בשנת 2012 הודיעו חברי להקת קווין - הגיטריסט בראיין מיי והמתופף רוג'ר טיילור - שהם חוזרים להופיע, ואת מקומו של פרדי מרקורי, הסולן האגדי המנוח, יתפוס לא אחר מאדם למברט. לא מעט גבות הורמו. לא היה ספק כי למברט ניחן ביכולות ווקאליות מרשימות, אבל האם היה לו את מה שצריך כדי לשיר Bohemian Rhapsody, או לפתוח את הגרון ב-Love of My Life? הרי מרקורי נחשב לאגדה בעלת שמונה אוקטבות של יכולות ביצועיות פנומנליות, שלוו בנוכחות בימתית שאין שנייה לה.
כמעריץ גדול של הלהקה, למברט תמיד חשב שאין ולא יהיה זמר כמו מרקורי, והרגיש שאי אפשר באמת להחליפו. "כשבראיין מיי ורוג'ר טיילור פנו אליי וביקשו ממני להצטרף אליהם, הבנתי שהם באמת רוצים לעלות על הבמה ולנגן בפני קהל את השירים שלהם", הוא מספר ל-ynet בריאיון בלעדי בשיחת וידאו שהוא מקיים מביתו בלוס אנג'לס. "חשבתי שיש להם את הזכות לעשות את זה, וברור שהם זקוקים לזמר".
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
"הכי החמיא שהם פני אליי", הוא אומר בהתלהבות. "בהתחלה הייתי מאוד מודע לכך שהמעריצים יגוננו על המורשת של הלהקה, והיו לי ספקות משלי, 'האם אני בכלל מסוגל?', חשבתי. למזלי, בראיין ורוג'ר תמכו בי מאוד. הדבר הראשון שהם אמרו לי, עוד בפעם הראשונה שעשינו חזרות, זה לא לנסות לחקות את מה שאני מכיר מהתקליטים, וחשבתי שזו עצה חכמה. ניסיתי לתת לשירים פרשנות אותנטית מנקודת המבט שלי, אבל בו בזמן לשמר את רוח השירים מתוך כבוד גדול ללהקה. המטרה הייתה למצוא איזון בין הלהקה ובין הדחפים שלי, כי גם להתרחק יותר מדי מהמקור עלול היה להיות לא מכבד. ברגע ששיחקתי עם החומרים ומצאתי את הבסיס שהתאים לי, נהיה ממש כיף. באמת, כל כך כיף לשיר את המוזיקה שלהם; היא משתנה ועוברת בין סגנונות שונים ומצבי רוח. התוצאה היא הופעה בת שעתיים ועבורי כסולן היא מאוד מרגשת ומאתגרת, זה מה שאני אוהב".
החיבור בין למברט ללהקה התברר כאורגני ומוצלח, ולא אחת נשמע מיי משתפך בראיונות על יכולותיו המוזיקליות של הזמר החדש שלהם, עד כדי חרושת שמועות שמסתובבת בזמן האחרון ולפיה קווין, שלא הוציאה מוזיקה חדשה מאז פטירתו של מרקורי ב-1991 (מעבר לחומרים מוקלטים ישנים שטרם שוחררו בעבר), משתעשעת עם האפשרות להקליט חומר מקורי חדש עם למברט כסולן. "הרעיון מפחיד מאוד", הוא מודה, "ואם משהו כזה אכן יקרה - זה חייב להיות ברמה מאוד גבוהה ולהרגיש שזה הדבר הכי נכון".
למברט יחזור לישראל בקיץ הקרוב ויופיע ב-13 ביוני בהיכל מנורה מבטחים. זה יהיה ביקורו השני של הזמר בארצנו, לאחר שהופיע עם קווין בפעם הראשונה ב-2016. "לפני שהגעתי אליכם לא ידעתי הרבה על תל אביב ופשוט הסתנוורתי מהעיר", הוא משתף בזיכרונות מביקורו הקודם. "המקום כל כך יפה והקהל היה מזמין, חם ומקסים וכולם שרו ביחד. ביום שאחרי ההופעה יצאתי לשתות ותל אביב נכנסה לי ללב. נסעתי גם לירושלים וספגתי שם את כל ההיסטוריה, זה היה נהדר".
