30 שנה חלפו מאז יצא לאור הספר "סקס" של מדונה, ועדיין מנסים לבטל אותה. מדונה לא הפסיקה להיות דמות שנויה במחלוקת מהרגע שנכנסה לחיינו ועד היום. בימים אלו, בגיל 65, היא חוגגת 40 שנות קריירה במסע ההופעות העולמי "סלבריישן״ וממשיכה לעורר שיח ביקורתי ער, הפעם בהקשר למראה המנותח והלא טבעי שלה. לאחרונה, כשהספר הפורנוגרפי שלה "סקס" והאלבום "ארוטיקה" חגגו יום הולדת 30, זכינו לתזכורת מהמהומה הגדולה ביותר שהתנהלה סביב מלכת הפופ - ואיך הקריירה שלה כמעט שחוסלה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"היה צריך לגרש אותה עוד בניינטיז" - כך אמרה בינואר השנה קנדס אוונס, דוברת אמריקאית ימנית-שמרנית. אוונס, סופרת, מנחת תוכניות אירוח בענק המדיה השמרני The Daily Wire ואחת הדמויות הבולטות והחזקות ביותר של מחנה הימין בארצות הברית, עוררה מחדש את המחאה כנגד הספר "סקס" כשיצאה נגדו בפודקאסט שלה. היא כינתה את מדונה "אישה מטרידה" והקריאה קטע מתוך הספר, שבו מגלמת מדונה דמות פיקטיבית בשם "דיטה". בקטע שהקריאה מספרת דיטה על מערכת יחסים מינית עם "ילד מתבגר", שיש לו "בקושי שיער ערווה". בפודקאסט שלה טענה אוונס: "כשפרסמו את זה היא הייתה צריכה להיות מגורשת, כפי שהיו עושים פעם. היו צריכים לשלוח אותה לאי בודד. היא נוגעת כאן בפדופיליה". היא הוסיפה בדרמטיות ש"אם אתם תוהים אם יש גיהינום או לא, מדונה הולכת לגלות".
זו בהחלט לא הפעם הראשונה שבה האשימו את מדונה בהיותה שטנית, מסוכנת או מכשפה שמקומה בשאול. התגובות הקשות סביב הספר "סקס" והאלבום "ארוטיקה" היו הרגע המסוכן ביותר בקריירה של מלכת הפופ. בשיא מגפת האיידס מתחה מדונה את גבולות הסקס האנושי, ויש שיגידו גם את גבולות הטעם הטוב. היה חשש של ממש שהיא לא תשרוד את גלי השנאה שהוטחו נגדה בזמן שהיא נתפסה כמי ש"הלכה רחוק מדי".
עד היום, זהו הצעד הנועז ביותר שכוכבת פופ עשתה אי פעם. בתחילת שנות התשעים מדונה הייתה האמנית הגדולה ביותר בעולם, והיחידים ברמת הפרסום והעוצמה שלה בעולם הפופ היו מייקל ג'קסון, ג'ורג' מייקל ופרינס, כולם גברים. כיום קשה לדמיין את ריהאנה, ביונסה, דואה ליפה או טיילור סוויפט מבצעות מהלך דומה, שבו הן יוצאות נגד כל מה שנחשב "קדוש" בחברה המערבית. שבירה כה מכוונת של טאבואים מיניים באופן מתעמת לא קרתה לפני כן, וגם לא מאז. למרות ההקשר התקופתי הספציפי של מגפת האיידס, עת הדיון בסקס היה נפיץ אפילו יותר מהרגיל, ספק אם עוד כוכבת פופ תעז ליטול על עצמה סיכון כזה שוב.
