רצה הגורל והגעתי לצפייה ב"טיטו ורוחו" בלי לדעת עליה כלום. לפעמים זה הסטייט אוף מיינד האופטימלי להגיע איתו לסדרות חדשות, והפעם זה בהחלט הוכיח את עצמו. בדקות הראשונות לא הבנתי במה אני צופה. עוד מצב לא רגיל ומרענן ביקום של טלוויזיה צפויה ונוסחתית.
מתוך "טיטו ורוחו"
(באדיבות HOT)
"טיטו ורוחו" היא, לפני הכול, סדרה בלתי שגרתית. היא מפגש של כמה מוחות מבריקים: דינה סנדרסון ויובל שפרמן, שכתבו יחד את "אורי ואלה" (שאותה שפרמן גם ביים) - דרמה קומית ששודרה לפני שמונה שנים וזכתה בשלל נאה של שישה פרסי אקדמיה. שפרמן וסנדרסון והסתדרו כל כך טוב עד שהפכו לזוג, שעכשיו מגדל שני ילדים משותפים; הצלם גיא רז ("הטבח", "על הספקטרום") והמוזיקאי גיא לוי, שאחראי על הפסקול ("שטוקהולם", "חזרות"). יחד הם עיצבו את דמותה הרוחנית של "טיטו ורוחו", דרמה הרבה יותר קצבית, תזזיתית ואולי אפילו אפלה מ"אורי ואלה" האינטימית.
למעשה הסדרה החדשה היא סדרת בת של "אורי ואלה". מי שנרתם הפעם לכרכרה הוא צוקי, השף בעל המסעדה שבסדרת המקור ניהל סוג של מערכת יחסים רומנטית עם אלה, שגילמה סנדרסון. מאז, צוקי (קיצור של צורעד) הספיק להתגרש מאשתו, סמדר (שרית וינו אלעד) ולהכניס להיריון את זוגתו החדשה והדוגמנית, עדן (מגי אזרזר). אלא שהחוט שקושר אותו לאקסית לא ניתק, בלשון המעטה. במהלך חגיגת יום הולדת גרנדיוזית של זוגתו, הוא נענה לטלפון מהגרושה וקופץ להביא לה טחינה וסיגריות. סמדר, שסובלת מדיכאון קליני, מנסה להתאבד עם הטחינה ומנת יתר של כדורי שינה, וכשהיא משתחררת מבית החולים צוקי לוקח אותה אליו הביתה, שם מונצח המשולש הבלתי אפשרי בעל-אישה-אקסית (ושני הילדים מהנישואים הקודמים).
אלא ששם הסדרה הוא "טיטו ורוחו". טיטו הוא צוקי, ורוחו הוא אחיו משאל (שאותו מגלם שמוליק רוזנברג, אחיו האמיתי של פבלו). כפי שמעיד השם, מה שעומד במרכז העלילה הוא דווקא יחסי האחים. משאל הוא המנהל האישי של אחיו, אבל הוא שקוע עד מעל לראש בצרות משלו - הוא פרוד מאשתו וחי עם הבת שלו אצל אימו, משלם סכומי עתק לפרודתו שמסרבת להרפות מהיחסים ומנסה לדחות את הגירושים בכל דרך. מעין הקבלה אפשרית לאופן שבו סמדר, הגרושה של צוקי, מצליחה להשאיר אותו בחייה למרות הפרידה, אפילו כשהוא כבר בזוגיות חדשה ואוטוטו אבא שוב.
אבל יש הבדל מהותי בין הגישה של טיטו לזו של רוחו. אם רוחו הוא כנוע, פאסיבי, כבוי, אז טיטו הוא אופטימי בהגזמה, פעלתן, תזזיתי ומסרב להכיר בכל אלמנט מדכא בחיים. הוא דוחף בלהט את ריאליטי הבישול שבו הוא משתף פעולה עם שף אחר, מוריס (דובר קוסשווילי) ומתעלם מכל תמרורי האזהרה שצצים בדרך. באחת הסצנות המצוינות שני השפים מנסים לפתח מנה חדשה יחד, ומספיק להעיף מבט בגרסה המצולחתת של כל אחד מהם למנה בשם "בדידים".
הצלחות של צוקי צבעוני, רועש, עמוס ומוגזם, עם כל מה שהוא מביא איתו לשולחן, תרתי משמע, בעוד של מוריס מינימליסטי ומופנם. צוקי לא בהכרח חסר מודעות אבל הוא לא נותן למודעות להפריע לו בדרך להגשמת החזון שלו, שהוא לגרום לעולם לפעול לפי הדרך שלו, ולא להפך. כמה זה באמת מחזיק בעולם האמיתי? זאת מערכה שקשה להאמין שטיטו עומד לנצח בה, אבל לפחות יצאה מזה סדרה מענגת בדרך.
חייבים להודות, לא פחות מהתסריט אלו הבחירות האמנותיות שאחראיות לחלק לא קטן מהקסם של "טיטו ורוחו". העריכה הקצבית, התנועה הלא סימטרית בין הסצנות (חלקן ארוכות, חלקן קצרצרות), ההתייחסות הגמישה לזמנים, הצילום הנהדר של רז, שיצר סוג של גרסת הגרוטסקה ל"הטבח". וגם כמובן המוזיקה המקורית של גיא לוי (שהוקלטה עם תזמורת של 30 נגנים!) שמשנה ומעמיקה את הטון של כמעט כל סצנה שהיא מלווה. את הסצנות הכבדות היא מצילה מרצינות תהומית מדי ומשאירה תמיד פתח למבט הסנדרסוני לזלוג פנימה.
הגדולה של "טיטו ורוחו" היא שהכתיבה, הדיאלוגים והאריזה המשלימה מצליחות יחד לייצר דמויות שניכר שהכותבים ראו את הגיחוך והחולשות שבהן, אבל גם חיבבו אותן בו בזמן. גם כשהכול מרגיש נלעג, האמפתיה עדיין שם, לפחות בארבעת הפרקים שנשלחו לביקורת. אי-אפשר שלא להזדהות עם צוקי, גם כשרואים אותו צועד אלי תהום, או להרגיש שהלב נכמר על עדן, כשהמשפחה שלה מכניסה אותה לסטרס לאחר הלידה במקום לתמוך בה.
בגזרת הליהוק, בהמשך למגמה של "אורי ואלה", נבחרו גם נון אקסטרז שפשוט הדגישו את התכונות המקוריות שלהם לטובת הדמות: פבלו רוזנברג עם העליזות הדרום אמריקאית הנצחית שלו יושב מצוין על הדמות של צוקי, ויש גם הופעות אורח מצוינות של ג'קי אזולאי בתפקיד אחותה של עדן, רינה מצליח (!) בתפקיד מתקשרת-מכשפה (!!) ועינת שרוף בתפקיד האמא של עדן, שכבר ב"אבודים באסיה" הוכיחה שמדובר בכישרון טבעי. אז נכון, לא כל הקצוות העלילתיים עקביים אבל ל"טיטו ורוחו" מגיע הצ'אנס לפחות לנסות לסדר אותם עד סוף העונה, וגם אם לא, אפילו כסדרה אווירתית-רוחבית, יש בה מספיק מאז'יק כדי להצדיק את השהות שלכם מול המסך.
