הווטרנים שבינינו זוכרים את הסלוגן של סיכום אירועי האולימפיאדה, בימים שבמסך היה חור והערוץ הראשון היה הערוץ היחיד: "מהר יותר! גבוה יותר! חזק יותר!", אכן ימים יפים. ולעניין אחר לגמרי, העונה השנייה של "פשוט ככה" (And Just Like That) עלתה אמש (ה') ב-HOT, ותאמינו או לא, היא מגוחכת יותר, מרוטשת יותר ואפילו אירונית יותר, עד שלא נותר לי אלא להסיק שמישהו בקודקוד של החידוש הבלתי נחוץ הזה ל"סקס והעיר הגדולה" נחוש בדעתו לחרב את המותג. יחד איתו הולכים ונחרבים גם הזיכרונות היפים שלי מ"סקס והעיר", כמו הזיכרון של ג'ים קארי ב"שמש נצחית בראש צלול".
נשמע מופרך? לא מופרך כמו העונה הזאת, או לפחות שני הפרקים הראשונים שלה שנשלחו לביקורת. ואני כבר רואה בעיני רוחי את אחורי הקלעים: התערבות כלשהי בין מפיקים או אולי מן מזימה תאגידית כלשהי כתוצאה ממריבה על זכויות, משהו "טד לאסו" סטייל. חייבים להשמיד את הסדרה אבל אי אפשר לבטל אותה, אז מה דעתכם שנביא את המאמן הכי גרוע בעולם ונהפוך אותה לכל כך מטופשת, שאנשים יצפו בה בקטע אירוני ומודע לעצמו, ובסוף יתייאשו ויפסיקו? נשמע כמו תוכנית, אפילו תוכנית שהייתי צופה בה.
הפרק הראשון בעונה השנייה של "פשוט ככה" נפתח במונטאז' כמעט פארודי של כל הנשים שמובילות את הסדרה – מירנדה, קארי ושרלוט, לצד ממלאות המקום בחידוש - סימה וניה, בסצנת סקס לוהטת שהייתם מקבלים בהבנה ב"365 ימים", פחות בסדרה שאמורה להיות מודעת לעצמה כמו סדרת הבת של "סקס והעיר". אנחנו פוגשים את קארי, עדיין אבלה על מיסטר ביג (בניגוד לכל הנשים שכריס נות' פגע בהן במהלך חייו), מתנחמת בזרועותיו של בחור צעיר שבמקרה גם מפיק לה את הפודקאסט (כן, זה עדיין קורה!). מירנדה מנסה לקחת לשלב הבא את היחסים שלה עם צ'ה הא-בינארי (שמגלמ.ת שרה רמירז, א-בינארי), שרלוט עדיין נפעמת מכל מיני דברים בצורה חמודה וילדותית אפילו כשכבר יש לה בת בגיל ההתבגרות (ועוד צאצא א-בינארי), סימה מצאה איזה פרחח וניה מתגעגעת לבן זוג שלה, אנדרה, ראפר בדרכים.
הבעיה של "פשוט ככה" היא שהסדרה כורעת תחת כיפופי הזרוע המאולצים של התקינות הפוליטית והפמיניזם המילניאלי ומזיעה ממאמץ בניסיון לקלוע לצו השעה. זה, כשהיא בו זמנית ממשיכה באותו קו מיושן, יותר מיושן מתוכנית האם שלה אגב, שגורם לנשים שמובילות אותה להישמע כמו מישהו משנות ה-50. לפי העצות שקארי מחלקת למאזינים שלה הגבר הוא זה שצריך לקבוע את הטון של היחסים והיא עדיין חושבת שדיבור על ואגינה הוא מביך. מירנדה לא רק איבדה את התספורת המהממת שלה מהעונה הקודמת, היא גם צומצמה לכדי בחורה היסטרית שנאבקת עם סטרפ-און, כמעט טובעת בבריכת מלחים או חוטפת שבץ מהידיעה שאיבדה את הנייד שלה. שרלוט נצמדת לשמלת שאנל שכבר קטנה על הבת שלה כאילו החיים שלה תלויים בזה. כולן נראות כמו הקליפה הריקה של עצמן, והכי גרוע, סטנדאפיסטים עדיין צוחקים על זה שבלוס אנג'לס אף אחד לא הולך ברגל.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
וזה ממשיך עם כל מיני עלילות שאני מוכנה להישבע שמישהו אסף מרצפת חדר הכותבים של "אמילי בפריז" וגם נראות כמוה, מלוקקות, אקראיות ואין טעם לפרט אותן כי כולן חסרות שיניים וחסרות מהות באותה מידה. אז נכון, הדיאלוגים שנונים ומחלקת ההלבשה בהחלט עבדה יפה בשביל הכסף, אבל למרבה הצער "פשוט ככה" רק מתזכרת שהיא מעולם לא לקחה את הפניה הנכונה מבנות עשרים ומשהו לבנות חמישים ומשהו. לא היה שם תסריטאי אחד שקרא את החדר וידע להעניק לנשים האלו את העלילות שמגיעות להן, ששימרו משהו מהדמויות הנבונות והרגישות שהיו פעם (לא קארי, היא תמיד הייתה מטרד).
אז נכון, קארי בראדשו מרכיבה משקפיים כדי להקליד על המחשב, אבל הן בעצם לא התבגרו, רק נעשו מטושטשות יותר, ומישהו יהיה חייב למצוא פתרון לתרגום המסורבל של הדיבור הא-בינארי של רמירז. אם מייקל פטריק קינג, היוצר, חשב שהופעות אורח של סמנתה (קים קטרל), שחוזרת לכור מחצבתה אחרי שהשמיצה אותו תחת כל עץ רענן, או איידן שו (ג'ון קורבט), הגבר האמיתי שאם היה לקארי טיפת שכל בקודקוד היא הייתה נשואה לו במקום לביג, יצילו את הסדרה, אז אני מצטערת, אמילי יש רק אחת וגם היא אחת יותר מדי. תן לדמויות שלך להתבגר בשקט והשאר ותשאיר לי לפחות פיסה אחת קטנה של נעורים נטולי-בוטוקס למזכרת. פשוט ככה.
