סדרה חדשה מאת יוצר "הסמויה" היא לא דבר של מה בכך. יצירת המופת של דייויד סיימון הייתה אחת מהסדרות המוערכות והמשפיעות ביותר של תור הזהב הטלוויזיוני לצד "הסופרנוס", ומעמדה בפסגה נותר איתן עד היום. מיותר, אם כך, לציין את משקל הציפיות הנלווה ל"העיר הזאת שלנו" - דרמת הפשע המשטרתית החדשה של סיימון (לפי ספרו באותו השם של ג'סטין פנטון), שעולה אצלנו מחר (ג', ב-yes, HOT וסלקום tv). ולציפיות הללו ישנן סיבות טובות: כמו "הסמויה" גם "העיר הזאת שלנו" מתרחשת בעירו בולטימור, שבה שימש סיימון כתב לענייני משטרה, ובוחנת את הדינמיקות שבין עבריינים, מערכות אכיפת החוק והמערכת המשפטית. אלא שהפעם הדגש הוא על המשטרה - וספציפית על סיפור אמיתי שהתרחש במשטרת בולטימור, פרשת שחיתות מסועפת שנחשפה ב-2017 והובילה למעצרם של שמונה שוטרים, כולם חברי יחידה משטרתית מיוחדת שתפקידה איתור והחרמת נשקים. במשך שנים השמונה סחטו וגנבו סחורות וכסף מעבריינים, וניפחו את דוחות השעות הנוספות שלהם לממדי ענק.
העיר הזאת שלנו – טריילר
(באדיבות HBO)
זהו לא ההבדל היחיד בין הסדרות, מאחר ש"הסמויה" רצה במשך חמש עונות מופלאות, ואילו "העיר הזאת שלנו" נוצרה כסדרה מוגבלת, בת שישה פרקים בלבד. ובכל זאת ההשוואה בלתי נמנעת, גם כי סיימון ושותפו ליצירה ג'ורג' פלקנוס (סופר פורה אשר כתב עבור סיימון ב"הסמויה" ו"טרמיי", ויצר איתו גם את "הצמד") ליהקו כמה שחקנים שפרצו בסדרה הקודמת והמיתולוגית שלהם, וגם כי החומר פשוט דומה להפליא, בעיקר ברמת האופן המדוקדק וחסר המורא שבו סיימון ופלקנוס מבצעים שוב חתך-רוחב של בולטימור - וביותר ממובן אחד, של אמריקה. ומעל לכל, מעל לפרשת השחיתות המשטרתית, והאובססיה של סיימון לבירוקרטיה המוסדית של המערכת, מציעה "העיר הזאת שלנו" דיון באלימות משטרתית ובתוצאותיה הפרדוקסליות, המעגליות - שוטרים מפעילים אלימות, הציבור מאבד אמון במערכת, השוטרים מתקשים לבצע את תפקידם, שוטרים מפעילים אלימות.
לצורך המשימה המורכבת קיבצו סיימון ופלקנוס קאסט גדול ומצוין, שבראשו ג'ון ברנתל - השחקן היהודי-אמריקני הנפלא בעל פרצוף המתאגרף (שלפחות תחילה, קצת לכד אותו בטייפקאסט הקשוח), אשר פרץ ב"המתים המהלכים" והמשיך לשלל תפקידים זכורים, בהם בסדרה "המעניש", ולאחרונה גם בסרט ההמשך של "הסופרנוס" ("הקדושים של ניוארק") ובדרמת הספורט "משפחה מנצחת". שם, בסרט שזיכה את וויל סמית' באוסקר, עבד ברנתל עם הבמאי ריינלדו מרקוס גרין, שביים את ששת פרקי "העיר הזאת שלנו", וידע היטב עד כמה יתחייב ברנתל לתפקיד שייעד לו: סמל וויין ג'נקינס, מנהיגה של יחידת איתור והחרמת הנשק של בולטימור, שוטר מצטיין ונערץ שמאחורי הקלעים ניהל סוג של ארגון פשע, ולא בחל באמצעים כדי להשיג את מטרותיו.
