השנה החולפת לגמרי סימלה את הפריצה של עלמה גוב, הבשורה המרגשת בפופ הישראלי - זמרת וכותבת מוכשרת בת 22 בסך הכול, שסחפה את המאזינים ברדיו ובנתה לעצמה קהל שהגיע לראות אותה על במות ברחבי הארץ, כולל שתי גיחות במועדון הבארבי, כשהראשונה עוד הספיקה להתקיים במשכן המיתולוגי בדרך קיבוץ גלויות. הקיץ האחרון בישר את הרגע שבו המוזיקאית חצתה מחסומי פלייליסטים ובמות, כשאפילו בתוך המצב הכאוטי שישראל שקועה בו מזה כשמונה חודשים שיריה מצליחים לגעת בלבבות רבים. מקריות או כישרון? מה שבטוח - נפוטיזם זה לא.
עלמה גוב מבצעת את "מה לעשות עם הזאב" באולפן המוזיקה של ynet
(צילום: שמוליק דודפור)
"הלוואי שסבא שלי היה גידי גוב!", היא צוחקת ומשתפת שמתחילת הדרך ועד היום - כל הזמן אנשים מתבלבלים וחושבים שקיים קשר משפחתי בינה לבין הזמר והשחקן האגדי - שבסך הכול חולק איתה שם משפחה. "לפעמים אני שומעת אנשים שאומרים, 'היא מצליחה כי היא הנכדה של גידי גוב', ואני כזה - 'וואו, ממש לא'", היא מוסיפה בחיוך, "זה כאילו לא מרפה".
באופן אירוני למדי, השיחה שלנו התקיימה דווקא ביום הולדתו של סבה האמיתי של גוב (שמבקשת למסור את אהבתה לשני הסבים שלה - המומצא והאורגינל), כשהזמרת הגיעה לאולפן ynet וביצעה את שני הסינגלים "מה לעשות עם הזאב" ו"אובססיה 2" מאלבומה הקודם - "איך האהבה הזאת חומקת בין האצבעות" - שזכה להצלחה גדולה. לצידם, גוב ביצעה גם קאבר מטלטל ל"כאלו מילים" של תומר יוסף.
בנוסף, הזמרת חוגגת הבוקר (ד') את יציאת הסינגל החדש שלה - "זה הסוף". "השיר נכתב על הציפייה מאהבה גדולה, ועל חוסר הרצון שלי להתמודד עם זה שהיא לא מתאימה", מספרת הזמרת ומעידה על עצמה כרומנטיקנית אמיתית.
(בימוי ועריכה: תמיר פיינגולד)
זה משהו שאת מכירה מקרוב?
"כן, כן. לא לרצות להסתכל על הבעיות - להתעלם מהאמת הכואבת למרות שאין שם עתיד".
על אף העיבוד הקליל של השיר, המילים שלו דווקא טעונות במשקל. "כשיש טקסט מאוד כבד או עצוב אז לפעמים הדרך הנכונה להנגיש אותו לאנשים, וגם עבורי - כדי שאוכל רגע לעבד את המילים האלה שאני בעצמי המצאתי, הוא לחבר לו לחן יותר קופצני ונעים", היא מסבירה, "זה מאפשר לי לחוות את הטקסט בצורה חדשה".
"זה הסוף" הוא אחד מעשרה שירים שממתינים למאזינים באלבומה הבא והשלישי במספר של הזמרת, שיצא ב-17 ביולי. היא אומנם עוד לא בחרה לו שם, אבל היא מבטיחה שתסגור את הנושא "ממש השבוע", לדבריה. "זה מאוד מרגש, זה דבר שאני עובדת עליו בשנה האחרונה - גם לפני וגם תוך כדי המלחמה. "הלב שלי נמצא בתוכו", היא מספרת, ומוסיפה שלמרות שיתופי הפעולה שהיו לה בשנה החולפת, בהם גם השיר "העץ יחיה" שהקליטה עם מוניקה סקס, לא צפויים בו אורחים. הזרקור מופנה נטו אליה.
"אני חושבת שכתבתי מאות שירים לאלבום הזה, גם הרבה מאוד שירים בינוניים", היא צוחקת, "בסוף אני בוררת אותם עד שמגיעה איזושהי אסופה של שירים שאני מרגישה שצריכים ללכת ביחד".
עלמה גוב מבצעת את "כאלו מילים" באולפן המוזיקה של ynet
(צילום: שמוליק דודפור)
איך את יודעת ששיר יהיה להיט?
"אם הוא נתקע לי בראש. אם אני כותבת אותו ערב לפני ובבוקר הוא עדיין נשאר איתי - אז אני יודעת שזה שיר ששווה להתעכב עליו. ואם שום דבר לא מפריע לי בו - אני יודעת שהוא מוכן".
