הצופים שהגיעו להקרנת הבכורה של המותחן "סלון הודא", מאת הבמאי הפלסטיני האני אבו אסעד, בפסטיבל טורונטו אשתקד הופתעו לחזות כבר בתחילתו בסצנה נפיצה ומאוד לא אופיינית בקולנוע הערבי: השחקנית ילידת נצרת מאיסה עבד אלהאדי מופיעה על המסך בעירום מלא לצידו של השחקן סאמר בישאראת שגם הוא נראה חשוף כולו. העירום הפרונטלי לא ריגש במיוחד את הקהל הבינלאומי, אולם עתה, לאחר סבב הקרנות של הסרט בפסטיבלים במזרח התיכון, התחילה המחאה - הצפויה, יש לומר - מטעם הגורמים השמרנים בחברה הפלסטינית שהאשימו את היוצרים בחילול האיסלאם ובפגיעה במאבק בכיבוש.
סצנת העירום המדוברת אינה כוללת יחסי מין. מדובר בחלק מתחבולה ערמומית של שירותי הביטחון הישראליים ופעילה מקומית במאמץ לגייס משת"פיות באמצעות סחיטה מינית. עבד אלהאדי, שכיכבה לאחרונה בסדרה "נאפס" של מייסלון חמוד-שאואט, מגלמת את הגיבורה, אם צעירה בשם רים מבית לחם, שבמהלך ביקור במספרה היא מסוממת על ידי בעלת הבית הודא (מנאל עווד), מופשטת מבגדיה ומצולמת בחברת גבר זר (בשראת). עם התיעוד המפליל בידיה, הודא מתכוונת לאלץ את רים התמימה לעבוד בשירות הישראלים. כשיחידה מיוחדת מטעם הרשות הפלסטינית פושטת על הסלון של הודא, המפקד חסן (עלי סולימן) חוקר אותה ומורה להתחקות אחר כל המשת"פיות המצולמות. רים מוצאת עצמה במבוי סתום עם בתה התינוקת - בין נציגי החוק המקומיים שמעוניינים להענישה, השב"כ שמתעמר בה, וגם בעלה ובני משפחתה שמתכחשים אליה.
לסצנה המדוברת יש היגיון תסריטאי בעלילה שגיבש אבו אסעד, שמבקרת את החברה השמרנית הפלסטינית, הנהגתה וכן את שירותי הביטחון הישראליים. למרות זאת, היא נתקלה בהתקפה קשה אחרי שהוקרנה בפסטיבל סרטי הנשים בביירות ולרגל ההפצה בבתי הקולנוע בארצות הברית. די היה בדיווחים על שמתרחש בסצנה זו, שתיארו אותה כ"פורנוגרפית" ו"נועזת", כדי להניע גל מחאה תקיף מצד גורמים בציבור הפלסטיני. "הבעיה היא לא הסיפור או הרעיון, אלא הדרך שבה העלילה מבוימת. מה שעומד מאחורי הסצנות הבדיונית, ההסבר להן והתמונות הלא ראויות. זה לא הכרחי להציג את המראות האלה בפירוט שכזה, איך שהיא מורדמת ואיך מסירים ממנה את הבגדים", כתב הפעיל החברתי פואד אל-חופאש בעמוד הפייסבוק שלו.
אחת התגובות ברשתות החברתיות אף הפנתה האשמה חמורה ביותר כלפי יוצר הסרט: "הישות הציונית (ישראל) לא הצליחה לאורך כל השנים לסלף את תמונתה של החברה הפלסטינית כפי שנעשה בסרט המרושע הזה נגד הגיבורים הפלסטינים. זהו סילוף של תמונת החברה שלנו". "מפולת מוסרית", נכתב בתגובות נוספות על הסרט.
עורך הדין חוסאם בוסטאני הגדיל לעשות כשהגיש לפני כשבוע תביעה לתובע הכללי ברשות הפלסטינית נגד השחקניות עבד אלהאדי ועווד, וכן נגד הבמאי אבו אסעד. "אני דורש מהלך חוקי נגד הסרט ואת החרמתו למרות שהוא כבר הופץ", הכריז. "אנחנו לא נגד אמנות, חופש הביטוי והדעה, אבל מי שרוצה לעזור למטרה הפלסטינית צריך להפיק סרטים לטובת העם הפלסטיני, לא סרטים שמשפילים את הסוגייה הפלסטינית, השאהידים שלה, המורשת שלה, המוסר והערכים שלה. החובה שלי היא להגיד 'לא' בפני אלה שפועלים לעוות את הפלסטינים. בסרט מבוצעים מעשים הנוגדים את עקרונות הצניעות ומוצגים בו תכנים פורנוגרפיים שמפירים את הערכים ואת התרבות הכללית. כמו כן יש בו פגיעה במאבקו של העם הפלסטיני".
המחאה של בוסטאני ואחרים נשמעה גם במשרד התרבות המקומי שדאג להרחיק עצמו מ"סלון הודא". בהודעה שפרסם המשרד נכתב כי "צוות הסרט הגיש גרסה שבה לא מופיעות הסצנות הלא-מוסריות לוועדה שמינה שר התרבות לבחירת הסרט שייצג את פלסטין בתחרות האוסקר". עוד צוין בהודעה כי "הסרט פוגע בדימוי של העם הפלסטיני ונוגד את עקרונותיו" (בסופו של התהליך, ועדה זו בחרה בסרט "הזר" של אמיר פחר אלדין לייצגה כמועמד לסרט הזר).