"הדרך מספר אחת להילחם באנטישמיות היא באמצעות חינוך"
אדם למברט (41) נולד באינדיאנה לאמא רופאת שיניים ואבא שעבד כמנהל תפעולי. אימו יהודייה ממוצא רומני ושורשיו של אביו מנורבגיה. במהלך השיחה עימו, הזמר שיתף שמשפחתו לא הייתה מסורתית, והוא עצמו לא חגג בר מצווה, אבל חגים כמו חנוכה ופסח צוינו בביתם בכל שנה. אמו, הוא אומר, הרגישה שחשוב שהוא ואחיו ניל, ילמדו ויכירו את המורשת שממנה הם מגיעים. "כמובן שישראל היא מקום חשוב כל כך למסורת ולתרבות שלנו", הוא מעיד. "היה ממש מגניב לבקר אצלכם, לספוג את האנרגיה הזו ולטייל קצת. הייתי שמח לעשות זאת גם הפעם, אבל אני לא יודע בדיוק מה לוח הזמנים שלי".
נדמה שבתקופה האחרונה יש עלייה חדה באנטישמיות באמריקה. האם חווית משהו כזה?
"אני חייב לומר שלא ממש חוויתי את זה כלפיי ממקור ראשון, אבל אני בהחלט עד למה שקורה וזה מפחיד. חלק מהעניין הוא שיש הרבה מיתוסים ושמועות שמסתובבות, רעיונות רעילים ולא נכונים שנובעים מבורות. לנו היהודים, כעם, יש היסטוריה ארוכה של שעירים לעזאזל, ואני חושב שהדרך מספר אחת להילחם באנטישמיות היא באמצעות חינוך ושיתוף ידע. עלינו לוודא שאנשים מבינים שאינפורמציה לא נכונה, את הקלישאות והסטריאוטיפים שאחרים דוחפים. יש הרבה יהודים בתעשיית הבידור שממשיכים ליצור ומתייחסים באומנות שלהם לנושא באופן ישיר. זו בהחלט נקודת אור, ואני חושב שזה נפלא וחשוב ביותר".
האם פנו אליך בבקשה שלא תופיע בישראל?
"תראי, אני חושב שכל אמן צריך להבין איפה הוא עומד בעניין הזה וללכת עם הלב שלו. לגביי - זה לא משנה מה יגידו, אני יודע שיש לי מעריצים בתל אביב. יש לי מעריצים בכל העולם ואני מנסה להעניק להם את הבידור שהם רוצים".
הקהל שיגיע להיכל מנורה יזכה לשמוע שירים מאלבומו החדש, החמישי במספר של למברט, שנקרא High Drama שכולל קאברים לשירים של סיה, קינגס אוף ליאון, Culture Club, דוראן דוראן ורבים אחרים וטובים, כמו גם את להיטי העבר הגדולים שלו ומשירי להקת קווין. "המטרה שלי היא לתת לקהל ערב נהדר ומבדר. אני רוצה שהמעריצים ישירו יחד, ושכולם יעזבו את המקום עם חיוך על הפנים ויתרגשו. זה מה שחשוב לי".
מאיפה הגיע השם של האלבום?
"אני לא יודע, אולי בתור אדם מעודן חשבתי שזו כותרת מתאימה לאלבום קאברים", הוא צוחק. "רציתי לקחת שירים שעוררו בי הזדהות, כאלה שהזכירו לי חוויות חשובות שעברתי בחיים ושירים שיש להם נושאים מעולים, ולהוסיף להם נגיעה של תיאטרליות מוגברת. המטרה שלי הייתה שכל שיר יהפוך לשונה מהמקור, ולתת לו את האקסטרה טאץ' שלי".
"שנות ה-20 שלי היו סוג של מסע עבורי"
עשר שנים אחורה, לאחר שני אלבומים מוצלחים ב-2012 למברט נתבקש על ידי חברת התקליטים שלו להקליט אלבום קאברים ללהיטי שנות ה-80. בהתחשב בביצוע המעולה והחד-פעמי שהוא נתן ללהיט Mad World של טירז פור פירז ב"אמריקן איידול", הרעיון לא היה מנותק מהמציאות, אולם הוא סירב בתוקף.