"אני רוצה לכתוב עוד שבעה אלבומים ממש טובים"
גוב בת ה-22 גדלה במושב ערוגות שבדרום, ולמרות שהיא מעידה שהיא לא מגיעה מבית יצירתי - האהבה הגדולה למוזיקה הייתה שם, כשלדבריה בני משפחתה אהבו להאזין לביטלס וללהקות רוקנ'רול מהניינטיז. גוב עצמה החלה לכתוב שירים מגיל צעיר מאוד - עוד כשהייתה בכיתה ג'. "בהתחלה כתבתי על החיות שלנו בבית - על הכלב, על החתול, ואז במעבר מאוד טבעי התחלתי לכתוב על חברים שלי, על עצמי, על המשפחה", היא מספרת. בתיכון היא עלתה רמה כשהחלה בנגינה בפסנתר, ולמדה בפנימייה לאמנויות בעוטף עזה - שהעתיקה את מקומה לעין גדי כשנה לפני פרוץ המלחמה.
"תמיד הייתה לי תמיכה מאוד גדולה, אמונה ואהבה בדבר הזה. המשפחה שלי והחברים שלי באים לכל ההופעות שלי מאז ומתמיד, עד היום. אנחנו מופיעים במלא מקומות אז זה כזה מדהים כשהם נמצאים", גוב אומרת.
את אלבומה הראשון, "מאוחר מדי", היא הוציאה ב-2021 כשהיא הייתה בת 19, והזמרת מוסיפה שדווקא "שיר קטן" מתוכו - כשמו כן הוא - הפתיע אותה כשהצליח להגיע לכל כך הרבה אנשים. "לקח לי 10 דקות לכתוב אותו, וזה היה הכי בקטנה. בכלל לא ייחסתי לו חשיבות מיוחדת - לא התכוונתי שיקרה איתו כלום ואפילו לא חשבתי שאכניס אותו לתוך האלבום. זה היה שיר מאוד פרטי וקטן ושלי. אבל היום בהופעות בקהל שרים אותו בלעדיי".
פרצת בקיץ שעבר, כשהאווירה בארץ הייתה אחרת מטבע הדברים, אבל השירים שלך עדיין משתחלים לרשימות ההשמעה ברדיו. איך את מסבירה את זה?
"יש בשירים שלי גם מן העצב, אז איכשהו בתוך המלחמה הם דווקא מצאו את המקום שלהם. בהופעות אני מרגישה את זה מאוד - שאנשים באים כדי למצוא איזושהי נחמה. העולם באמת השתנה כל כך, והכול נהיה נורא מוזר.
"אני ממש אוהבת להופיע. לפגוש את האנשים שמקשיבים למוזיקה שלי זה אולי הדבר שהכי חשוב לי בתוך המקצוע שלי, שזה גם מצחיק להגיד את זה. בתחילת המלחמה הופענו הרבה למפונים, ונראה לי ששם נחתה עליי ההבנה שזה פשוט בשביל האנשים, בשביל לתת להם איזו נחמה. זה הרגיע אצלי איזה מקום של אגו".
עלמה גוב מבצעת את "אובססיה 2" באולפן המוזיקה של ynet
(צילום: שמוליק דודפור)
את מרגישה שהמצב השפיע גם על האלבום החדש?
"אם בפעם הקודמת אני כתבתי את השירים, ורק רציתי שישמעו ושזה יגיע למלא אנשים מתוך מקום מאוד שאפתני וקרייריסטי, אז היום אני באה לזה מתוך מקום שאני פשוט רוצה שאנשים יוכלו להרגיש טוב עם השירים האלה. זה השינוי המהותי שקרה לי. האמת? זה מה שמחזיק אותי היום. אני לא בטוחה מה אני לומדת או מבינה מההצלחה שקרתה עם השירים שלי חוץ מזה שאני שמחה לתת משהו לאחרים".
עוד שינוי משמעותי שקרה בחייה של המוזיקאית הוא המעבר מהמושב שבו גדלה לעיר הגדולה. "עברתי לתל אביב לפני חודש, הייתי צריכה שינוי. זה מוזר ברמות וגם ממש כיף. אני מוצאת את עצמי באיזו אווירה של חופש. תכלס, אני עדיין תיירת. זה ממש טוב לי וגם יש לי פתאום מלא זמן לעצמי, לשבת לכתוב".
גוב תשוב למועדון הבארבי להופעה נוספת שתתקיים ב-17 באוגוסט, וכשאני שואלת אותה מה הדבר הבא שהיא חולמת עליו - היא עונה מיד בעיניים נוצצות: "אני רוצה לכתוב עוד שבעה אלבומים. באמת. שבעה אלבומים ממש טובים. ואני רוצה לכתוב ספר. פשוט להמשיך לכתוב, להמשיך לעשות מוזיקה ולתת אותה לאנשים".