גם כיום, הספר "סקס" נועז מאוד ביחס לגיוון המיני שמוצג בו. רב המכר, ספר שולחן קפה פורנוגרפי, מכר 150 אלף עותקים ביום צאתו בארצות הברית. לאורך 128 עמודים מוצגת מדונה באקטים מיניים עם מגוון של א.נשים מכל המינים, המגדרים, הגדלים והגילים. רובם היו אלמונים, וחלקם מפורסמים מאוד - איזבלה רוסליני ונעמי קמבל מככבות, למשל. יחד הם חוקרים את כל האותיות ב-בדס"מ. הספר, שצולם על ידי צלם האופנה סטיבן מייזל, מלווה בהגיגים של מדונה על מיניות תחת הדמות של "דיטה", מעין אלטר אגו. בספר הצילומים הזה, מדונה הייתה סקס - על כל הסוגים שלו, בלי גבולות ותוך שבירה של כל מה שהחברה אומרת שאסור לנו לדבר עליו.
התגובה הייתה קשה בהתאמה. מדינות שונות אסרו על הפצת הספר, ובהן אירלנד ויפן. קבוצה קתולית צרפתית בשם "עתיד התרבות" הגישה שתי תביעות נגד מדונה וההוצאה לאור בשנת 1992, באשמת השחתת הנוער הצרפתי באמצעות פורנוגרפיה. עורך הדין שייצג את הקבוצה טען: "הספר הזה הוא חלק מטרנד הרסני שמערער את המוסריות של צעירים".
יותר מכך, השיח הציבורי היה נגדה. הסרט "גוף ההוכחות" בכיכובה נכשל, והמבקרים מיהרו להכריז שהקריירה הקולנועית שלה נגמרה. הסמיכות בין הוצאת הספר לאלבום, יחד עם הסרטים שבהם כיכבה, נתפסו כ"מוגזמים", כמעין השתלטות אימפריאליסטית על המרחב הציבורי והתרבותי, "אובר-חשיפה", שלא תרמה לפופולריות שלה אלא המאיסה אותה. האלבום והספר תוזמנו כך שיצאו ביחד, אך השילוב נתפס כמתקפה אגרסיבית על הציבור בשל התכנים שלו, שהעולם לא היה מוכן להם.
תחת הכותרת "האם מדונה הלכה רחוק מדי?", נכתב בכתבה ב"לוס אנג'לס טיימס" בינואר 1992 שהכוכבת בת ה-34 "לוקחת את החיבה שלה לאקסהיביציוניזם מיני לשיאים חדשים". ב"ניו יורק טיימס" ציינה הכותבת שהפרויקט כולו הוא "אבן דרך בשוק המולטימדיה המתפתח", אבל בו בזמן האשימה את מדונה במאמץ לאחוז בכוח ב-15 דקות התהילה שלה, באופן שהיה לדבריה "משונה" ובלתי נעים לצפייה.
התגובות הקשות בזמן אמת "שיתקו" את מדונה, לדבריה. היא אומנם חוותה ביקורת רבה לאורך כל הדרך, כבר מהקליפ של "כמו בתולה", אך כאן היא חצתה גבול חברתי בלתי נראה. ייתכן שאת גלי השנאה שהכו בה אז היא לא היתה מסוגלת לצפות מראש. בשנת 2016 הצהירה: "זו הפעם הראשונה שבה הבנתי שלנשים אין את אותו חופש. אני זוכרת שהייתי משותקת. לקח לי זמן להמשיך בחיי היצירתיים". בנאום שלה בטקס קבלת פרס בילבורד בשנת 2016 הסבירה שלחברה יש מוסר כפול: בעוד שאותה הפכו לזונה או למכשפה, מוזיקאים גברים דוגמת פרינס יכלו לשיר על סקס ולהסתובב עירומים, ולאף אחד לא היה אכפת.
מדונה לא התערערה מכך, אז כמו היום. היא הראשונה להזכיר שבלעדיה, הדור הבא של המוזיקאיות לא היה יכול לעשות דברים נועזים פחות. עם חגיגות שלושים השנה לספר כתבה באינסטגרם: "אנשים צרי מוחין ניסו לעשות לי שיימינג. קראו לי זונה, מכשפה, כופרת והשטן. עכשיו קארדי בי יכולה לשיר על ה-(WAP (wet ass pussy שלה. קים קרדשיאן יכולה לכבד את השער של כל מגזין גדול עם התחת שלה, ומיילי סיירוס יכולה להצטלם בעירום על כדור הרס. בבקשה, ביצ'ז".
