לפי כל הסממנים החיצוניים, "צליל החופש" הוא אחד מאותן דרמות נוצריות צדקניות שנהנות מפופולריות לא מועטה בקרב הקהל השמרני בארצות הברית: אולפני איינג'ל ממדינת יוטה שמפיצים אותו ברחבי ארצות הברית הוציאו רק לאחרונה עיבוד קולנועי לעקדת יצחק בשם "בנו היחיד", במרכז העלילה עומד גבר לבן ומורמוני אדוק, והשחקן שמגלם אותו ג'יימס קביזל נודע לשמצה כאיש ימין קיצוני, החשוד כאנטישמי עוד מהופעתו בסרטו השנוי במחלוקת של מל גיבסון "הפסיון של ישו". כל זאת, בתוספת תיאוריות קונספירציה ששואבות מסיפורי QAnon והפרוטוקולים של זקני ציון, הפכו את דרמת המתח לשנואת נפשם של רוב הקולנוענים האמריקנים, והקהל הליברלי שלהם. פערים אידיאולוגיים, מילא. גם המסרים השמרניים. הבעיה העיקרית שלהם נובעת מהעובדה ש"צליל החופש" (Sound of Freedom) חורך את הקופות בימים אלה, בעוד הם מתקשים למצוא לעצמם קהל.
"צליל החופש" - טריילר
עלות הפקת "צליל החופש" שביים אלחנדרו מונטברדה המקסיקני עומדת לפי ההערכות על כ-15 מיליון דולר בלבד, תקציב צנוע לכל הדעות. יתרה על כך, הסרט, שהושלם כבר ב-2018, לא הצליח למצוא מערך הפצה במשך שנים, עד שראשי אולפני איינג'ל הסכימו לקחת על עצמם את המשימה הזאת, אבל רק בתמיכת הציבור הרחב שאליו פנו בקמפיין מימון המונים. על אף כל הקשיים הללו, אליהם הצטרפו ביקורות פושרות עד רעות ערב היציאה בבתי הקולנוע בארצות הברית, מאז עלייתו לאקרנים ב-4 ביולי (יום העצמאות האמריקני), "צליל החופש" הניב יותר מ-155 מיליון דולר. לשם השוואה, "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" שתקציב הפקתו עמד על כ-300 מיליון דולר, ויצא לאקרנים כשבוע לפני, הכניס לתאגיד דיסני רק כ-13 מיליון דולר יותר בשוק המקומי. איך סרט עצמאי דל תקציב ובלי גב הפקתי ושיווקי משמעותי, ונטול באזז, הגיע משום מקום כדי להיות אחד משוברי שובר קופות הגדולים של 2023? בתעשייה מנסים להבין.
על פניו, לא קרה שום דבר מיוחד מאחורי הקלעים של "צליל החופש" ובטח לא בעלילה עצמה. היא מבוססת על סיפורו האמיתי של טים בלארד, איש משפחה מהעיר פרובו, בירת הכנסייה המורמונית במדינת יוטה, אשר היה אחראי למעצרם של פדופילים רבים לאורך שירותו כסוכן ברשות לביטחון לאומי. הוא פרש כדי לייסד ארגון עצמאי למאבק בסחר בילדים, ומאז אף שימש כיועץ לפוליטיקאים בוושינגטון (כולל דונלד טראמפ). הסרט מלווה את גיבורו חדור תחושת השליחות כשהוא פושט את מדיו ויוצא למבצע לחשיפת כנופיות שחוטפות את הקורבנות צעירים ממשפחותיהם בדרום אמריקה ועושים בהם כבשלהם. מה מביא איש משפחה נשוי בעושר ואב לשישה ילדים, לעזוב את חיי הנוחות ולצאת להרפתקה מסוכנת בעולם הפשע של מקסיקו וקולומביה? על פי הסרט, האמונה באלוהים, תחושת הצדק הנוצרית והמחויבות הבלתי מתפשרת להגשימה, דחקו בו לעשות מעשה ולהציל את הילדים המסכנים, "ילדי אלוהים" כהגדרתו.
