אנשי זאב, חיות קסומות ומעופפות ודודות מתנפחות - אלה רק חלק מהיצורים שהצופים זוכים לפגוש ב"הארי פוטר והאסיר מאזקבאן". 20 שנה בדיוק חלפו מאז יצא הסרט השלישי בסדרה הפופולרית שסחפה את העולם, ושמבוססת על סדרת הספרים המצליחה שכתבה ג'יי.קיי. רולינג, אבל נדמה שהקסם שלו עוד ממשיך להדהד, להגיע לקהל חדש ואפילו להפתיע - אחרת אי-אפשר להסביר את החוויה שהתקיימה השבוע בהיכל התרבות בתל אביב.
״הארי פוטר והאסיר מאזקבאן״ בקונצרט עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית
(צילום: עדי ברקוביץ׳)
הסרט האהוב הוקרן על מסך ענק בליווי התזמורת הפילהרמונית, ובהתחשב במאורע, אולם הקונצרטים המעונב והמבריק התמלא בקהל לא-שגרתי. המון צעירים (ובהתאם למזג האוויר של סוף חודש יולי, נצפו גם המון-המון כפכפים), זוגות, משפחות וילדים, חלקם אף עטו צעיפים של הבית האהוב עליהם בבית הספר לקוסמים (גו גריפינדור!), ובהם גם כאלה שנולדו אחרי שהסרט האחרון בסדרה יצא לאקרנים, אי-שם ב-2011, אבל לאורך שלושה עשורים הפרנצ'ייז האימתני עוד מוכיח שהקסם חוצה דורות, וגם אם רק לחלק קטן מהיושבים באולם מצויר ברק על המצח - לכולם משותף הברק בעיניים.
את הפרק השלישי בסדרה ביים הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון, שהיה אז בתחילת דרכו הקולנועית, אך בהמשך הקריירה שלו גרף את פרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר על שניים מסרטיו - "כוח משיכה" ו"רומא". קוארון הוכיח את יכולותיו היצירתיות כבר ב"האסיר מאזקבאן", כשבחלק השלישי בסדרה הסרט התהדר בנרטיבים קודרים יותר מקודמיו, ואפילו שישנם קווי עלילה מפותלים, הוא הצליח להוליך את הצופים ביניהם בבטחה. למרות שהיו גם מעריצים שזעמו על כך שקוארון השמיט ושינה דברים רבים במעבר מהספר למסך הגדול, הוא עדיין הצליח לספק חוויה קולנועית בלתי-נשכחת והסרט גרף קרוב ל-800 מיליון דולר כשיצא.
למי שלא כמוני צפה בסרט אמש (ולמען האמת גם לפני כמה שבועות. ברגיל, אתם יודעים), הנה תזכורת קטנה לעלילתו: בשלהי הקיץ הארי (דניאל רדקליף) עדיין מתגורר אצל דודיו, וביום הולדתו ה-13 מארג', אחותו של ורנון דודו, מגיעה לביקור, חמושה בשלל עלבונות כלפי הקוסם הצעיר. הארי לא נשאר חייב, ומחליט לנפח אותה כעונש. מארג' הופכת לבלון עצום ומתעופפת משם. הארי מבין שהתעלול שלו לא יעבור בשקט, ומנצל את המומנטום כדי לברוח מבית דודיו במבצע חילוץ שכולל אוטובוס לילי, קסום ופרוע.
אבל גם כששנת הלימודים נפתחת סוף-סוף, והארי נוסע עם חבריו רון וויזלי (רופרט גרינט) והרמיוני גריינג'ר (אמה ווטסון) בחזרה להוגוורטס, הם מגלים - כמו תמיד - שמצפה להם שנה עתירת הרפתקאות אפלות ולא צפויות. בעיתונים מדווחים על רוצח מטורף שהצליח לחמוק מכותליו המאובטחים של בית הסוהר אזקבאן, וכל הסימנים מראים שאותו אסיר - סיריוס בלאק (בגילומו של גארי אולדמן) - דולק בעקבותיו של הארי פוטר ומתכנן להשלים את המשימה שלא הצליח בה לפני 12 שנה, לרצוח אותו.
את עלילת הסרט מובילה, כמו תמיד, החברות האמיצה בין הארי, רון והרמיוני, כשהקוסמים הצעירים וחסרי הפחד עושים כל שביכולתם בהתמודדות מול הכוחות המסוכנים ביותר. כך הם פוגשים בשיעור עם פרופסור לופין (דייוויד ת'יוליס) בוגארט - יצור בעל יכולת שינוי צורה, שלובש את הפחדים הגדולים ביותר של אלה המתמודדים מולו, ומשתמשים בלחשים מיוחדים ("אקספקטו פטרונום", מישהו?), ובהמשך אף נאלצים לגלות את הידע התיאורטי שלהם בשטח, מול אויבים מבעיתים כדוגמת הסוהרסנים שואבי הנשמות מאזקבאן, דמות קרובה שהופכת לאדם זאב מסוכן בעת ירח מלא וחיית מחמד שמתגלה כרוצח האמיתי בסיפור.
