לאחר מכן הופיע כמעט כלשונו ברומן 'הכלה המשחררת'".
בני ציפר העלה חיוכים בקרב הקהל כשסיפר על ההיכרות שלו עם יהושע. "מבין בני דורו יהושע הוא היחיד שידע לכתוב רומן באמת ולא אוסף סיפורים שמתחבר לרומן" אמר. "הוא כתב כמו שכותבים סימפוניה ובסוף הכול מתלכד. יהושע היה בעד האותנטיות היהודית, והאותנטי יכול היה לממש את האותנטיות שלו רק בישראל".
גדעון יהושע, בנו של בולי, הודה למארגני ומשתתפי המחווה. "בחודש האחרון תופסים אותנו, את סיון אחותי ואת חומי אחי לא מעט אנשים", אמר. "הם שואלים כמובן מה נשמע ואם אנחנו צריכים משהו, ואז בדרך כלל מוסיפים ככה בזהירות עוד שאלה: נו, ספרו, מה מצאתם? מה גיליתם בתוך המגירות? בארונות? תגידו, יש כתב יד של רומן חדש סודי? איזה מחזמר גנוז? אולי איזה מאמר פוליטי מפתיע שבו אבא טוען שהמדינה האחת היא היתוך של אנטישמיות יחד עם כנעניות?
"אז האמת היא שהמגירות של אבא בחדר העבודה באמת גדושות ומלאות, אבל נכון לעכשיו יש מעט מאוד סימני נפט", חייך הבן. "מה כן מצאנו? מצאנו המון קבלות ודפי חשבון ישנים, חוברות הפעלה למיקסר קנווד ושואב אבק דייסון, תוצאות בדיקות של ה pet ct בבית החולים בילינסון, ביטוחים כפולים שעשה בטעות לדירה, כמה תרגומים ישנים, ואולי הדבר הכי מסעיר נכון לעכשיו - שלוש קופסאות של סיגרים טובים מהסוג שאבא הפסיק לעשן כבר כמה שנים.
"ואולי דווקא זה לא ממש מפתיע כי אבא לא אהב להשאיר דברים לא גמורים – את מה שרצה לפרסם הוא פרסם, את מה שחשב ללא ראוי השמיד וגרס, ועל כל מה שהיה חשוב לו לומר – הוא היה מוצא את הבמה והמיקרופון להשמיע את הדברים, בקולי קולות ובלי פחד.
"כשאבי גיל התייעץ איתי איזה שיר אבא אהב נזכרתי שממש כמה ימים לפני מותו, הוא שכב במיטה בבית ושמענו יחד את המילים המופלאות של לאה גולדברג: "ועל כן אלך לכל רחוב ופינה/לכל שוק וחצר וסמטה וגינה/מחורבן חומותייך כל אבן קטנה/אלקט ואשמור למזכרת'". כשסיים עלה נתן סלור לבמה וזכה למחיאות כפיים כששר את השיר.