מדוע ממשיך הספר לעצבן שמרנים גם כיום, כשיש דור חדש של כוכבות פופ להתעסק בו? לכאורה מדובר כאן בחדשות ישנות, אבל האתגר שהציבה מדונה כלפי החברה היה כה משמעותי, שדוברים שמרנים בוחרים להציף מחדש חלקים בו, בהסתמך על השערורייה שהייתה סביבו עוד אז. כשאוונס אומרת שמדונה הייתה צריכה לעבור "הגליה לאי בודד", היא למעשה מתכוונת לכך שהיו צריכים לבטל אותה. אם הייתה אז תרבות ביטול, היא אכן היתה מועמדת הגיונית, מכיוון שזעם כל העולם הופנה כלפיה. כיום, פוסט "מי טו", יש לנו שמות לאפליה של נשים מיניות וחזקות, וכשאישה מבוישת ציבורית עקב המיניות שלה אנחנו קוראים לזה "סלאט שיימינג", אבל אז לא היו קולות שיגנו על הבחירות האמיצות של מדונה.
מדונה עצמה התייחסה לא פעם לתרבות הביטול ולהשפעה השלילית שלה על אמנים: "אני מאמינה שהעבודה שלנו היא להפריע לסטטוס קוו. כל הצנזורה שיש בעולם כרגע, זה די מפחיד. אף אחד לא יכול להביע את דעתו. אף אחד לא יכול לומר מה הוא באמת חושב בגלל הפחד מהביטול ומתרבות הביטול. בתרבות הביטול, להפריע את השלווה זה אקט של בגידה", אמרה בנובמבר 2021 למגזין V.
גם בימים אלו, כמו תמיד, מעוררת מדונה דיון ער בנושא זכותן של נשים להזדקן בהיותן דמויות ציבוריות. בעשור האחרון ספגה מדונה ביקורת דומה על היותה שרירית מעל הממוצע. כעת מדובר בניתוחים הרבים שהיא מבצעת בפניה, כאלו שמעניקים לה את "המראה המנותח", טרנד חדש שהיא הפרזנטורית העיקרית שלו. בין אם מסכימים עם בחירותיה האסתטיות של מדונה או לא, בלתי אפשרי להתעלם מכך שהיא עדיין נמצאת בראש הכותרות, למרות הכול, כבר ארבעים שנה. בעולם שדוחק הצידה נשים שעברו את גיל ארבעים, מדונה מתעקשת לא להיעלם.
שלושים שנה אחרי שיצא, "סקס" עדיין מבריק מבחינה שיווקית. מידת השנאה שהופנתה כלפי מדונה עם צאת הספר הייתה שווה למידת ההייפ סביבו ברחבי העולם. הציפייה הייתה כה משמעותית, שבחנויות הספרים באנגליה החליטו להתחיל את המכירה כבר בחצות, כשכפילה של מדונה, לבושה בבגדי עור צמודים, חילקה עותקים של הספר השערורייתי. בחנות HMV בכיכר פיקדילי בלונדון הוזמנו עוברי אורח לצפות בעמוד אחד תמורת פאונד, שנתרם לטובת המאבק באיידס.
בעת המכירה כוסה הספר בנייר אלומיניום, ונמכר בשקית שדימתה מרקם של קונדום: כסוף, פלסטיקי ומרשרש. נדרשו שישה חודשים כדי להדפיס אותו, בפס ייצור אינטנסיבי במיוחד. נייר האלומיניום תרם לתחושה שמדובר במשהו אסור, שלפריט עצמו יש כוח מסתורי כלשהו.
מדונה מתראיינת על הספר "סקס"
כל פרט בפרויקט הזה היה בדיוק כמו שמדונה רצתה, בזכות ההתעקשות שלה לא לוותר על השליטה היצירתית שלה ולאחוז בה בכל מחיר. בניגוד לפרינס ולג'ורג' מייקל, שיבלו שנים בבתי משפט כדי לנסות להשיג לעצמם חירות אמנותית, מדונה הקימה חברת תקליטים משלה, כך שיכלה לעשות מה שהיא רוצה. בעסקת ענק היא הקימה את מאווריק - חברת תקליטים, הוצאה לאור של ספרים וגם אולפן סרטים.
