השחקן והקומיקאי יעקב כהן, שנחשב לאחת מהדמויות הבולטות בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע הישראלי, הלך לעולמו היום (שבת) בגיל 66. הוא הותיר אחריו את אשתו, האמנית טירנית ברזילי, ושני ילדיהם - איתמר ואביתר. לוויתו תיערך מחר בבית ב-11:00 בבית העלמין קריית שאול.
ביולי 2023 חשף כהן בריאיון ל"7 לילות" כי הוא מתמודד עם מחלת הפרקינסון מספר שנים. "לא רציתי שירחמו עליי אז נמנעתי מלפגוש אנשים. התחמקתי גם מהרבה חברים טובים בכל מיני קומבינות. יצאתי מהבית רק עם המשפחה או כדי לעשות הליכות וספורט. אם הייתי מגיע בכל זאת לכל מיני מפגשים, הייתי משתדל להיות במיטבי ולהסתיר", אמר אז, והוסיף על ההחלטה לשתף: "הגוף מאותת לי שאין לו יותר כוח להתמודד עם ההסתרות המיותרות. די, צריך לצאת עם המחלה מהארון. הייתי כבר גמור מעייפות, גמור מרוב הסתרה. הרגשתי כאילו אני סוחב עליי שק של מאה טונות ולא מצליח להוריד אותו ממני. עכשיו, כשכולם יידעו, יהיה לי הרבה יותר קל. המשקולת תרד סוף-סוף מהגב. כשאני ארעד - אני ארעד, וכשלא אהיה יציב - אני לא אהיה יציב".
שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, ספד: "נפרדים בצער עמוק מיעקב כהן, מענקי התיאטרון והקולנוע הישראלי, שהלך לעולמו היום בגיל 66. שחקן עם לב ענק ויכולת משחק נדירה, שהעשיר את התרבות הישראלית בעשרות תפקידים בלתי נשכחים על הבמה ובמסך. תודה על המתנות שהענקת לנו. יהי זכרו ברוך".
הבמאי ומנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה, משה נאור, שהיה קרוב לכהן, נפרד מחברו: "קומיקאי לא שיגרתי ולא צפוי, וכך גם המוות שלו הגיע. עבדתי איתו המון בשנתיים האחרונות, אבל מרגיש שלא מספיק. אוהב אותו אהבת נפש, אדם כל כך עדין, לא רצה להכביד על אף אחד עם המחלה שלו, הלך מאיתנו בעדינות ובשקט. הפרקינסון פגע בו עמוקות, פגע ביכולת הדיבור שלו וזה היה גזר דין קשה מאוד לשחקן וסטנדאפיסט שהוא. אני מסתכל על קטעי הסטנד-אפ שאני ואלי ביז'אווי כתבנו יחד איתו ואני בוכה. אתה כבר חסר לי יעקב, השארת לי חור בלב. לעולם לא יהיה לך תחליף , אתה קומיקאי יחיד בדורו".
יקי בן חיים, ראש עיריית מגדל העמק שבה גדל, ספד לו: "עם לכתו של יעקב כהן כבה אור גדול על הבמה הישראלית. הוא היה קומיקאי מוכשר שידע לגעת בכולנו. יעקב כהן היה יותר משחקן, הוא היה סמל. הוא השאיר חותם בתרבות הישראלית, והביא הרבה כבוד לעיר מגדל העמק. יהי זכרו ברוך".
כהן נולד בסוף שנות ה-50 במרוקו, ובצעירותו עלה עם משפחתו לישראל, וגדל במגדל העמק. כארבעה עשורים הוא הופיע בכל התיאטראות הגדולים בארץ ונחשב לסטנדאפיסט מצליח, זאת על אף שבנעוריו לא התקבל ללהקה צבאית, לתיאטרון צה"ל או לניסן נתיב - אך לבסוף התקבל לבית צבי. בריאיון מ-2023 שיתף שגם אחרי שסיים את הלימודים, המשיך להיאבק. נדחק לתפקידי עץ ועץ ג', תוך שהוא משלים הכנסה בניקיון, עד שחנוך לוין ליהק אותו ל"יאקיש ופופצ'ה" וסימן את התפנית במערכה.
"תמיד רציתי להיות שחקן", אמר אז. "זה הדבר היחיד שידעתי שאני רוצה בחיים שלי. ההורים שלי תמכו בי. עבדתי עם כל הבמאים הטובים ושיחקתי בהצגות של המחזאים הבולטים ביותר. הופעתי במחזות של חנוך לוין, ב'אני לא רפפורט', ב'חוות החיות', 'המתלבט' עם מוני מושונוב, ב'קומדיה של טעויות', ב'מבקר המדינה' וכמובן כשיילוק ב'הסוחר מוונציה'".
במהלך שנותיו בתיאטרון, כהן הופיע במגוון רחב של הפקות - בין היתר בתיאטרון הקאמרי, חיפה, אורנה פורת והבימה. בין ההפקות ששיחק בהן נמנות "בוסתן ספרדי", "החולה המדומה", "הקמצן", "קומדיה של טעויות", "חפץ" ו"המחיר".
הקריירה של כהן התרחבה גם לקולנוע, בו גילם דמויות בלתי נשכחות, בהן תפקידו בסרט "אבא גנוב" ובסרטים "שחור", "פיגומים" ו"הבלתי רשמיים". בטלוויזיה, כהן גילם דמויות אהובות, כמו עמוס פארוקי בסדרה "הבורר" והרב כהן בסדרה "שנות ה-80", וכן הופיע ב"צחוק מעבודה". במקביל לעבודתו על הבמה והמסך, כהן היה פעיל גם בעולם הדיבוב והעניק את קולו לדמות תקע בתשדירי "שקע ותקע" של חברת החשמל.
4 צפייה בגלריה
יעקב כהן לצד ליא קניג ב"הנהג של מיס דייזי", בתיאטרון הלאומי הבימה, 2007
(צילום: ג'ראר אלון)
בריאיון ב-2023 דיבר גם על כך שהיה חשוב לו להמשיך לעבוד תוך כדי ההתמודדות עם המחלה: "אנשים מתבאסים מהמצב שלי, אבל אולי העובדה שאני מדבר על זה עכשיו תחזק את מי שלא דיבר עדיין על המחלה. אני לא יכול לשפוט אף אחד, כי אני הסתרתי את שלי שמונה שנים. כל אחד שיעשה לעצמו את החשבון שלו, אבל שיידעו שזה משא קשה, כבד מאוד, וברגע שאתה משחרר אותו - אתה נולד מחדש. הייתה לפני שבוע כתבה על מישהו עם פרקינסון שדיבר עליה לראשונה אחרי ארבע שנים. הוא סיפר שברגע שהוא חשף את זה - הוא הרגיש הקלה גדולה, גם פיזית. גם אני מרגיש את זה לקראת ההצגה. אני כבר מחכה לשמוע את מחיאות הכפיים בסיום".
