מאז שהוקרנה בבכורה בפסטיבל סאנדנס לפני כשנה, זכתה הדרמה הקומית "כאב אמיתי", בבימויו של השחקן והבמאי ג'סי אייזנברג, בשלל ביקורות משבחות - כמו גם בצמד פרסים מאת איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס (הופעת המשנה הטוב יותר לקירן קאלקין ופרס התסריט הטוב ביותר). בטקס פרסי גלובוס הזהב שיתקיים ביום א' הקרוב, מועמד הסרט לארבעה פרסים, וכמעט בטוח שגם בטקס פרסי האוסקר נראה נציגות נכבדת שלו. לא דבר של מה בכך, במיוחד כשזוכרים כי מדובר בסרט עצמאי קטן שעוסק במסעם של צמד בני דודים יהודים-אמריקאים לפולין, בעקבות בקשתה של סבתם המנוחה, לטיול שורשים.
לבד מאייזנברג שגם מככב לצד קאלקין (הזכור מתפקידו המעולה ב"יורשים"), כולל הקאסט גם את השחקנית ג'ניפר גריי ("ריקוד מושחת") והבמאי/תסריטאי/שחקן וויל שארפ ("הלוטוס הלבן"). בראיון מיוחד עם השלושה שהתקיים בלונדון לרגל צאתו של "כאב אמיתי" בארץ (עלה אתמול על המסכים), בלטה גריי - שפרצה בבכי למשמע האזכור הראשון ל-7 באוקטובר, והמבט על הסרט בעקבות אותו יום נורא והאירועים שהתרחשו אחריו. צפו:
"כאב אמיתי" - ריאיון עם ג'ניפר גריי ווייל שארפ
"שכשידעתי שאת ישראלית, ידעתי שתשאלי את זה", נשברה גריי, שהתפרסמה תודות לתפקידה האיקוני ב"ריקוד מושחת" ב-1987. "תני לי שנייה. הו, אלוהים. לא, זה בסדר. האמת היא שמעולם לא הייתי במחנה ריכוז, וכשנכנסתי ידעתי ששני הצדדים של משפחתי, אמי ואבי, נמלטו מאוקראינה ולטביה. וידעתי את הסיפור, ראיתי את הסרטים, קראתי את כל הספרים. אבל משהו בלהיות בחלל הזה, איפה שזה קרה, שהיה מאוד שונה, מאוד מכריע".
גריי מספרת כי במחנה הריכוז, הייתה לה תגובה פיזית למקום ולזוועות שהתחוללו בו. "זה נמשך לא שבוע או חודש. כמה שנים? חמש? חמש שנים. ואנשים ידעו שזה מתרחש. זה כל כך מדהים. אז, קאט ל-7 באוקטובר. אני זוכרת שבתי בת ה-22, שהייתה בת 21, הייתה בביתי ואמרתי לה: "בואי, את צריכה לראות מה קורה". אמרתי שזה כמו השואה".
"כאב אמיתי" - ריאיון עם ג'סי אייזנברג
אייזנברג, מצדו, זכה לרגע נדיר כאשר קיבל אישור לצלם במחנה הריכוז וההשמדה מיידנק, סמוך לעיר הפולנית לובלין. "זה היה הדבר הכי מרתק בכל הפרויקט הזה. כתבתי את התסריט ממקום שבו אני מניח שאוכל לצלם כל דבר שאני כותב, ואז המפיקים הפולנים הצטרפו ואמרו: 'אוקיי, הסצנה במיידנק תעלה מיליון דולר כי נצטרך לבנות את זה'. אמרתי: 'אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לבנות את מיידנק'. וגם, זה נשמע כמו דבר מוזר מכדי אפילו לשקול אותו, לבנות מחנה. מי רוצה לעשות משהו כזה?".
לפי אייזנברג, מהרגע הזה החל תהליך של משא ומתן שנמשך יותר מחצי שנה, עם המחנה והאנשים שעובדים בו, עד שלבסוף אושרה הבקשה החריגה. "פיתחתי יחסים מדהימים עם האנשים שעובדים שם. אנשים שהם, את יודעת, אקדמאים צעירים שמנהלים את המחנה במיידנק, והם מבלים כל יום בחייהם – הם לא יהודים – בשינון ההיסטוריה של המשפחה שלי", הוא נזכר. "עד סוף החוויה הזו הייתה לנו חוויה משותפת מדהימה ויפהפייה. הם מנסים לעשות את מה שאני מנסה: בסרט הזה אני מנסה להנציח את זכר החוויה המשפחתית, וזה גם מה שהם עושים, אז פשוט ראינו עין בעין בתוך התהליך הזה".
1 צפייה בגלריה
מיליון דולר כדי לבנות את מיידנק? לא תודה. ג'סי אייזנברג (מימין) לצד קירן קאלקין, מתוך "כאב אמיתי"
(צילום: יחסי ציבור)
לעומת גריי, אייזנברג מתקשה לבחון את סרטו דרך הפריזמה שאחרי 7 באוקטובר. "אתה כותב לסרט שייצא עוד שנתיים, ואתה כותב על משהו שכל כך מעניין עכשיו, או כה עוצמתי ודרמטי. אבל הוא לא יהיה כך עוד שנתיים", הוא מסביר, "אז הסרט הזה הוא על שני יהודים-אמריקאים שחוזרים לפולין כדי לראות מאיפה המשפחה שלהם. זה יכול היה להתרחש ב-1992, וזה יכול היה להתרחש ב-2007, וזה יכול היה להתרחש ב-2020 - וכנראה שזה יוכל להתרחש גם ב-2026. זה טבע הסרט והתקווה שלי היא לא רק שזה יעורר הזדהות בקרב יהודים שעשו דברים כאלה, אלא עבור כל אחד שסקרן בקשר למורשת שלו, וסקרן להתחבר לשורשיו באופן מסוים".