מדונה תרמה בעצמה להייפ כשהגיעה להשקתו של הספר יחד עם מעצב האופנה ז'אן פול גוטייה, כששניהם מלווים בגבר צעיר קשור בקולר שהתהלך על הרצפה כמו כלב. בזמן אמת, הספר הגיע למקום הראשון ברשימת הנון-פיקשן של ה"ניו יורק טיימס". כיום, עותק מקורי שהודפס בארצות הברית יכול להימכר במחיר שינוע בין 400 דולר ל-800 דולר. בהשקה המחודשת והחד-פעמית של הספר בשיתוף פעולה עם המותג איב סאן לורן, בשנה שעברה, נמכר הספר המודפס מחדש ב-2,200 דולר.
ייתכן שאחד ההסברים לפחד מהספר ומהאלבום של מדונה הוא רוח התקופה. הימים ימי מגפת האיידס, וסקס הופך כמעט בן-לילה מהאקט האולטימטיבי של חופש לסכנת מוות מוחשית. דווקא בתקופה שבה הפחד מסקס שלט בחברה האמריקאית, מדונה צללה אל פנטזיות מיניות "אסורות". ב"טמפה ביי טיימס" האשימו אותה בהיותה "מולטי-מיליארדרית מנותקת עם יותר מדי זמן פנוי", ובכך ייצגו את ההאשמה המרכזית כלפיה: לראשונה נתפסה כמי שלא מחוברת לרוח הזמן, ולא מבינה את הלך הרוח של הרגע.
בספר עצמו התייחסה מדונה כבר בהקדמה לנושא האיידס, והוכיחה שהיא לא "מנותקת" כפי שהאשימו אותה. "הספר הזה לא מעודד מין לא בטוח", היא הדגישה. "אלו הן פנטזיות שחלמתי. כמו רוב בני האדם, כשאני נותנת למחשבות שלי דרור וכשאני משתחררת, לעיתים רחוקות אחשוב על קונדומים. הפנטזיות שלי מתרחשות בעולם מושלם, כזה שאין בו איידס. לצערנו העולם לא מושלם, ואני יודעת שקונדומים אינם רק מומלצים אלא הם חובה". היא גם הדגישה את חשיבות ההסכמה וההדדיות בכל אקט שהוא.
בעוד הספר "סקס" הצליח מסחרית מעבר למשוער, האלבום שיצא ביחד איתו, "ארוטיקה", נכשל לחלוטין. לראשונה בקריירה של מדונה, ששחררה במשך שנות השמונים להיט אחר להיט, אף אחד מהסינגלים מהאלבום "ארוטיקה" לא הגיע למקום הראשון. הקליפים מתוך האלבום כמעט שלא שודרו בטלוויזיה, והגיעו ל-MTV רק בשידורים שאחרי חצות. הביקורות היו אמביוולנטיות, גם אם לא קוטלות לחלוטין. מדונה הייתה נוכחת בלב השיח, אבל במחיר גבוה.
זה היה רגע תרבותי שבו מדונה העדיפה לעצור הכול ולסכן את הקריירה שלה בשביל להצליח להעביר את המסר שלה: עולם של פנטזיות מיניות מנקודת מבט נשית, בלי צנזורה - עצמית או בכלל. למרות הזלזול הרב בכישרון הכתיבה שלה, בטקסטים שכתבה לספר "סקס" היא מציגה נקודת מבט ייחודית ונשית לחלוטין, שכמותה מעוניינת החברה להדחיק. "אנחנו קוראים הרבה פנטזיות מיניות, והן תמיד מהפרספקטיבה של הגבר. אני מאמינה שהספר שלי מעצים נשים, חוגג מיניות נשית ואומר לנשים להיות גאות בגוף ובמיניות שלהן", היא הסבירה בריאיון לערוץ ET.
