מאז שהחלה המלחמה ב-7 לאוקטובר, השיח בינינו השתנה. אף אחד כבר לא שואל "מה שלומך?". פתאום השאלה היומיומית והסתמית הזו הפכה לטעונה, כי ברור שהמצב אינו "טוב", והשאלה עצמה מרגישה מיותרת ואפילו פוגענית. כל שיחה נחתמת באיחול הזהיר "בשורות טובות". כולנו מנסים לא לפגוע במילים שלנו, ככל הניתן. השיח שלנו, בחלקו, הפך לכזה של זהירות רבה, ניסיון להלך בין הטיפות המילוליות.
כתבות נוספות:
השאלות שהגיעו לאקדמיה ללשון העברית מאז תחילת המלחמה מלמדות על השכול הרב שהפך לחלק מהחברה שלנו בן-לילה. "שאלה שעלתה, וזה מאוד מזעזע, זה עניין של 'שבעה' ברבים. אנשים מצאו את עצמם הולכים ליותר משבעה אחת, משבעה לשבעה, כי הפגיעה הייתה בקהילות מסוימות", מספרת רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית. "יש הרבה נושאים שמעסיקים, מטרידים, שיש להם השתמעות לשונית. השיח בין האנשים השתנה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
את פניות הציבור והשאלות הלשוניות המגוונות מקבלת האקדמיה ללשון, בימים כתיקונם, דרך מערכת הפניות באתר וגם ברשתות החברתיות השונות. אבל בימים הראשונים של המלחמה, מספרת גדיש, "הייתה דממת אלחוט". היא לא הופתעה מכך כלל, היא נזכרת. היה ברור לחלוטין שזו אינה השעה לשאלות בנושאי דקדוק.
"הכול היה כל כך אפל. מה זה מעניין שפה? עם הזמן השאלות מתרבות", היא מספרת. "מילואימניקים שיש להם זמן פנוי שולחים לנו שאלות. למשל, אם יש קשר בין 'לשתוק' לבין 'שקט'. אין מכתב שלא כתוב בו משהו כמו 'בשורות טובות'. אנשים מרגישים צורך להוסיף תקווה לימים טובים. משהו מעודד, שהוא לא אדיש. שלא יֵצא שמישהו גס ליבו במצב. ב'זהו זה' שאלו, 'מותר כבר לחייך?' - אנשים מפחדים לחייך ולצחוק".
סוג השאלות והתוכן שלהן מעידים על האובדן הרב. אלו שאלות שמעולם לא נדרשנו אליהן, לא דמיינו כלל, ולפתע ממלאות את ימינו. "שאלה מסובכת, שהיא בדיון כרגע, היא צורת הנקבה של 'חלל'. זה כרגע דיון עם משרד הביטחון ועם צה"ל, ואני לא יודעת איפה זה עומד כרגע. שואלים הרבה מה ההבדל בין 'שבוי' ל'חטוף', ואיך קוראים למי שהשתחרר. שאלות פחות זוועתיות הן 'שוב לשלום' או 'שוב בשלום', וגם אם ננצח 'יחד" או 'ביחד'".
בנוסף, רבים שואלים על המילה "בשורה", אם היא גם לטוב וגם לרע. "בלשון המקרא יש בשורות טובות ובשורות רעות", מסבירה גדיש. "כפי שהמילה 'מזל' נטולת ערך חיובי או שלילי. אין במילה או בפועל 'מבשר' שום דבר חיובי או שלילי. כולנו אומרים עכשיו 'בשורות טובות', כי אנחנו מביאים בחשבון שיכולות להיות בשורות רעות".
אחת הבקשות שחוזרות בתיבת הפניות העמוסה של האקדמיה היא בקשה למצוא שם לאירועי השבת הראשונה של אוקטובר. "יש שמחפשים מילה כדי לתאר את היום הנורא הזה, את המעשים ואת האנשים שעשו אותם. חיות, מפלצות, שטנים. בדרך כלל אנחנו לא ממציאים מילים חדשות, אלא משתמשים במילים קיימות. המילה 'שואה' עלתה הרבה בהקשר של המלחמה הנוכחית. לא הייתה ועדה שקבעה את המילה 'שואה' "לציון מה שעוללו הנאצים ליהודים במלחמת העולם השנייה. זו מילה מקראית שנועדה לתאר אסון גדול, והיא התייחדה לתיאור המאורעות האלו. מה שכתבנו למי שפנו אלינו, זה שאנחנו מניחים שעם הזמן תהיה מילה שתתקבע סביב המאורעות האלו".
למה לא להמציא מילה חדשה?
"במילה חדשה יש משהו מלאכותי. זה לא מתאים בשפה חיה, הדברים לא עובדים ככה. מילים נוצרות מתוך אוצר המילים הקיים, כמו 'שואה'. תחשבי שתהיה ועדה שתמציא מילה לדבר הזה. זה יהיה גרוטסקי, בעיניי, לקיים דיון תיאורטי על איזו מילה מתאימה. לשפה יש כלים פנימיים ליצור אותן, זה לא מוכתב מבחוץ".
