לאחר יותר מעשור כשחקן, יותם קושניר היה שמח להמשיך בג'וב, אך כשהיומן שלו התמלא בהצעות לעבודות בימוי - קריירת המשחק נאלצה להידחק הצידה. קודם היה זה המחזמר "עמירם" שביים לחג המחזמר, אחר כך "הפונדק" עם בוגרי מסלול מחזות הזמר בבית הספר רימון, ועכשיו הצגת היחיד של טלי אורן, "טלי אורן לא מתחתנת", שכבר ממלאת אולמות. "הבימוי הוא משהו שבער בי עוד קודם", הוא אומר בריאיון ל-ynet. "פשוט עכשיו החלטתי לתת לזה צ'אנס ועדיפות גדולים יותר".
הפונדק – טריילר
ומה עם המשחק?
"המשחק עצמו עושה אותי מאושר, אבל לא כל מה שמסביבו. לא קל להיות שחקן. אלו חיים שיש בהם מורכבות שלאט לאט שבעתי ממנה. אני מאוד אוהב לשחק, ואני חושב שאני יכול לעשות את זה ברמה גבוהה, אבל היום אהיה סלקטיבי יותר בבחירת התפקידים, אבחר אותם בפינצטה. לא בא לי לקחת תפקידים רק כי אני חייב לעבוד. הרבה יותר מעניין אותי להתפתח ולהתחרע כבמאי, ולביים כמה שיותר".
קושניר הוא הבן של השחקן והקומיקאי אבי קושניר. אימו, כרמל, היא מעצבת גרפית והבעלים של סטודיו למוצרים מעוצבים. קשה לפספס את הדמיון בין יותם לאביו. כשהוא מדבר, קל להתבלבל ביניהם. "כילד, הסתובבתי עם אבא שלי בתיאטרון מגיל צעיר מאוד, אבל זה לא שהחיים שלי היו רק שם", אומר קושניר. "הוא שיחק המון בילדות שלנו, אבל גם היה מאוד נוכח בחיים שלנו".
קושניר לא ממש חלם ללמוד משחק. הוא למד במגמת מחשוב, כלכלה ומנהל עסקים בתיכון עירוני ד' ובצבא שירת בחיל המודיעין. "הדבר הכי אמנותי שהייתי מעורב בו עד שהתחלתי לשחק היה להקת צופי תל אביב, וגם זה היה יותר כהרפתקה", הוא אומר. עד שהגיעה הסדרה "אליפים", שהתבססה על ספר הילדים המוכר של אסתר שטרייט-וורצל, שודרה במשך שלוש עונות ב-yes, ושינתה את מסלול חייו. "הייתי אז בן 22 וקיבלתי טלפון מהמלהקת אסתר קלינג, שראתה אותי כמה שנים קודם בהופעה של הצופי תל אביב", הוא אומר. "נראיתי לה מתאים לסדרה. היא הזמינה אותי לבוא לאודישנים, וכל חיי השתנו".
6 צפייה בגלריה
"גיליתי שהסושיאל הוא הסיגריות של היום. הנזק שזה עושה לנפש גדול". יותם קושניר
(צילום: דניאל סטרבורבדיס)
אחרי הסדרה הוא שיחק שלוש שנים בתיאטרון הבימה, בין השאר לצד אביו במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", עד שהחליט ללכת וללמוד משחק בסמינר הקיבוצים. "בהתחלה התלבטתי אם ללכת ללמוד, אנשים אמרו לי שאסתדר בלי זה, אבל בסוף החלטתי שכן, ואני מאוד שמח על הבחירה הזאת", הוא אומר. "אני לא חושב שאתה חייב ללמוד משחק שלוש שנים אם אתה רוצה להיות שחקן. למדתי כי רציתי להעמיק, רציתי לצלול לתוך זה ולקחת את הצ'אנס להתרכז רק במשחק. הרבה ממה שאני היום כבמאי נולד בלימודים בסמינר, אז זה היה שווה את זה".
לא מעט בוגרי תוכניות ריאליטי הופכים להיות שחקנים על חשבון כאלה שלמדו משחק.
"יש היום שחקנים שהתפרסמו דרך הטלוויזיה, אבל הם שחקנים נפלאים שמשקיעים הרבה במלאכה שלהם. ואני לא מתכוון לאנשים שהיו ב'האח הגדול' או ב'הישרדות' והולכים להשקות. כשאחד שהיה ב'האח הגדול' הולך לשחק בתיאטרון, אז אתה אומר, 'אוקיי, אכפת לו יותר מאייטמים במדורי הרכילות מאשר באיכות ההצגה'. פרסום הוא לא מתכונת לאושר".
ברחת מהפרסום?