"בחרתי בג'ון כי ידעתי שהוא יצלול עמוק לתוך הפסיכולוגיה של ג'נקינס", מספר גרין בריאיון עם השניים, וברנתל מחמיא חזרה: "אני סומך עליו לחלוטין. כשיש לך את ההזדמנות לעבוד עם אנשים כאלה, כל מה שאתה צריך לעשות זה להגיע, להפוך כל אבן ולחפור כמה שיותר עמוק בעצמך כדי לספק את הסחורה".
ב"אנשים כאלה", ברנתל מדבר כמובן גם על סיימון ופלקנוס, יוצרי הסדרה. "אני חש הכרת תודה עצומה על זה שיצא לי לעשות את זה איתם", הוא אומר. "אם יש לך מספיק מזל בקריירה, ואתה מגיע למקום שבו אתה יכול לבחור, הקריטריון העיקרי עבורך בבחירה הוא האנשים שאיתם תעבוד. כל מי שמעורבים בסדרה הזו הם גיבורים שלי. דייויד וג'ורג' השיגו משהו בטלוויזיה שהוא יחיד במינו, האופן שבו הם בוחנים את המערכות השונות ואיך שהן משפיעות על האינדיבידואל. הייתה להם השפעה עמוקה על חיי. 'הסמויה' היא אחת מהתוכניות האהובות עליי אי פעם, וריי (גרין, י"ב) הוא כמו אח בשבילי".
איך מתמודדים עם העובדה הבלתי נמנעת שכולם ישוו את הסדרה ל"הסמויה"?
גרין: "אני מקווה שיעשו את ההשוואה מהסיבות הנכונות. כשאני קראתי את התסריטים, הרגשתי שזהו המשך של שיחה שסיימון ופלקנוס התחילו לפני 20 שנה. עכשיו יש דור חדש, הילדים שלי למשל, שאולי לא יכירו את 'הסמויה' אלא דווקא את הסדרה החדשה הזו, ואולי זה ייתן להם סיבה להכיר אותה. את כל הדברים שאהבתי ב'הסמויה' ניסיתי לשמור, אבל לא ניסינו לחקות שום דבר, אלא לעשות את הדבר שלנו. אנחנו לא בורחים מההשוואה ל'הסמויה', אבל רצינו לעשות פה את הדבר שלנו".
ג'ון, יותר מעניין אותך לגלם דמויות פגומות שכאלו, עם מוסריות מפוקפקת? כי נראה שיש לך כישרון לזה.
"תראה, אני חושב שניסינו לא לשפוט את הדמויות. אני לא שופט את הדמויות שאני מגלם. כאמן זה שטח מסוכן, להחליט מה טוב ומה רע. אתה צריך שתהיה לך אמפתיה. אתה צריך לפתוח את ליבך, למצוא משהו להאמין בו בכל הנוגע לדמויות שלך. אני לא חושב שיש מישהו שקם בבוקר, מקרזל את קצות שפמו ומחליט להיות רשע היום. אני פשוט לא מאמין בזה. וכן, הדמות הזו הייתה אתגר, דיברתי על זה עם דייויד סיימון בפגישה הראשונה שלנו. לא רצינו שהוא יהיה מפלצת ותו לא. דיברנו הרבה גם על זה שכל האנשים שהכירו את וויין, כולל האנשים שמכר להם סמים, כל האנשים שדיברתי איתם, כל הזמן דיברו על המחויבות המוחלטת שלו לשלושת ילדיו. בחיים האישיים שלי אין שום דבר חשוב יותר, וזה היה משהו שיכולתי להתחבר אליו עם וויין. ואתה חייב שיהיה לך את זה, משהו להאמין בו עם הדמות שלך, משהו הגון. זה מה שכל כך מטורף בוויין: איך אתה יכול להיות כה מחויב לילדיך ומשפחתך, ובאותו הזמן לעסוק בפעילות שבסופו של דבר, תרחיק אותך מהם? זה האלמנט הפסיכולוגי הכי מרתק בו, ובזה נאחזתי".
מלבד ברנתל, מככבים ב"העיר הזאת שלנו" שלל שחקנים משובחים אחרים, כולל חלק מכוכבי "הסמויה", כאמור, בהם דומניק לומברדוזי (שגילם את הרק) וג'יימי הקטור (שגילם את מרלו סטנפילד). עוד מככבים וונמי מוסאקו ("ארץ לאבקראפט") וג'וש צ'ארלס ("האישה הטובה") - יליד בולטימור בעצמו, שמגלם ב"העיר הזאת שלנו" את השוטר הברוטלי דניאל הרסל. צ'ארלס התייצב יחד עם ג'יימי הקטור לריאיון, וכמובן, דיבר גם הוא בעיניים מצועפות על העבודה עם סיימון ופלקנוס.