נקודת המבט של מדונה, שלא התיישרה לפי הסטנדרט החברתי, היא נקודת החוזקה שלה. במאמר "מדונה" כותב החוקר ג'ון פיסק: "מדונה יודעת היטב את חשיבות המבט. זוהי תפיסה מורכבת, שכן היא כוללת את איך שהיא נראית (מהו המראה שלה), איך היא רואה (נועצת מבט חודר באחרים, במיוחד במצלמה) ואיך אחרים רואים אותה (מסתכלים עליה). באופן מסורתי, "לראות" היה תחום השמור לשליטת הגברים [...] מדונה חוטפת את השליטה הזאת מן הזכר, ומוכיחה כי לשליטת הנשים במבט יש חשיבות מכרעת ליכולתן להשיג שליטה במשמעויות במסגרת החברה הפטריארכלית".
העולם לא נתן למדונה לשכוח את הרגע הזה, שבו היא כמעט ובוטלה. שוב ושוב לאורך הקריירה שלה הציקו לה בשאלה - האם היא מצטערת על הבחירה להוציא את "סקס" ואת "ארוטיקה"? בריאיון אצל לארי קינג בשנת 1999 היא היססה לרגע לפני שענתה אם הייתה פגיעה בקריירה שלה. היא לא רוצה להודות בחולשה, בכך שעשתה טעות, כי כפי שאמרה רבות לאורך השנים בראיונות, לנשים אסור לטעות בביזנס הזה. זו לא פריבילגיה שיכולה להיות להן. נדרשו לה כמה שניות כדי לענות בחיוב. הקושי שלה להיזכר בתקופה הזו היה ניכר. לאחר מכן נדרשה לשאלה קשה נוספת - כיצד היא מרגישה כלפי הפרויקט לאחר שהפכה לאם? ההנחה שישנה בבסיס השאלה הזו היא שכאם מצופה ממנה להתנצל ולהצטער על היותה מינית באופן מוחצן. זה אסור.
6 צפייה בגלריה
ההייפ היה ענק - אבל גם המחיר היה עצום. קידום מכירות ל''סקס''
(צילום: Kevork Djansezian, AP)
ב"סקס" וב"ארוטיקה" מדונה עשתה כל מה שהיא לא אמורה לעשות, ושילמה מחיר עצום, כמעט בקריירה שלה. למרות הפגיעה הניכרת, מדונה הוכיחה שאפשר לשבור את הגבולות המיניים והקריירה לא נגמרת. שלוש שנים לאחר מכן היא כבר הייתה מוכנה להתבדח על זה. "אופס, לא ידעתי שאסור לי לדבר על סקס!", היא הטיחה באירוניה בשיר "Human Nature", והמשיכה: "אני לא מצטערת. זה הטבע האנושי".
בשנים הבאות, מדונה תנסה לשקם את התדמית שלה באמצעות פרסונה "רכה" יותר, וניסיון לפנות מחדש לכל הקהל שאיבדה בדרך. אם דיטה של "ארוטיקה" היא מאיימת ומונעת מתשוקה חסרת מעצורים, מדונה של המשך הדרך הפכה לשקולה הרבה יותר. בהמשך הקריירה שלה, בשנת 2003, מדונה אפילו צנזרה את עצמה וולנטרית באלבום American Life. הקליפ של שיר הנושא נועד להעביר ביקורת על ממשל ג'ורג' בוש, אך עודן לאחר הפיגוע במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001. אולי למודת ניסיון מהשערורייה של תחילת הניינטיז, מדונה בחרה ללכת בדרך הבטוחה יותר, המעליבה פחות. ייתכן שהיא פטריוטית אמיתית, או שהיא ידעה שהקריירה שלה לא תשרוד מתקפה עצומה נוספת. התעוזה חסרת העכבות של "ארוטיקה" ו"סקס" לא חזרה על עצמה, ואולי טוב שכך. העולם לא היה מוכן אז, וספק אם הוא מוכן עכשיו.