מה השתנה?
"השאלה שלך במקום. זה היה בתקופה די מוזרה עבורי, תקופה אחרת לגמרי במסע שלי שבה באמת רציתי ליצור מוזיקה מקורית, והרגשתי שיש לי עוד הרבה מה לעשות בתחום ולהוכיח לעצמי ולמעריצים שלי ברחבי העולם. אבל כשהרעיון לאלבום הנוכחי עלה, ומכיוון שאני במקום אחר לגמרי בקריירה, הרגשתי שזה יכול להיות אתגר כייפי. להיכנס לסטודיו ולהגמיש קצת את המוח היצירתי ופשוט לעשות משהו אחר. הרגשתי מוכן למסע".
למברט פרץ לתודעה כשהשתתף בעונה השמינית של תוכנית הריאליטי המוזיקלי "אמריקן איידול" ב-2009. הוא אומנם לא זכה והגיע למקום השני (ונראה אתכם זוכרים את שם הזוכה בעונה ההיא - קריס אלן), אולם כפי שקרה לאורך לא מעט שנים ותוכניות, דווקא למברט הצליח יותר מבחינת קריירה. הזמר היה בן 28 כשהגיע לתוכנית עם וירטואוזיות ווקאלית וניסיון בימתי שעזרו לו, לדבריו, לשמור על ה'אני' שלו, להביא לגמרי את עצמו ולא להילחץ גם כשסיימון קאוול אמר על האודישן שלו (שבו ביצע את Bohemian Rhapsody) שהופעתו חוטאת בדרמתיות ובתיאטרליות יתרה.
"זה נושא מאוד מעניין", הוא אומר. "שנות ה-20 שלי היו סוג של מסע עבורי, כי עברתי ללוס אנג'לס מיד אחרי שסיימתי את בית הספר. בתיכון עשיתי הרבה תיאטרון, חוויתי חוויות והשתתפתי במחזות זמר, ואז התחלתי להקדיש תשומת לב ליכולות הווקאליות שלי. למדתי אופרה, שרתי בקונצרטים ואירועים, הייתה לי להקה והתחלתי באמת לצלול לתוך המוזיקה וחלמתי להיות זמר ולהקליט. בתור אדם יוצר עשיתי המון רפלקציה עצמית בשנות ה-20 לחיי, ואני חושב כשכהגעתי ל"אמריקן איידול" כבר הייתי במרחב ממש טוב ובטוח לגבי מה שאני יכול לעשות כך שהטיימינג היה מעולה עבורי. עליתי לבמה והראיתי מי אני ומה אני מסוגל לעשות. חוץ מזה, היה לי מזל כי הייתי בתעשיית הבידור המקצועית 10 שנים קודם לכן, מה שבהחלט עזר לי ואולי אפילו נתן לי יתרון קטן בתחרות ההיא. בעיקר לדעת אילו שירים לבחור ואיך להציג אותם".
בתקופת "אמריקן איידול" הייתה נטייתו המינית של למברט ידועה להוריו וחבריו, אולם בתוכנית היא הייתה מרומזת בלבד. כשהתפרסמו תמונות שלו לבוש כדראג ומנשק את מי שהיה בזמנו בן זוגו במהלך פסטיבל מוזיקה, הכותרות היו סנסציוניות וב"פוקס ניוז" השמרנים אף הגדילו לעשות וכינו את אותן התמונות "מבישות". יש שטענו שאותן תמונות הפפראצי הן שעלו לזמר במחיר תואר הזוכה הנכסף של התוכנית.
בזכות יכולותיו המוזיקליות הנדירות, למברט יצא מ"אמריקן איידול" עם חוזה הקלטות אולם גם אז היו כאלה שפיקפקו בהצלחתו המסחרית ונאלצו לאכול את הכובע כשאלבומו הראשון For Your Entertainment מכר פי שתיים ממכירות האלבום של אלן, זוכה העונה. אלבומו השני, Trespassing לא הסתפק בנתון מכירות מכובד, אלא אף הגיע למקום הראשון במצעד 200 הגדולים של בילבורד והפך את למברט לאמן הלהט"ב המוצהר הראשון בהיסטוריה שמגיע לראש מצעד המכירות האמריקני. ההשפעה שלו הייתה כל כך גדולה שאמנים כמו ליל נאס אקס וסם סמית' הודו בהזדמנויות שונות שהם חבים לו את הקריירה שלהם, כי הוא היה החלוץ שפתח לאלה שבאו אחריו את הדלת.