"אני הייתי הילד החדש בשטח. כמובן שהכרתי את עבודתם, ומכיוון שאני מבולטימור זה היה די מדהים, והרגשתי בר מזל להיות חלק מזה. הרבה מהשחקנים ומהצוות עבדו גם על 'הסמויה', והייתה תחושה של יחידה מאוד מלוכדת. עבורי באופן אישי התחושה הייתה לחזור הביתה. הבן אדם שעשה את הגריפ עבד עבור אבי, שהיה במאי פרסומות. אני מכיר אותו מילדות. אבל הסיפור שאנו מספרים הוא לא פשוט, יצא לי להגיע למקומות בעיר שמעולם לא הייתי בהם, או שביליתי בהם זמן קצר בלבד. התרגשתי להיות שם, בבית, ולצלם את זה - אבל גם הרגשתי אחריות בנוגע לסיפור שאנו מספרים".
כשמגלמים דמויות כאלו, אמיתיות, יש איזשהו חשש ומתח ממפגש אפשרי איתן, או פידבק כלשהו? זה משהו שנכנס איכשהו לשיקול שלכם כשחקנים?
"בטח, אני חושב שזה יהיה שקר לומר שזה אף פעם לא נכנס למחשבות ולשיקולים שלך", מסגיר צ'ארלס. "אבל החומרים - הדיווחים העיתונאיים, הספר של ג'סטין, התסריטים - כל כך חזקים ומעוגנים במציאות של מה שקרה. אני הרגשתי הרבה יותר בטוח באופן הזה, ללא החירות הדרמטית שיוצרים נוטלים לעיתים. סיפרנו את הסיפור האמיתי. הדברים האלה באמת קרו. אבל גם החלטתי שלא לפנות להרסל באופן אישי, כי ידעתי שמאז שנעצר הוא טוען לחפותו. לא חשבתי שזה יעזור לי לספר את הסיפור הזה. חשבתי שיהיה הרבה יותר יעיל לדבר עם האנשים שעבדו איתו, ולצפות בחומרים הקיימים כדי להבין איך באמת התנהג ברגעים הללו, בעת עבודתו.
"הקשבתי לאינספור הקלטות, צפיתי באינספור סרטונים ממצלמות שעטה על גופו בעת העבודה. כיליד בולטימור בעצמי, הקול שלו והדיאלקט שלו היו מאוד מוכרים לי, ממש בעצמות שלי. דיברתי גם עם אנשים שעבדו איתו כדי שאוכל למלא אותו, להפוך אותו לדמות אותנטית ועגולה ככל האפשר. הוא קיבל החלטות נוראיות, ולמרות שאני לא שופט אותו על כך שהוא טוען לחפותו, בשבילי יותר מדויק היה לדבר עם האנשים שסביבו, אלו שראו את פעולותיו".
הקטור, שהתפרסם בתפקיד הגנגסטר הרצחני מרלו סטנפילד ב"הסמויה" וכיכב מאז גם בדרמת המתח "בוש" של אמזון, מבקש לעמוד קודם על ההבדלים שבין צמד הסדרות. "אותו מקום, סיפור אחר", הוא קובע. "ובעצם, זה סיפור די דומה, אלא שהפעם זה צדו השני של המטבע. המיקוד שלנו הוא על מוסד שאמור לסייע לאנשים, לעזור להם. אתה הולך לאקדמיה, מקבל את העבודה הזו, והעבודה היא לעזור לאנשים ולהציל חיים".
הקטור סובר כי אלימות משטרתית היא תוצאה של "בורות, כוח, יותר מדי מהם. כמי שעבד ב'העיר הזאת שלנו', ולפני זה בסדרה 'בוש' במשך שבע שנים, נחשפתי להמון חומרים שמראים כמה חיים כן ניצלים בגלל עבודה משטרתית. אבל יש עוד המון עבודה לעשות. המון עבודה".
