בפרק התשיעי של הדרמה הקומית Hacks, היוצרים לוקחים את החירות לגחך קצת על עצמם - ועל הדרך להוכיח נקודה. שתי הדמויות המובילות של הסדרה - דברה ואנס (ג'ין סמארט), סטנדאפיסטית בשנות ה-70 לחייה ובשלהי הקריירה שלה על במות וגאס, ואווה (האנה איינבינדר), תסריטאית צעירה שנאלצת לעבוד איתה - הן נשים בלתי נסבלות בדרכן. ואנס היא אישה עוקצנית ובוטה שלא בוחלת באמצעים כדי להשיג את מה שהיא רוצה. אווה "בוטלה" בתעשיית הבידור בלוס אנג'לס אחרי שהפה הגדול שלה סיבך אותה עם ציוץ לא ראוי בטוויטר. מערכת היחסים ביניהן מבוססת על הקושי של שתיהן לנהל מערכת יחסים שרואה את הבן אדם שמולן, ובמקביל על התאווה היצירתית וחסרת הפשרות שלהן לפאנץ' הנכון.
Hacks – טריילר
בשלב מסוים, אווה נפגשת עם תסריטאים בריטיים שהציעו לה עבודה ומגלה שהם מתעניינים בה רק בגלל הקשר שלה עם ואנס. הסיבה: הם מחפשים השראה לסדרה שהם מבקשים ליצור על "אישה משוגעת". "על זה הסדרה?", תוהה אווה מאוכזבת, "על סתם אישה מגעילה?". על פניו, ההגדרה השטחית של Hacks עשויה להסתכם בדיוק בזה: שתי נשים שהסביבה שלהן מעידה עליהן שהן אינטרסנטיות, אופורטוניסטיות ורואות בעיקר את עצמן, מפתחות מערכת יחסים. אל דאגה, מערכת היחסים הזאת לא הופכת אותן לנשים "טובות" ונעימות לסביבה רק משום שאין דבר כזה "סתם נשים מגעילות". אווה ודברה לא משתנות בכוח החברות שלהן. הן פשוט מגלות, בעיקר לצופה, שכל אחת מהן קצת יותר מורכבת ממה שנדמה.
וככה סדרה על שתי נשים שכל אחת מהן עלולה להיתפס כמייצגת קלישאתית של הדור שלה - בייבי-בומרית מהדור הישן ובת לדור ה-Z ("מילניאלים הם בני 40 או משהו", אומרת אווה בגועל כשדברה מתייחסת אליה כאל מילניאלית), שמדברת MeToo שוטפת - הופכת למסע מעמיק, לא קלישאתי כלל ובעיקר שנון מאוד על הדרך שעברו נשים בתעשייה ההוליוודית, על פערי הדורות, על בדידות, על אהבה לסטנדאפ ועל העובדה שאין סיטואציה בחיים שהיא כבדה מדי מכדי לשרבב אליה פאנץ'. ואפילו שהנוסחה העומדת בבסיסה של Hacks היא אחת המשומשות (שני אנשים שונים לחלוטין נאלצים לעבוד יחד ולאט לאט מוצאים זה את זה ובונים יחסים מחממי לב), היא הולכת ומבשילה לדרמה עגולה ומורכבת.
Hacks, שעלתה ב-HBO מקס כבר באמצע מאי ואתמול במחוזותינו (HOT ו-yes), היא קודם כל קומדיה כתובה היטב. האנשים שעומדים מאחוריה, פול וו. דאונס (שגם מגלם את הסוכן של שתי הנשים), בת זוגו לוצ'יה אניילו וג'ן סטאצקי - כולם בוגרי "ברוד סיטי" - הצליחו להעמיד שתי דמויות שאי אפשר שלא לחבב למרות האופי התקול שלהן, אחד המבחנים המאתגרים לתסריטאי. ואם דמותה של ואנס מצלצלת לכם מוכר, זה לא מקרי - היא מבוססת על דמותה של ג'ואן ריברס ונקודות ההשקה ביניהן לא מעטות - גם ריברס, זכותה תגן עלינו, הייתה סטנדאפיסטית פורצת דרך עבור המין הנשי שהרבתה בניתוחים פלסטיים ובדיבור עליהם וגידלה לבדה ילדה. גם ריברס התעקשה לעבוד עד הרגע האחרון וטיפחה אוסף נאה של חפצים עתיקים.
בהתאם, מי שמשדרגת את Hacks מקומדיה טובה להברקה מענגת היא זו שמגלמת אותה. ג'ין סמארט (69), שחווה פריחה מחודשת בשנים האחרונות עם תפקידים ב"השומרים" ו"הסודות של איסטאון" (שתיהן, אגב, מבית HBO), סוף סוף קיבלה את המקום שלה בפרונט והיא גולשת עליו כמו גולשת מיומנת שרק חיכתה לסוול של חייה. היכולת שלה מושכת אחריה למעלה גם את איינבינדר הצעירה, ויחד (עם קצת עזרה משחקני משנה מעולים, בהם קארל קלמונס הופקינס וקייטלין אולסון) הן רוקדות את הריקוד המקסים של הדרמה הקומית המוצלחת: קצת בוכים, הרבה צוחקים, פה ושם מתרגשים ואז מתחילים את הספירה לאחור עד לעונה השנייה.