עלילת דם
ספק אם יש בין המבקרים הליברלים של הסרט כאלו שתומכים בפדופיליה או דואגים להמשך פעילותם של ארגוני הפשיעה שמזינים אותה, אולם באגף הליברלי של הציבור האמריקני הביעו חשש מההקשרים הפוליטיים העכשוויים של ההפקה, סיפור המקור והדמויות והתחככותם בתיאוריות הקונספירציה מבית תנועת הימין הקיצוני ה-QAnon. אחת מהשמועות שהופצו בשנים האחרונות בפורומים המקוונים שמזוהים עם התנועה מספרת על כת סודית של פדופילים אשר פועלת בחסות המפלגה הדמוקרטית ושחבריה מנצלים מינית ילדים להנאתם. בהשראת השמועות הללו, התרחש מקרה "פיצה-גייט" ב-2016 שבו התפרץ גבר חמוש למסעדת פינג פונג פיצה בוושינגטון, במטרה לחלץ ילדים שנכלאו במרתף. להפתעתו הוא לא מצא לא ילדים ולא מרתף.
"צליל החופש" ונקודות ההשקה הרבות שלו עם רעיונות ה-QAnon נתפסים כעלילת דם נגד הציבור הליברלי בארצות הברית. "הסרט משווק למאמיני QAnon והקהילה הזאת מחבקת אותו והשחקן הראשי (קביזל) הוא חלק גדול מהקהילה הזאת", קובע החוקר מייק רוטשילד, והוא הוסיף כי תנועת ה-QAnon ותיאוריות הקונספירציה הללו כפי שהן מקודדות על המסך ב"צליל החופש" שואבות מהמורשת האנטישמית רבת השנים. "זה משחק על אותם הפחדים ותיאוריות הקונספירציה שאומצו על ידי הקהילה הזאת - שסחר בילדים מתאפשר בהסכמה שבשתיקה או שלא מדווח מספיק ושלסוחרים יש קשרים עם בכירים ושרק מספר מועט של פטריוטים אמיצים מוכנים להתנגד לכך", אמר בריאיון ל-Jewish Telegraphic Agency.
התפלשות בתכנים הנתפסים כאנטישמים לא מפריעים במיוחד לקביזל בן ה-54, שהתנסה בטענות דומות במתקפה על הדרמה ההיסטורית השנויה במחלוקת "הפסיון של ישו" שביים מל גיבסון, ובו כיכב השחקן האמריקני. בריאיון לפודקאסט של ג'ורדן פיטרסון, הוא סיפר שהמפיק אדוארדו וראסטוגי העביר לו את התסריט רק אחרי ששחקנים אחרים שהוזמנו לגלם את התפקיד סירבו להיות מעורבים בפרויקט. "חוויתי את אותו הדבר עם מל גיבסון, כשהקריירה שלי הייתה הדבר האחרון שחשבתי עליו, מה שחשבתי עליו היה האלוהים שאני אוהב. הוא אוהב אותי, ומגיע לו שאוהב אותו בחזרה", אמר, ואז אמר: "הסרט 'רשימת שינדלר' היה נשק רב עוצמה, אבל הוא הגיע חמישים שנה מאוחר מדי, ובמקרה הזה אנחנו עושים זאת עכשיו. יותר קל לשחקן לעשות סרט חמישים שנה אחרי, בלי שערוריות".
סיפורי מסתורין על פדופיליה אהובים במיוחד על סדר היום של חובבי הקונספירציות מימין, אולם אף על פי שהם מופרכים, גיבור "צליל החופש" וגם השחקן שמגלם אותו מאמין בהם. בריאיון שהתקיים במסגרת הפודקאסט של סטיב באנון, מקורבו המושמץ של טראמפ, סיפר קביזל כי תעשיית חטיפת הילדים לא נועדה בהכרח כדי לספק מאוויים מיניים, אלא כדי להניע את המסחר בהורמון אדרנוכרום, שעל פי אחת מהקונספירציות החביבות על ימין האמריקני הוא סם פופולרי בקרב האליטות, מעין שיקוי נעורים עבור המשתמשים. "אימפריית האדרנוכרום כולה. זה דבר אמיתי. זה סם של האליטות שהם צורכים כבר שנים רבות. ההשפעה שלו היא פי עשר יותר מהרואין, ויש לו כוחות מיסטיים שעשויים לגרום לך להיראות צעיר יותר", אמר השחקן, שטען שתעשייה עבריינית שלהם נשענת על היכולת לקצור את ההורמון מדמם של קורבנות.
