אחרי הייט-קריים והייט-ספיץ', קבלו את הייט-ויז'ן: שונאי כל העולם התאחדו בעיר קטנה בדרום שבדיה כדי ללוות את תחרות האירוויזיון. יש פה קוקטייל שכל חלק ממנו רק מחכה להגיע במגע עם חלק אחר כדי להביא לפיצוץ. יש אולטראס פטריוטיים שהגיעו (לצד כוחות התגבור של המשטרה) מכל רחבי אירופה, כדי להגיד לכולם שהאדמה הזו היא קודם כול שלהם; יש פרו-פלסטינים, מתוגברים באנרכיסטים מהשמאל האירופאי כולו, שהגיעו כדי למחות נגד השירה הישראלית והתאגיד העולמי ולהרביץ קצת לשוטרים; ויש את הפוטיניסטים, שהתפקיד שלהם הוא לדאוג שאש השנאה הזו לא תאבד מעוצמת להבתה.
מחאות נגד ישראל במאלמו, שבדיה
(צילום: זאב אברהמי)
ראסמוס פאלודן הוא פוליטיקאי שבדי-דני (הוא בעל אזרחות כפולה) עם קילומטרז' ארוך של שריפת ספרי קוראן. "אני עושה את זה גם כדי להגיד מה אני חושב על הספר הזה, וגם מה אני חושב על אנשים שבאים למדינה שלי וחושבים שהם יכולים לכפות עלינו את אורח החיים והדת שלהם", הוא אומר לי ביום שטוף שמש, מול משרד החוץ הדני בקופנהגן. הוא בן אדם הרבה יותר רגוע כעת, אחרי שהעלה באש את שבדיה בחג הפסחא לפני שנתיים כשערך מסע הופעות של שריפת הקוראן, ואחרי שהימין הקיצוני עלה בשתי הארצות - ולמעשה כל מדיניות ההגירה שלו, שנחשבה לגזענית, אומצה על ידי מפלגות המרכז. הוא כבר לא מעלה ספרים באש.
"דנמרק היא מדינה הרבה יותר פרוגרסיבית בטיפול שלה עם האיסלם הקיצוני", הוא אומר, "עשו להם ג'נטריפיקציה וחיסלו את הגטאות, הידקו את מדיניות ההגירה, ואירוע כזה לעולם לא היה מתקיים בקופנהגן. הם לא היו מעזים להרים את הראש ולנסות להכריז על הבעלות שלהם על העיר, שזה מה שהם עושים בשבדיה החל מיום חמישי.
"שבדיה היא מדינה פסיכופטית", ממשיך פאלודן, "היא בחרה במאלמו לארח למרות שהיא יודעת מה מאלמו מסמלת. אבל השבדים אומרים לעצמם: 'אנחנו נשווק את מאלמו כעולם העתיד, שבו המערב נפגש עם המזרח'. זו בדיחה עצובה. בהתחלה הם רק שיקרו לעצמם לגבי המצב, ועכשיו עם כל האונס ופשע ומלחמת הכנופיות, הם כבר חולים מדי, מאמינים יותר מדי בשקר של עצמם, כדי להודות במצב האמיתי".
הוא לא יגיע לשבדיה. הרשויות אמרו שיעצרו אותו במקום, כי השהות שלו מהווה סכנה לשלום הציבור והם אינם יכולים להבטיח את שלומו. גם המשטרה בשבדיה ביקשה ממנו להפסיק לצעוד עם דגלי ישראל בשכונות מוסלמיות או ליד הפגנות פרו-פלסטיניות. פאלודן חיבר אותי לפעיל אחר, וזה אומר לי שהם מוכנים לפעולה והוא יכול להראות לי מה הם עומדים לעשות. 'מתי אפשר להתקשר', הוא שאל, 'מתי שבא לך', עניתי.
ב-16:23 הטלפון צלצל עם כתובת בטלגרם. הגעתי. היו שם שלושה פעילים, שני דנים ופיני. יש להם עשרות אנשים שמחכים להפעלה במאלמו. "אנחנו אולי נפסיד, אבל אנחנו לא נפסיד בלי להילחם", הוא אמר לי, "זו החגיגה שלנו, פסטיבל המוזיקה שלנו. עד היום השלמנו עם זה שאנחנו לא אלימים כמותם, אבל זה נגמר". בחניה יש שני טרנזיטים של פולקסווגן, הוא פותח את הבגאז'. "אם תהיה תהלוכה שקטה, גם אנחנו נהיה בשקט", הוא אומר, "ואם לא, אנחנו הולכים לעבור את הגשר. בבגאז' יש עשרות ספרי קוראן עטופים בבייקון ובשאר חלקים עסיסיים שיוצרו מחזיר. מאלמו, פתחי שעריך, קוקטייל השנאה בא לסיור".
