הספרייה הלאומית קיבלה לידיה נכס תרבות מעזבונו של המשורר נתן זך - ספרו של נתן אלתרמן, "כוכבים בחוץ", ובו הערות בכתב ידו של זך, אשר שימשו אותו בכתיבת מאמרו הביקורתי והחריף משנת 1959 נגד הפואטיקה של אלתרמן. המאמר המכונן ראה אור בכתב העת "עכשיו" תחת הכותרת "הרהורים על שירת אלתרמן", ומסמל חילוף דורות היסטורי בשירה העברית.
שנה לאחר שנתן זך הלך לעולמו התקיימה בחנות הספרים "האחים גרין" מכירה פומבית של ספרים מעזבונו של המשורר. הספרים נמכרו לבעלי החנות על ידי אלמנתו של נתן זך, שרה אביטל, והיה זה אירוע ראשון בסדרת מכירות פומביות מן העיזבון, כשבחלוף כארבעה חודשים נוספים, במרץ 2022, העמידו "האחים גרין" למכירה את "כוכבים בחוץ" של נתן אלתרמן במהדורה ראשונה משנת 1938, כאמור, מתוך עזבונו של זך.
דבר מכירתו הפומבית של העותק עם סימוניו של זך עורר סערה ברשתות החברתיות ובתוכנית התרבות "מה שכרוך" בהגשת מיה סלע ויובל אביבי, שכן לעותק חשיבות היסטורית ומחקרית. ל-ynet נודע כי העותק נרכש על ידי אורי ומירית אייזן, והם העניקו אותו במתנה לספרייה הלאומית. לדברי אייזן, כששמע שהספר עומד למכירה פומבית, היה לו ברור שעליו להימצא בספרייה הלאומית, על מנת שיהיה נגיש וזמין הן לחוקרים והן לכלל הציבור. "מירית ואני שמחים לעזור ולתרום לחברה ולתרבות הישראלית. ישנם ספרים עם הערות שוליים שאין להם תחליף, וזה אחד מהם", אמר אייזן.
אלמנתו של נתן זך, שרה אביטל, אמרה: "אני מברכת את הספרייה הלאומית על קבלת הספר 'כוכבים בחוץ' של נתן אלתרמן עם הערותיו של נתן זך, שיצא מידי בטעות ומצא את מקומו במוסד הציבורי הראוי לו, בין חכמי ישראל לדורותיהם".
העותק, כאמור, זרוע סימונים, הערות והארות של זך. כך, למשל, בלב השיר "ירח" ובשוליו סימן זך הערות פרוזודיות (הנוגעות למוזיקליות של הטקסט, ריתמוס ומשקל), והוסיף משמאל דברי ביקורת: "מונוטוני", "קצב שווה, אחיד", "ריבוי סגוליים" ו"בסוף כל שורה הפסקה". בראש הדף מימין כתב זך "מרבית השורות נגמרות בפסיק, נקודה או סימן פיסוק אחר".
בשיר "זווית של פרוור" סימן זך מילים כמו "הכושלים" ו"הטובע" או "הבדיל והפח", ובלב השיר העיר: "תיאטרלי". הערות אלה לוטשו במאמר המכונן "הרהורים על שירת אלתרמן", כתב האישום החריף של זך נגד הפואטיקה האלתרמנית. את חיצי הביקורת שלו שלח זך לעבר לשונו המליצית של אלתרמן, אותה ביקש להמיר בלשון דיבור ובשפת יומיום. זך האשים את שירת אלתרמן גם בהיותה סכמטית ומשעובדת "למרותה של סימטריה משקלית חדגונית", המושתתת על נוסחה הנדסית. את מאמרו חתם זך במסקנה השנויה במחלוקת לפיה כתיבה אלתרמנית פירושה "בשביל משורר בן זמננו הסתכנות באיבוד אמונם של אלה מבינינו שעדיין לא נואשו מלמצוא בשירה דבר-מה בעל ערך בשעה שהם זקוקים לו".
המאמר של זך היכה בתדהמה את הקהילה הספרותית, ולמעשה הדיו לא שככו עד היום. זך עצמו צוטט באומרו: "בנסותי להסביר לעצמי את סוד הצלחתה של שירת אלתרמן...אין אני צריך אלא לחזור לאחור כחמש עשרה שנה בחיי שלי, שכן אף אני לא הייתי מחוסן באותם ימים מפני קסמיה".
שרה אביטל העניקה אף היא ספר לספרייה הלאומית: "כדי להביע את הערכתי לספרייה הלאומית על שיתוף הפעולה בינינו, אני מעבירה לספרייה את ספרו של אלתרמן 'חגיגת קיץ', גם הוא מספרייתו של נתן זך". בהערותיו בעותק "חגיגת קיץ" של אלתרמן המאוחר ניכר סיפוק מצד זך על מה שראה, אולי, כהפנמת ביקורתו על "כוכבים בחוץ". למשל, בשיר "שיחה בדרך" כתב: "עסוק בקטנות, בשונה למאג'וריות ב'כוכבים בחוץ'".
רקטור הספרייה הלאומית, שי ניצן, ואוצר אוסף ישראל, ד"ר חזי עמיאור, הודו לאורי ומירית אייזן על תרומתם הנדיבה וכן לשרה אביטל והדגישו כי מקומו של נכס תרבותי חשוב כזה הוא בספרייה הלאומית, שם הוא יהיה נחלת הציבור כולו. כמו כן, הם הביעו תקווה שגם יתר ארכיונו של נתן זך ימצא את מקומו בספרייה הלאומית, ובכך יתווסף כחוליה נוספת אל היוצרים הדגולים שארכיוניהם שמורים בספרייה הלאומית, בהם ארכיוניהם של ש"י עגנון, פרנץ קפקא וחיים גורי ועוד.