קביזל התייחס לפעילותו של בלארד והארגון שהקים בשם Operation Railway Underground ("מחתרת פסי הרכבת") בכנס אנשי ימין באוקלהומה ב-2021 ואמר כי "בעודנו מדברים, הוא שם מציל ילדים מכיוון שהם מחלצים ילדים מהאגפים האפלים ביותר של הגיהינום ברגע זה, בחורבות וכל מיני מקומות. שם מזקקים אדרנוכרום מילדים". בלארד עצמו מעולם לא הזדהה רשמית עם תנועת ה-QAnon, אבל בריאיון לפודקאסט של ג'ורדן פיטרסון, גילה שהוא פועל בין השאר כנגד תעשיית קצירת איברים של תינוקות והפקת אדרנוכרום שנפוצה בעיקר באפריקה, לצד שוק לקוחות אדיר בארצות הברית. "הם לוקחים ילדים ושותים את דמם, או עוקרים את אברי המין ותולים בבתי העסק למזל טוב, ואז אפשר לשייך את זה למישהו מה-QAanon שטוען שאיזה סלבריטי עושה אותו דבר אבל אין לו הוכחות לכך".
מלבד רעשי הרקע הפוליטיים, תחקירים עיתונאיים שנעשו על הארגון שהקים בלארד ב-2013, חשפו התנהלות בעייתית בפעילותו והציגו את מבצעי העוקץ שלו כלא יעילים במקרה הטוב או ככאלה שגורמים נזק לקורבנות לא פחות מאשר לעבריינים. בלי קשר, בלארד התמסר לאחרונה לקידום "צליל החופש" והכריז כי הוא עוזב את הארגון ערב היציאה לאקרנים. מה גדולה המבוכה שהוא ומפיקי הסרט חשים עתה עם הפרסום כי פביאן מרטה, אחד מהמממנים שאיפשרו את הפקת הסרט, נעצר בעצמו במדינת מיזורי באשמה של חטיפת ילד. על פי מגזין ניוזוויק, מרטה עצמו התרברב בתרומתו לסרט ברשתות החברתיות. "הסרט מתמודד עם נושא קשה מאוד ונדרש מאמץ יוצא דופן להביא אותו לבתי הקולנוע. אני גאה בכך שיש לי חלק קטן בזה. חפשו את השם פביאן מרטה ומשפחתו בסוף הקרדיטים", כתב בפייסבוק.
מרטה הוא אחד מרבים שהתגייסו לטובת מימון הפצת הסרט, והידיעה על מעצרו אולי מביכה, אבל לא צפויה לפגוע בהצלחתו הקופתית ולבטח לא באופוריה שחשים עתה תומכי QAnon שמזהים הזדמנות לפרוץ דרכו אל המיינסטרים. "בזכות השליטה של 'צליל החופש' בקופות, והעובדה שהוא גורם להוליווד לשבץ, הרבה עיניים חדשות מכוונות אלינו", נכתב באתר המזוהה עם התנועה. כמובן שגם הפוליטיקאים לא נותרים אדישים. הסנטור הרפובליקני טד קרוז הריע, וחברו הסנטור טים סקוט כתב כי מדובר בסרט "מדהים, מטלטל ומרגש". כצפוי גם דונלד טראמפ הצטרף לחגיגה ואף אירח הקרנה מיוחדת באחוזתו בניו ג'רזי. "זה סרט נהדר ואני מבין למה הוא כל כך מצליח. הוא שובר שיאים על חשבון שוברי הקופות של הקיץ. הוא משאיר אותם מאחור", אמר במהלך האירוע הפרטי בו נכחו קביזל, בלארד והמפיק וראסטגי.
שרבובו של הסרט אל תוך השיח הפוליטי היא עוד חזית במלחמת התרבות שעומדת כיום בראש סדר היום של אנשי המפלגה הרפובליקנית המתכוננת לבחירות הכלליות בארצות הברית בשנה הבאה. הסנטימנט הזה מודגש בבירור בהודעה שהוציאה לשכת טראמפ לקידום "צליל החופש", שבה נכתב כי "כלי תקשורת ליברלים כמו 'ניו יורק טיימס', 'לוס אנג'לס טיימס' ו'הוליווד ריפורטר' סירבו לפרסם ביקורות על הסרט בעוד ש'רולינג סטון', 'וושינגטון פוסט', CNN ו'הגרדיאן' השמיצו את הסרט וזלזלו במיליוני צופים שרכשו כרטיסים להקרנות". לא מן הנמנע ש"צליל החופש" יופיע בתוך דפי המסרים של הפוליטיקאים מימין כהוכחה לכך שהציבור האמריקני מתנגד למסרים הפרוגרסיבים של הוליווד, ומעוניין בסרטים דתיים ושמרנים. טענה קצת בעייתית אל מול ההצלחה הקופתית הבלתי נתפסת של "ברבי", שאותו מכנים אותם חוגים שמרניים כ"ווק".