הדבר נכון גם לגבי שמות של מלחמות: "למלחמת ששת הימים, למשל, לא היה אפשר לקבוע את השם מראש", מזכירה גדיש. "אני שמה לב שלא נוח לאנשים לקרוא למלחמה 'מלחמת שמחת תורה', בשל האוקסימורון והניגוד בין 'מלחמה' לבין 'שמחה'. הדברים האלו מתגבשים מלמטה ולא מלמעלה".
מה דעתך על השם "חרבות ברזל"?
"'זה שם מלאכותי, לא בטוח שיתפוס. זה לא שלעברית חסרות מילים לתאר זוועות. היהודים סבלו מרצח ורצח המוני ופוגרומים במהלך הדורות. התנ"ך מלא בתיאורי מלחמות קשות. זה לא שלשפה אין מילים, אבל ההרגשה היא שאין לנו מילים, וזו הרגשה אותנטית".
השינויים בשיח, מסביר הבלשן ד"ר רוביק רוזנטל, מתרחשים במהירות מואצת בימים אלו. "בבת אחת אנחנו נמצאים ביקום מקביל, בו שום דבר לא דומה למה שהיה", הוא אומר. "העולם של יום שישי בערב, שהייתה בו רגיעה, ומקסימום מחר נלך להפגנה בקפלן, שונה לחלוטין מהמצב של יום שבת בבוקר. אלו עולמות תוכן, אווירה, פעילות ומשימות שונים לחלוטין. הכול השתנה והתהפך, וזה מחייב את השפה להגיב. זה קורה באופן טבעי. בדרך כלל זה לוקח קצת זמן, אבל בגלל שזה קרה מהר, השפה מגיבה מהר.
"לכל דבר שנוגעים בו יש משמעות לשונית. ברגע שאנחנו משתמשים במילה מסוימת, זה משמש את התודעה שלנו לגבי מה שאנחנו רוצים להגיד", מבהיר רוזנטל. "למשל ההכלה מול ההכרעה. תמיד היינו בהכלה של החמאס, עכשיו אנחנו בהכרעה: ניגוד מוחלט".
ארבעה ימים בלבד לאחר תחילת המלחמה כבר היו 42 מילים במילון המלחמה של ד"ר רוזנטל, באתר "הזירה הלשונית". במילון הוא מתעד את האופן שבו מונחים צבאיים רבים מחלחלים לשיח: מ"תמרון קרקעי" ועד "מיטוט החמאס".
מהיכן מגיעות המילים החדשות?
"זה קורה משלושה כיוונים: הראשון הוא הצבא, שצריך מילים כדי לתאר את הפעולות. השני הוא התקשורת, שצריכה לשקף ולספר ולהבהיר. השלישי הוא 'מלמטה', כמו 'הופכים עליהם, טובים אותם'. חלק מהביטויים נעלמים כי הם ספציפיים, חלק יישארו".
מהי השאלה שמופנית אליך הכי הרבה?
"שואלים אותי הרבה 'מה לענות כששואלים אותי מה שלומך׳. מישהו שואל אותך, ואתה יודע ששלום כולם גרוע עכשיו. אי אפשר להחליף את השאלה, אבל אפשר לענות 'כמו כולם'. אפשר לענות גם 'מה נראה לך?' - זו תשובה של חוצפה ישראלית".
חלק מהביטויים החדשים פואטיים במיוחד. כזה הוא "עוטף ישראל" שבו, כך מסביר ד"ר רוזנטל, "אנחנו מגינים על ישראל, כסוג של שכפ"צ". כלומר, הביטוי מעביר את הכוח אלינו: אנחנו יכולים לעטוף את היישובים, לאזרחים יש את הכוח להגן בעצמם זה על זו מעצם היותם, לחבק ולחצוץ כנגד כל האויבים.
"לביטוי 'עוטף ישראל' יש כל מיני אבות", מרחיב רוזנטל. "הוא הפך לביטוי של פיקוד העורף, כלומר ממסדי. הכוונה היא גם לצפון, לכל יישובי הספר, בדרך כלל אלו ערי פריפריה קטנות. זה מושג שנעלם ועכשיו חוזר.
"השפה מתפתחת כל הזמן, כשאחת הדרכים העיקריות היא באמצעות הדימוי", מוסיף רוזנטל. "השוואות עוזרות לנו. אנחנו לא מרגישים את זה, אבל אנחנו כל הזמן משווים בין דברים. זה מאפשר למחשבה להיות יצירתית, ולראות את הדברים בהקשר, במטרה להבין אירוע שקשה להבין. יש שאומרים שזה ה'פרל הרבור' שלנו. יש שמשווים את המאורעות לבאבי יאר או לאסון מגדלי התאומים בארצות הברית".
ההשוואה המשמעותית ביותר עד כה היא הביטוי "חמאס זה דאעש". את הביטוי טבעה הבלוגרית אלה קינן, במטרה, כפי שכתבה בחשבון שלה ברשת X (טוויטר): "לקבע נרטיב לפיו חמאס זה ISIS, דאעש (זה סנטימנט מוכר, עכשווי שמפחיד מערביים) ולא ארגון חופש, ואין לזה שום תרומה ל-Free Palestine". באמצעות מבצע רשת מנוהל היטב, הביטוי, במקור #Hamasisisis, הפך לכלי הסברתי יעיל בניסיון להטמיע את העובדה שחמאס הוא ארגון טרור.
