"תהילה וכוח", אלו המילים שהתווספו לשמה של הסדרה "הממשלה" (Borgen), עם עליית העונה הרביעית שלה לנטפליקס בסוף השבוע האחרון. מי שמכיר את "הממשלה" לא זקוק לתמריצים "נטפליקסיים" בדמות הבטחות על דרמות יצריות כדי לשנע את עצמו אל העונה החדשה, אבל אם זה המחיר ש"הממשלה" משלמת בכניסה ללונה פארק של נטפליקס - אז שווה לשלם אותו. בטח כשיחסית לסדרות אחרות שזכו לתחייה מחודשת תחת מכבש שירות הסטרימינג, השינוי שהיה כרוך במעבר כמעט ולא מורגש. או בקצרה: "הממשלה" חזרה וזקנתה לא רק שלא מביישת את נעוריה, היא אפילו מוצלחת מחלקם.
"הממשלה", עונה 4 – טריילר
( NETFLIX)
שנתיים עברו מאז שנטפליקס הודיעה על כוונתה להפיק עונה רביעית לסדרה שיצרה עניין עולמי בפוליטיקה הדנית וגרמה לאנשים נורמטיביים להגיד אחד לשני "טאק!" צופיה של הסדרה התאהבו בבירגיטה ניבורג, הפוליטיקאית הכריזמטית שמנסה לתמרן בין אילוצים פוליטיים לאידאולוגיה אקטיביסטית ומשפחה מוזנחת, וייתכן שצופיה הדנים אף הושפעו ממנה מאוד ובחרו לעצמם במציאות, זמן לא רב לאחר שעלתה לאוויר, ראש ממשלה אישה. העונה השלישית בסדרה, ששודרה אי שם ב-2013, הייתה אומנם פחות מוצלחת מקודמותיה, אבל ניבורג (סידסה באבט קנודסן) שהשארנו שם, כמו שאוהבים להגיד בריאליטי, עשתה תהליך. היא נפרדה מבעלה, הקימה מפלגה חדשה והצטרפה לממשלה בתפקיד שרת החוץ.
העונה הרביעית (שמחזיקה צפייה גם בלי להכיר את העונות הקודמות, אבל לא חבל?) מחזירה את ניבורג כשהיא כבר זמן מה בתפקידה הנוכחי, אבל אין ספק שמשהו השתנה. "הממשלה" ממשיכה בהתכתבות שלה עם המציאות וציר העלילה הנוכחי מתמקד בסיפור שסופו כבר ידוע - מאגר נפט עצום מתגלה בגרינלנד (זוכרים שטראמפ ניסה לקנות את המדינה?), שנמצאת תחת שליטה דנית וניזונה בעיקר ממענקים שנתיים שמעבירה לה דנמרק. גרינלנד מעוניינת להשתמש בנפט כדי להפסיק את התלות בדנמרק ולהפוך לעצמאית, אבל דנמרק, שמעוניינת להמשיך את השליטה בה ולמנוע ממנה לממש את פוטנציאל הנפט שלה, שולפת את קלף המאבק במשבר האקלים.
מי שעקב אחרי מדורי הכלכלה והחדשות יודע שגרינלנד ויתרה על חיפושי הנפט, אבל עד שזה יקרה בסדרה, בירגיטה, שרת החוץ של דנמרק שמנהלת את האירוע המתגלגל הזה, נופלת וקמה כמו עוף החול, נחלצת ממשברים ומתמרנת בין אינטרסים פוליטיים שעטים עליה מכל כיוון. בין לבין הסדרה מיישרת קו עם מגפת הקורונה ועם הפלישה הרוסית לאוקראינה, ומעמיקה את התחושה הריאליסטית שמאפיינת אותה.