היוצרים מקנאים
מלחמת תרבות בצד, תעשיית הקולנוע האמריקנית כולה נסערת בעקבות "צליל החופש", ולא בגלל ההיבטים הפוליטיים והאידיאולוגים שמאחורי הסרט. הפקת דרמות נוצריות היא לא דבר חדש, ויש להן קהל שבוי שמבטיח הכנסה ראויה על השקעה קטנה. אולם "צליל החופש" אינו דרמה נוצרית שגרתית, והצלחתה הקופתית מעידה על חשיפה רחבה מאוד שחוצה מגזרים. זאת למרות שעל פניו היא לא מציעה הרבה. זוהי דרמת מתח שגרתית לא מתוחכמת לחלוטין. הגיבור שלה פועל מתוך ערכי צדק ומוסר, ואמונה באלוהים. אין לו צדדים אפלים, אישיותו צחה כשלג (וכך גם צבע עורו, למגינת לבם של הטהרנים הפרוגרסיבים). דמותו שטוחה ללא מורכבות, וכך גם הנבלים הנבזיים והמכוערים שהוא חותר להרשעתם. ההתלבטות היחידה שלו לפני שהוא יוצא למשימת ההצלה בדרום האמריקה נוגעת לעזיבת אשתו (מירה סורבינו) וילדיו.
ההצלחה הקופתית המפתיעה של "צליל החופש" היא סטייה קיצונית מהמציאות הנוכחית של תעשיית הקולנוע, ובמיוחד בכל הנוגע לאגף העצמאי שבתוכה אשר סובל ממשבר טרמינלי של חוסר עניין והיעדר קהל. נכון לעכשיו, "צליל החופש" הוא הסרט העצמאי היחיד שלא הופק על ידי אחד מהאולפנים הגדולים של הוליווד מבין ארבעים הסרטים המכניסים ביותר בטבלת שוברי הקופות של 2023. הוא ניצב כרגע במקום ה-11, אחרי "סופר מריו", "ברבי", "שומרי הגלקסיה 3", "ג'ון וויק 4" ו"אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" - שוברי קופות שהופקו במיליוני דולרים כדי להניב הרבה יותר מיליוני דולרים. זהו החלום הרטוב של כל יוצר קולנוע עצמאי כיום בארצות הברית, והוא מתגשם דווקא במקרה של דרמת המתח הפשטנית ונטולת ההשראה האמנותית, שלא נהנית אפילו מנוכחות של שמות גדולים (לא, קביזל ממש אינו כזה).
קולנוענים עצמאיים בארצות הברית שמתעקשים על יצירה מקורית, מורכבת ואמנותית ומחפשים לעצמם דרך בתעשייה הקמלה, מתבוננים בהשתאות בפלא המסחרי של "צליל החופש" ומקנאים, חלקם מתייאשים. הם עובדים כל כך קשה כדי לכתוב, להפיק, לביים ולגייס מימון לסרטיהם. הם מוציאים את האמנות שלהם לפועל, אבל לא תמיד מצליחים להוציא אותה לקהל הרחב, ובוודאי לא מכניסים כסף בעבורה. במצב הנוכחי, סרטים עצמאיים מתקשים לשכנע מפיצים מסחריים שייקחו סיכון ויוציאו אותם לבתי הקולנוע. והנה מגיעה הדרמה הלא מרשימה הזאת ומנתצת את הקופות עם החברה הקיקיונית איינג'ל מיוטה שלקחה על עצמה להפיץ במימון המונים על חשבונם של תורמים כמו פביאן מרטה, ובתמיכתם של טיפוסים שנויים במחלוקת כמו מל גיבסון, ש"הפסיון של ישו" השערורייתי שלו נחשב עד היום לסרט העצמאי המצליח ביותר בכל הזמנים. מבחינתם "צליל החופש" הוא עוד מסמר בצלב שעליו תלויים היום יוצרי הקולנוע האמריקנים. הם שמים את נפשם בכפם למען תורתם אמנותם, והם גוססים איתה.