לפי רוזנטל, הדימוי העביר מסר עוצמתי: "זה מעניין כי זה סוג של מטאפורה, זה כלי השוואתי. דאעש בעולם כולו נחשב לקצה המוחלט של הרוע. חמאס קיבל לגיטימציה מסוימת כי אנשים לא מכירים אותו. ההשוואה לדאעש מחרבת את הלגיטימציה שלהם. זה כתם תדמיתי שאי אפשר לנקות. זו לא סיסמה. על פי כל העדויות, החמאס עשו דברים שמושפעים מדאעש".
ביטוי שכולנו למדנו להכיר בשבועות האחרונים הוא "הופכים עליהם, טובים אותם", שציין קודם לכן רוזנטל והגיע ממגרשי הכדורגל אל כוחות צה"ל. חיילים הדפיסו והדביקו אותו על כל דבר - מהג'יפ ועד לנשקים ולטילים. הביטוי נתפס ככזה שמרים את המורל השפוף, כאילו הוא מהדהד אמת עתיקה בדבר הכוח של עם ישראל.
מתן חלק, אחד מכותבי "ארץ נהדרת", ציטט את המשפט בטוויטר והסביר: "זה סלנג מהכדורגל שאומר שאנחנו הופכים את התוצאה כי אנחנו יותר חזקים מהם". הוא הדגים עם: "העוגיות של דודה רחל הפכו עליהם כי הם טובים אותם".
המשפט נולד כשאוהד כדורגל אמר אותו למצלמה, כנראה בספונטניות. הוא אולי חסר היגיון תחבירי, אבל הרוח שמאחוריו מצליחה לרגש המונים. המשמעות מרגישה חזקה מתמיד: אנחנו יותר טובים מהאויבים שלנו. בינתיים נראה שהביטוי מסרב לדעוך. אחרי הניצחון של מכבי תל אביב מול פנאתינאיקוס, ציינה הקבוצה במדיה החברתית שלהם "הופכים עליהם, טובים אותם". כלומר, המשפט הוא חגיגה של ניצחון שלנו, הלכה למעשה.
"לא מתווכחים עם סלנג", אומר ד"ר רוזנטל. "'מדובר בשיבוש בעברית. 'הופכים אותם' מבטא את התחושה החזקה שהגיע הזמן שלנו. היינו יום אחד קורבן, ואנחנו הופכים עליהם הכול חזרה. 'הופכים עליהם' מזכיר את הביטוי מהתנ"ך 'הפך את הקערה על פיה', מטאפורה לכך שאתה מחסל משהו לגמרי. כיום המשמעות היא שונה מקצה לקצה".
מה דעתך על האגרסיביות של הביטוי הזה?
"אנחנו בתקופה אגרסיבית. כל ביטויי הספורט הם מלחמתיים: 'מכבי תל אביב מלחמה' וכדומה. מושגי כדורגל הם לרוב של קרב, והכדורגל הוא סובלימציה של מלחמה. כשהיא הופכת למשחק, זה מנטרל את האלימות של המלחמה, כך שזה לא מפתיע".
לצד האגרסיביות, יש בביטוי הזה גם גאווה ואופטימיות רבה. הרבה ביטויים של שמחה וחיות, כאלו שנועדו לעורר בנו רגשות של אמונה ותקווה, שוטפים את השיח. כך למשל, הסיומת של כל שיחה, חשובה או שולית, הפכה ל"עם ישראל חי". זה אומנם ביטוי מוכר, אבל השימוש שלו התחזק בימים אלו.
"זו מילה שנחשבת חדשה, כלומר היא לא מהמקורות", אומר רוזנטל. "כתבו שירים עם הביטוי בתחילת המאה ה-20. זה ביטוי מאוד ישראלי, והוא מספר סיפור. זה לאומי אבל לא דתי, ומבטא אחווה לאומית. בניגוד להרבה ביטויים שמגיעים מהדת, זה הגיע מארץ ישראל החדשה".
ביטוי נוסף שהפך לכל כך שגור עד שהוא מתנוסס על אוטובוסים הוא "ביחד ננצח". ד"ר רוזנטל מסביר ש"זה מתאים לתקופה, גם המילה 'אחדות'. אני לא מתחבר לכך. יש הרבה גופים ומפלגות ודעות שאני לא מרגיש אחדות איתם. האחדות הזו זמנית, ומובנת בתקופה כזו, אבל כשהתקופה תשתנה המצב האמיתי של השסעים בעם יתעצם".
אילו מילים לדעתך חזרו ולא ייעלמו בקרוב?
"המילים 'מחדל' ו'מחדל מודיעיני' חזרו ויישארו, ממש כמו שהמחדל של 73' נשאר בשפה. המנהיגים יקבלו מחדליון, שזה מדליון מחדל. בין אם נתניהו יתפטר ובין אם לא, המילה תישאר איתנו".