את האירוע המוזיקלי-קולנועי מלווה כאמור התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בהפקה זו התזמורת מונה כ-81 נגנים, מפוזרים בין חטיבות כלי קשת, כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה ממתכת, וכלי נקישה, ועל כל אלה מנצח טימותי הנטי. על אף שהמנצח הבריטי לא דובר עברית - הוא התעקש לפנות לקהל בשפה זו, ולהכין אותם כהלכה לקראת החוויה המיוחדת שהם עתידים לעבור. בחיוך מאוזן לאוזן, הנטי הזמין את היושבים באולם להריע ולמחוא כפיים עבור הדמויות האהובות עליהם (הרבים שמחאו כפיים לדראקו מאלפוי - אנחנו לא שופטים אתכם), להתמסר, להתרגש ולתת לקסם לעשות את שלו.
רבים ממעריציה המושבעים של הסדרה יעידו כי הסרט השלישי הוא הטוב מכולם, והפסקול של המלחין ג'ון וויליאמס הוא בהחלט אחת הסיבות לכך. וויליאמס תרם מכישורי ההלחנה יוצאי הדופן שלו לפסקולים של סרטי ענק רבים, כמו "אי.טי. - חבר מכוכב אחר", "אינדיאנה ג'ונס", סרטי "מלחמת הכוכבים", "פארק היורה" ו"רשימת שינדלר", כשהשלישי בין סרטי הארי פוטר היה האחרון שהלחין - אך רבים מהמלכים המוזיקליים שיצר עבור הסרטים הראשונים ליוו את הסדרה לכל אורכה. לאורך השנים וויליאמס היה מועמד לאוסקר 54 פעמים, ומתוכם הוא זכה בחמישה.
על הבמה לצד התזמורת הפילהרמונית השתתפה גם מקהלת קולגיום בניצוחו של ישי שטקלר, וזו הפציעה בביצוע קטעים קוליים כמו בשיר Double Trouble, השיר הקופצני שמבוצע בסרט על די מקהלת הצפרדעים בהוגוורטס, או ב-The Patronus Light המרגש, כשהשירה המלאכית של חברי המקהלה ליוותה גם את ההתרה המשמחת לקראת סוף הסרט.
אבל מעל כל הנעימות, בולטת אחת בלתי נשכחת. כחצי שעה לתוך הסרט, הארי פוטר וחבריו לכיתה פוגשים את בקביק, יצור מזן היפוגריף שאולף על ידי האגריד (רובי קולטריין המנוח), שמלמד את התלמידים אודות מפלצות ויצורים קסומים. האגריד מסביר לתלמידים הסקרנים כיצד לגשת אל היצור המכונף, וכך הארי זוכה ליצור איתו קשר ולצאת איתו לסיבוב דאווין מעופף כשהוא רכוב על גבו. התופים הנרעשים והנמרצים מכריזים על פתיחתו של רגע השיא המוזיקלי (והקולנועי) של הסרט - בקטע Buckbeak’s Flight כלי הקשת והנשיפה מלווים את הארי במעופו מעל הטירה של בית הספר, בין הצריחים ולעבר הנהר. מעל המים, הארי זוכה לחזות בבואתו - הוא באמת עף, וברגע הזה הוא מתמסר מכל הלב לחוויה החד-פעמית הזו. לצפות בסצנה המרגשת הזו בליווי תזמורת חיה זה רגע שאף מעריץ "הארי פוטר" שנכח באולם לא יצליח לשכוח.
4 צפייה בגלריה
זה כמעט מפתה וקל לחלק את העולם לטוב ורע, לנכון ולא נכון, לצודק וטועה. מתוך "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן"
(צילום: באדיבות yes)
הקונצרטים מסדרת "הארי פוטר" מבוצעים ברחבי העולם מאז 2016, ובארץ מאז 2022. 50 מדינות זכו לחזות בקסם, ובארץ בינתיים, הקהל בארץ זכה לצפות כאמור בשלושת הסרטים הראשונים בליווי התזמורת הפילהרמונית, אך כל הסרטים בסדרה מבוצעים על ידי תזמורות שונות ברחבי העולם.
למרות שבפנטזיה עסקינן, קשה שלא לחשוב על המציאות שהמתינה בחוץ למאות הצופים, אותה המלחמה שמלווה אותנו יותר מ-290 ימים, גם ברגעים שבהם קל לברוח אל העולם הקסום שעל המסך, יחד עם החיזוק מהמוזיקה המבוצעת באופן חי ונוגע ללב. אבל אם יש משהו שלקחתי החוצה משלוש השעות האלה, אל העולם האמיתי, הוא הרעיון שאותו הארי וחבריו לומדים בשנה זו בחייהם.
ברגע השיא של הסרט, הארי נאלץ לקחת החלטה קשה מאוד - הוא עומד מול מי שסייע ברצח הוריו, ובוחר שלא לקחת את החוק לידיים, אלא למסור את הפושע לידי החוק. הוא מאמין שאלה הערכים שאביו המנוח הנחיל לו. זה כמעט מפתה וקל לחלק את העולם לטוב ורע, לנכון ולא נכון, לצודק וטועה, אבל הארי וחבריו, שכבר הפכו מילדים למתבגרים צעירים, מבינים עתה בשלב זה בעלילה שהעולם מורכב יותר. שלפעמים צריך לקחת החלטות קשות, שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים ושלמרות שהדרך רצופה בכוונות טובות דברים רעים עלולים להתרחש. מה שהעולם של "הארי פוטר" מזכיר לי בכל צפייה מחדש זה שאהבה, חברות ותקווה חזקים יותר מהכול. אם נחפש היטב, נוכל למצוא את הקסם שלהם גם בעולמנו.