4 צפייה בגלריה
"הרוב עדיין לא ממש ידעו איך להציג אותי או אם הציבור יקבל אותי". אדם למברט
(צילום: Hannah McKay/Pool Photo AP)
"אני זוכר כשהאלבום יצא והנתון פורסם חשבתי לעצמי שזה לא ייתכן. שבוודאות מישהו אחר עשה את זה לפני. אבל גיליתי שאני אכן הראשון, וזו הייתה הרגשה מדהימה להגיע לאבן דרך כזו ולשבור את תקרת הזכוכית", הוא אומר. "הייתי מודע לכך שאין הרבה אמנים הומוסקסואלים אחרים בסצנת מוזיקת המיינסטרים. הייתה לי תמיכה רבה מאנשי התעשייה, מהרדיו וחברת התקליטים, אבל נכון לומר שהרוב עדיין לא ממש ידעו איך להציג אותי או אם הציבור יקבל אותי. אני לחלוטין אני בר מזל שהייתה לי התמיכה ושניתנה לי הזדמנות, בהחלט היו כמה מחסומים, מכשולים ופניות שווא, אבל בסך הכול המומנטום הכללי היה לטובתי. אני חושב שבגלל זה אני עדיין מצליח היום. בגלל שהייתה איזושהי אמונה במה שאני יכול לעשות ובמי שהייתי כאמן בתחילת הדרך".
האם לדעתך היום תעשיית המוסיקה יותר ליברלית ופתוחה לגיוון?
"אני חושב שעברנו דרך ארוכה מאוד, אבל בהחלט יש לפנינו עוד עבודה לעשות", הוא מסביר. "תעשיית המוזיקה השתנתה כי לקהל יש יותר כוח עכשיו. הסטרימינג שינה את התעשייה, מה שנותן לציבור יותר כוח והשפעה משמעותית יותר, ובשילוב עם הרשתות החברתיות ייצוג וזהות הפכו להיות חלק עצום מהמוזיקה. בזמנו, כשאני התחלתי, התעשייה לא ממש ידעה איך להתמודד איתי. הם לא רצו להפסיד כסף, מה שהגיוני ומובן, אבל אני באמת אסיר תודה על המקום שאליו הגענו ועל התמורות בתעשייה שמאפשרות את כל הגיוון הזה ומאפשרות לאנשים כמוני, ולאנשים קווירים וטרנסים לחלוק את האמנות שלהם. בסופו של יום, שיר טוב הוא שיר טוב. אני חושב שהיום צעירים פחות דוחים מישהו בגלל הזהות שלו".
כשפרצת, תחרויות המוזיקה הטלוויזיוניות היו כניסה מהירה לתעשייה, אבל היום נדמה שהמדיה החברתית, וטיקטוק בעיקר, היא הפלטפורמה המובילה לפריצה. מה אתה חושב על זה?
"זה נכון שטיקטוק זה בית הגידול החדש, אבל עם זאת אני בהחלט חושב שקיים פער גדול בין מה שאתה יכול לעשות ברשת לבין מה שאתה צריך לעשות על הבמה מול קהל ובזירת המוזיקה האמיתית. אני אוהב שזה מקום שבו אנשים יכולים להיות יצירתיים ולכולם יש את ההזדמנות, לא משנה מי אתה. אם התוכן שאתה מביא לשם מצליח להדהד בקרב אנשים, אז זה יתפוס. יש בזה משהו אורגני שאני אוהב, כמו גם שהוא לא נשלט על ידי תעשייה. זה נוצר על ידי אנשים אמיתיים וזה מגניב לדעתי, אבל בלונג ראן, לקריירה מלאה, קיומית ואמיתית - זה לא מספיק".
