חיות על סמים, הא? מה אומרים? לא נשמע מגניב? ואני לא מדבר על החובבנים שפולטים עשן וויד כדי למסטל את הכלב או החתול שלהם, אלא על חומרים רציניים בכמויות משמעותיות. המדע כבר גילה את זה מזמן בניסויים שבהם עכבישים קיבלו שלל סוגי סמים (1995), קופים קיבלו מריחואנה (2000), זבובי פירות - אלכוהול (2008), עכברים (2008) ודגי טרוטה התמכרו למתאמפטמין (2020). תוצאות הניסויים שייכות, בדר"כ, לתחום צער בעלי חיים. רק אל תשאלו מה עלה בגורלו האומלל של הפיל טוסקו שבשנת 1962 הוזרקו לו, בבת אחת, 300 מ"ג של LSD (כמות של כ-3000 מנות אנושיות). בכל זאת, באנו להרים.
"חומר דוב" - טריילר
יש גם מקרים של חיות שמתמסטלות בגלל מה שהאדם השאיר בחיק הטבע. למשל, וולבים טסמניים שהתמסטלו מאופיום לאחר אכילת פרחי פרג שגודלו עבור יצרניות של תרופות. או – וכאן אנו מגיעים לענייננו – דוב שחור שמת לאחר צריכת מנת-יתר של קוקאין. גם מי שלא ניסה מעולם את "ממתק האף" הנ"ל מודע לאפקט הממריץ והאופורי שלו. ניתן רק לשער מה תהיה השפעתו על חיה כה חזקה. אבל מה לדוב יצור נטול מקורות הכנסה משמעותיים, ולאבקה הלבנה?
בספטמבר 1985 נמצאה בנוקסוויל טנסי גופה של מבריח סמים בשם אנדרו סי. ת'ורנטון השני. המטוס שבאמצעותו הוא הבריח קוקאין קולומביאני עמד להתרסק, והוא קפץ ממנו עם קיטבג של 35 קילו קוק ומצנח פגום שסירב להיפתח. שאר הקוקאין נזרק קודם מהמטוס ונפל על אדמת היער הלאומי צ'אטאהוצ'י-אוקני במדינת ג'ורג'יה. המוצא חסר-המזל היה דוב שחור שהתחרע על הסחורה, ושליד גופתו נמצאו 40 חבילות של הסם כשהן פתוחות וריקות מתוכן.
הגופה המפוחלצת של הדוב נמצאת כיום בקניון בלקסינגטון, קנטקי – ללא ספק האתר המושלם לאנשים שמסוגלים להשתעשע מסיפור שכזה. בין ההסנפה והבליעה של הסם ועד המוות של הדוב לא ידוע על שום היתקלות שהייתה לו עם בני אדם. אבל אם נצמדים לעובדות - אין פה סרט. לכן "חומר דוב" (Cocaine Bear), קומדיית הסלאשר שבמרכזה דובה מסוממת, מפתח את הסיטואציה הבסיסית כיד הדמיון הלא כל כך טובה של יוצריו. הסרט מכוון אל צופים שמדמיינים לעצמם שהם יותר מפותחים מאלו המגיעים לראות גופת דוב מפוחלץ בקניון בקנטקי.
על הבימוי הופקדה השחקנית-במאית אליזבת בנקס. זהו הסרט השלישי שלה אחרי "פיץ' פרפקט 2" (2015) והעיבוד הפסבדו-פמיניסטי הכושל שלה ל"המלאכיות של צ'ארלי" (2019). לפני ש"המלאכיות" יצא היא דיברה עליו ברצינות כסרט "חשוב עבור נשים ובמיוחד בנות צעירות". אחרי שהוא נכשל היא האשימה את השיווק שהציג את הסרט כסוג של "מניפסט לנשים" ואת הצופים הגברים "שלא הולכים לראות נשים בסרטי אקשן". הפעם היא עושה טראש קולנועי שקשה לשייך אליו ממד פמיניסטי - אלא אם כן מתייחסים לדובה המסוממת כגיבורה פרוגרסיבית שצופים מיזוגניים עשויים לסרב לראות.
לצידה של בנקס תסריטאי לא מנוסה במיוחד בשם ג'ימי וורדן, שזו עבודתו השניה הזוכה להיות מופקת. הסרט הראשון שהתבסס על תסריט שלו נקרא The Babysitter: Killer Queen, וציון הביקורות המשוקלל שלו ב-metacritic הוא 22. אגב, את הסרט הכושל הזה ביים מק'ג'י, מי שעבד על שני העיבודים הקודמים לקולנוע של "המלאכיות של צ'ארלי". הכל קשור להכל, בצופן הקוסמי הנסתר של יוצרים הוליוודיים ירודים.