גם אם על ציר הזמן של "הממשלה" לא חלף עשור מאז שהתראינו לאחרונה, אין ספק שבירגיטה, כמו כולנו, התבגרה. הגירושים והעובדה שהילדים שלה ושל פיליפ כבר גדולים מאפשרים לה להתמסר לחלומה לעבוד 19 שעות ביממה מבלי להרגיש אשמה (כמעט). אך בדמותה של בירגיטה, כמו בטון הכללי של העונה כולה, יש משהו מפוכח, מריר במקצת ואולי אפילו מלנכולי. היא אישה בשנות ה-50 לחייה שכבר טעמה את טעם הפסגה ועכשיו נאלצת להישמע לראשת הממשלה החדשה של דנמרק, סינה קראג (ג'ואן לואיז שמידט), שצעירה ממנה בעשור וכנראה לא פחות מניפולטיבית ממנה. אם זה לא מספיק היא גם סובלת מתסמיני גיל המעבר, גלי חום ושינויי מצבי רוח - ניואנסים שנשתלו בחוכמה בתסריט ומעבים את הדמות שלה.
כשהזהות של ניבורג חופפת לחלוטין לעשייה הפוליטית שלה ("אם אני לא עובדת 19 שעות ביממה כשרת חוץ, אז מי אני?", היא תוהה), יש לה הרבה יותר מה להפסיד אם תפרוש מהמשחק. היא עדיין נאבקת בקרב הנצחי בין אידאלים לאינטרסים אישיים ולרצון שלה להישאר בעמדת כוח, אבל הפעם ידם של האידאלים לא תמיד על העליונה, וכאן התהילה והכוח נכנסים לתמונה. ניבורג היא כבר לא הגיבורה האידאלית שאנחנו מותנים לאהוב, אלא דמות יותר מורכבת ופחות נוצצת שהדרך שלה בהיחלצות ממשברים לא תמיד נעימה למראה, ממש כמו בחיים עצמם. לפעמים התסריט מטיח את זה בפנינו באופן לא מעודן במיוחד - למשל כשכתבת בערוץ 1TV, שעכשיו מנהלת קטרינה (בירגיטה יורט סורנסן), מודיעה לבוסית שלה ש"הילד שלי יותר חשוב מבריגיטה ניבורג" - כדי ללמדנו על הטעויות שעושה ניבורג. אבל המשחק המצוין של קנודסן מאפשר לה להעמיק את הדמות באמצעות כישרון ההבעה שלה.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
לפני הכול, "הממשלה" היא שיעור באחורי הקלעים של הפוליטיקה, עכשיו יותר מתמיד. פוליטיקה כדרך לניהול מערכות יחסים קיימת בכל מקום בחיים שלנו, אבל בעולם הפוליטי רוחשים הקונפליקטים הכי בוערים, והפערים הכי גדולים בין מה שמוחצן החוצה לתקשורת לבין האינטרסים מאחורי הקלעים. "הממשלה", ששופעת איכויות של "הבית הלבן" ושל "מזכירת המדינה" (אם כי היא מעט יותר סכרינית), היא בעיקר מבט מרתק ומלא תפניות על האופן שבו פוליטיקאים (לא מעט מהם נשים במקרה הזה) מתמרנים בעולם גברי שמאלץ אותם לחשוף שיניים, להגן על עמדת הכוח שלהם ובעיקר לתהות איזו מצוקה נפשית עומדת מאחורי ההתמכרות למשחק הפוליטי ואיזה מחיר משלם האזרח הקטן.
העונה הרביעית על שמונת פרקיה, ששודרה בסקנדינביה כבר לפני כחצי שנה, מוגשת לצופי נטפליקס כבינג'. זה מעט מצער כי כל פרק מבקש את זמן העיבוד שלו, ומצד שני קשה לעמוד בפיתוי לצרוך אותם יחד. אבל אלו באמת צרות של עשירים. ואם אתם ממאוכזבי "דברים מוזרים", "הממשלה" היא תזכורת לכך שנטפליקס יכולה גם לעשות לפעמים את הדבר הנכון. טאק!