במקביל החלו שירותי הדת של הרשות הפלסטינית בפעולה משלהם נגד הסרט. משרד המשפטים, הוואקף וארגונים איסלאמיים אחרים חברו יחדיו כדי לדרוש את החרמת הסרט וציינו כי המראות המוצגים בסרט "נוגדים את הדת ואת ערכי המוסר והמורשת של העם הפלסטיני". עוד נכתב שם כי "יש להסיר את הסרט הפוגעני, למנוע את הפצתו או שידורו בכל אופן". "יש להביא לדין את כל המשתתפים בפשע המוסרי הזה", כך הוסיפו באופן נחרץ. הודעה דומה פורסמה גם מטעם הרשות לנוער ותרבות של רצועת עזה שדרשה פעולה נחרצת נגד היוצרים. ואכן, בהשראת המחאה הציבורית, עבד אלהאדי ועווד מקבלות מסרים מאיימים והודעות נבזיות.
מטעם ארגון חמאס נמסר בהודעה רשמית כי "הסרט חוטא למאבקו של העם הפלסטיני. העיוות הזה עוסק בסוגיית יצירת הקשר עם הכיבוש בדרך שגויה ופוגענית, העובדות חסרות. הסרט מבליט את תפקידו של הכיבוש ודרכיו לנצל את הפלסטינים. אין בו מקום לעובדות ואין לו שום קשר למציאות. אנו קוראים לגורמים הרשמיים ולחברה האזרחית להחרים אותו".
בתגובה לסערה שנוצרה על רקע סרטו, אמר היוצר האני אבו אסעד כי המשימה הבסיסית של איש קולנוע היא לעורר שאלות יותר מלספק תשובות. "הסיפור שמובא בסרט אמיתי וקיים, המודיעין הצבאי הישראלי השתמש בסלוני יופי לטובת הפלתן של נשים פלסטיניות. זוהי משימתו של איש הקולנוע לדון בתחומים שונים שעוסקים בנושא", כך צוטט אבו אסעד בכלי תקשורת ערביים, אך לא צוינו דוגמאות או ראיות להאשמה. עוד הוסיף: "האתגר הגדול שמעלה הסרט הוא היעדר הקביעה מי הקורבן ומי התליין. לא בלתי אפשרי שמי שאתם מחשיבים אותו לתליין הוא בעצמו הקורבן".
השחקנית הראשית מאיסה עבד אלהאדי סירבה להתייחס לדברים עד ליציאת תגובה רשמית מטעם הפקת הסרט.
השחקן עמר חלחל כתב ברשתות החברתיות: "ההתקפות, האיומים, האיחולים והאלימות האישית נגד צוות הסרט, ובמיוחד נגד חברותיי עבד אלהאדי ומנאל - זה לא חופש הביטוי. ההסתה, ההפחדה והאיומים שמאיסה ומנאל נתקלות בהם בלתי נתפסים גם על ידי אויבי העם הפלסטיני. אני קורא פוסטים נוראים, אחד דרש את הוצאתן להורג, חלק מהאנשים התקשרו לאיים עליהן. לא כולם נגד הסרט, אבל האנשים האלימים והמאחלים למותם של אנשים אחרים הם איום גדול יותר על חברה שמרנית מאשר סצנת עירום".
איש התרבות עלא חליחל הביע גם הוא את דעתו ברשתות ואמר כי "הפחד מעירום הוא השערורייה שמטלטלת כל חברה שמרנית ולכן זוהי הדרך הקצרה ביותר להאשמות בבגידה באומה", בנוסף, הוא הצטרף לשבחים שהרעיפו עליה מבקרים ברחבי העולם ויוצרים ערבים: "מאיסה עבד אלהאדי מביאה את אחת ההופעות החזקות ורבות-העוצמה ביותר בתולדות הקולנוע הפלסטיני, במיוחד בתפקידים נשיים". העיתונאית רשה חילווי ביקשה להזכיר ש"גם לנשים פלסטיניות יש גוף, ויש להן זכות לעשות עם גופן מה שהן רוצות, מחוץ לשליטתם של גברים פלסטינים שכופים את רצונם בשם המולדת, הסוגיה הפלסטינית, הדת וכדומה. אנחנו המלכים של הגוף שלנו".
שערוריית "סלון הודא" מצטרפת לזו שקדמה לה בעקבות הדרמה "אמירה" של מוחמד דיאב, שנבחר לייצג את ירדן במרוץ לאוסקר לפני שהוחלט לבטל את מועמדותו ולגנוז אותו בגלל פגיעה באסירים הביטחוניים הפלסטינים. העלילה תיארה את סיפורה של צעירה פלסטינית שמגלה כי היא אביה הנערץ (עלי סולימן) שמרצה מאסר עולם בבית כלא בישראל הוא בעצם אינו אביה הביולוגי. מנת זרע שהוא מבריח באמצעות סוהרים ישראלים מצביעה על עקרותו, מה שמוכיח כי לא יכול היה להביא לעולם את בתו. העיסוק הפרטני בתופעת הברחות הזרע בקרב אסירים ביטחוניים עורר סערה ציבורית שהביאה בסופו של דבר לפסילתו את הסרט.