כמו "נחשים על מטוס" (2006), מותחן הפעולה הירוד בכיכובו של סמואל ל. ג'קסון, גם "חומר דוב" מנסה לשווק את הסרט על בסיס הגיחוך שמעוררת ההיתקלות בשם הסרט. בזמנו דובר רבות על "נחשים על המטוס", אבל רק צופים מועטים הלכו לראות אותו בפועל. ברור שלאף צופה לא אמורות להיות ציפיות ש"חומר דוב" הוא סוגה עילית, אבל השאלה שישאלו עצמם המתלבטים היא האם זה "סתם סרט רע" או "סרט כל כך רע שהוא סוג של טוב". התשובה לשאלה זו פשוטה: רע, אבל היה יכול להיות יותר גרוע.
העיקרון המנחה את העלילה פשוט. לקחת מקבץ גדול של דמויות, רובן מגוחכות ולכן לא מעוררות יותר מדי אמפתיה, ולהשליך אותן בדרכה של הדובה. כמו בסלאשר נוסח "יום שישי ה-13" שבו מקבץ בני נוער נטולי-מחשבה וכריזמה אמורות להישחט לקול מצהלות הקהל. הדמויות היחידות שמעוררות אמפתיה הן של שני ילדים - דידי (ברוקלין פרינס, הילדה מ"פרויקט פלורידה") והנרי (כריסטיאן קונברי) שיוצאים ליער כדי לצייר מפל או משהו כזה. אל תצפו כאן לדינמיקה רומנטית-מרדנית בין ילדים בטבע נוסח "ממלכת אור הירח" של ווס אנדרסון. בסצנה המפתיעה ביותר של הסרט שני הילדים צורכים כמות מכובדת של הסם מאחת החבילות המתגלות ביער. למרות הכמות הקטלנית שהם מכניסים לפיהם, כזו המכסה את להב האולר בידם, לא קורה להם יותר מדי. אין לצפות להקפדה מדעית יתרה בסרט.
מלבד הילדים ישנה סארי (קרי ראסל), אמא של דידי המחפשת אחר הבת שלה ביער. אגב, גם למת'יו רייס, בעלה של ראסל בסדרה "האמריקאיים" ובחיים, יש תפקיד קטן כמבריח הסמים ת'ורנטון. עוד מגיחים שומרת יערות בשם ליז (השחקנית הוותיקה מרגו מרטינדייל) החומדת את פקח היער פיטר (ג'סי טיילר פרגוסון מ"משפחה מודרנית"), וזוג מטיילים סקנדינביים (כריסטוף היוויג'ו והאנה הוקסטרה) עם אופטימיות יתרה בנוגע להתנהגותה של דובה מסוממת. יש גם שוטר בשם בוב (אייזיה וויטלוק ג'וניור) המחפש את חבילות הקוקאין יחד עם השוטרת הצעירה ריבה (איולה סמארט), ומהצד השני - חברי כנופיה שמנסים לאתר את הסחורה. בראשה עומד סיד דנטווד (ריי ליוטה, שנפטר מאז צילומי הסרט), הפקוד הצעיר יותר דייויד (אושיי ג'קסון ג'וניור), ואדי דנטווד (אלדן ארנרייך), הבן הלא-יוצלח של הבוס.
זו רשימת שחקנים כלל לא רעה למה שאמור להיות ביסודו סרט טראש מהסוג שבדרך כלל נעשה בשולי השוליים של התעשייה. כנראה שיש לבנקס לא מעט חברים בביזנס. אבל המקבץ המרשים לא מנוצל היטב. העלילה, שיש בה כמה רגעים לא רעים (בעיקר סצנת אמבולנס מוצלחת בחלק הראשון של הסרט), הולכת ומתפזרת ומאבדת את פוטנציאל ההומור הסאדיסטי שהיה ל"אנשים לא חכמים מול דובה מסוממת".
הדובה עצמה, באופן ניכר למדי, היא יציר CGI. כמקבץ פיקסלים בתוך מודל גוף של דוב אין בה דבר שעשוי לעורר רגש אמיתי של פחד. לעיתים יש בהתנהגותה ובתנועת הגוף שלה רמת ריאליזם של סרט מצויר; אולי לא חובבני מבחינה טכנית כמו האפקטים ב"שרקנדו" (סדרת הסרטים על כרישים בתוך סופות טורנדו), אבל גם לא דבר שמתקרב לפוטו-ריאליזם.
אם ממילא תכננתם לדפוק את הראש, באמצעות חומר חוקי יותר או פחות, אז הבחירה לצפות ב"חומר דוב" הופכת לקצת יותר סבירה. לכל השאר מומלץ לא לפתח ציפיות.