"בהרבה מובנים כן. אם הייתי מראה יותר נוכחות ברשתות החברתיות ובאירועים, יכול להיות שהייתי מתפרסם יותר ומקבל יותר תפקידים. אבל זה לא העסיק אותי. יכול להיות שזו תוצאה של מה שהכרתי מהבית. אבא שלי לא חיפש את הפרסום, הוא כל כך רחוק ממנו, הפרסום מצא אותו. הוא אף פעם לא עבד בזה ולא הלך לפרמיירות ולהשקות. התמזל מזלו להיות בכמה צמתים חשובים בתרבות הישראלית - 'הבטלנים', 'זהו זה' הנהדרת, 'החיים זה לא הכול' ותיאטרון. הוא היה הכי מפורסם שיש מהרגע שנולדתי, אז יכול להיות שהייתה לי איזו ריאקציה לזה למרות שאף פעם לא היה לי רע עם זה. חייתי עם הפרסום והקריירה שלו בשלום.
6 צפייה בגלריה
האם עולם שבו אומרים רק את האמת הוא עולם מוסרי, או שמא הצביעות הכרחית? מתוך "הפונדק"
(צילום: שגית פרידמן הלל)
"אפרופו החתירה לאושר, תמיד ניסיתי להיות נאמן לסנטר של מה שמרגיש לי נכון. ללכת בגיל 23 ולעשות ריאיונות ולהגיד ש'אני הבן-של ואני רוצה לכבוש את עולם התיאטרון והטלוויזיה הישראלית', לא הרגיש לי נכון. רציתי ללכת בדרך שלי".
הפריע לך שמתמקדים בקשר המשפחתי שלך יותר מאשר בתפקידים שלך?
"אף פעם לא הפריע לי ששאלו אותי על זה. פשוט תמיד הרגשתי שזה הכי פחות מעניין. תמיד היו שואלים אותי, 'תגיד, היו אנשים מפורסמים בילדות שלך?', האמת שלא. האנשים המפורסמים היחידים שראיתי עם אבא שלי היו במסעדת כתר המזרח, כשמוני מושונוב היה עובר שם. זה לא שהיו אצלנו ארוחות שישי עם סלבס, או שהברנז'ה באה לאכול את המרק של אמא שלי. לא היו לנו חיים ברנז'איים. אבא שלי לא הביא את העבודה הביתה. היו לי חיים מאוד טובים וסטנדרטיים כמו להרבה אנשים אחרים".
אני בטח לא הראשון שאומר לך שאתם דומים.
"הרבה אומרים לי את זה. אני חושב שאני 51 אחוז אמא ו-49 אחוז אבא. התפיסה האסתטית שלי נובעת מאמא שלי, והיא מאוד באה לידי ביטוי בבימוי. ההשפעה של אמא שלי ניכרת בהמון דברים, לאו דווקא כאלה שקשורים למקצוע, אלא כאדם. הסקרנות שלי והדרך שבה אני רואה את העולם הם ממנה. נכון, אני נראה ומדבר כמו אבא שלי, אבל אלה הדברים החיצוניים. אבא שלי העביר לי נחישות וחריצות ומוסר עבודה וחוסר פשרות, שאני מודה לו עליהם, אבל אמא שלי העבירה לי חריפות ומיקוד נפשי, מושגי, ברמה מאוד גבוהה.
"אני מרגיש שאני רואה את ההשפעות של ההורים שלי בהרבה מאוד צמתים. בזוגיות שלי אני רואה את עצמי מאוד דומה לאבא שלי. כבעל וכאבא - לאבא שלי יש אפס אגו. הוא כל כך בשבילנו ובשביל אמא שלי שזה מעורר השתאות. זה נראה כמעט לא אמיתי. נפלא לראות איך אבא שלי מתבגר כאדם וכשחקן. השיער שמכסיף לאט לאט הולם אותו. זה גם נובע מזה שהוא מוכן להישאר ילד ולהשתטות כל הזמן".
לא מזמן קושניר הציע נישואים לנופר כתב, בת זוגו בשבע השנים האחרונות - זמרת מוכשרת שניסתה את מזלה ב"אקס פקטור" האחרון, ולומדת לתואר שני פילוסופיה וספרות אנגלית. "כרעתי ברך והצעתי לה נישואים", הוא מחייך. "זאת לא הייתה הפקה עם מסוקים ואנשים שיורדים מהגגות. טיילנו לנו וישנו במקום מהמם בעין כרם. הייתה לי טבעת בתיק, וחיכיתי לרגע המתאים. אמרתי לה, 'בואי נתחתן', ורצתי לתיק להוציא את הטבעת. היא הייתה בתוך שקית, מתחת לסווטשירט. אחר כך התקשרנו למשפחות ולחברים הקרובים, ורק אז עצרנו רגע לצלם את עצמנו עם הטבעת, שיהיה לנו לשלוח למי שאנחנו אוהבים. אבל זה לא פורסם בשום רשת חברתית".
6 צפייה בגלריה
"צוות מאוד מוכשר של יוצרים וזמרים, שהיה תענוג לעבוד איתם וללמוד מהם". מתוך "הפונדק"
(צילום: שגית פרידמן הלל)
איך הכרתם?
"היא הייתה בלהקה צבאית עם חברים שלי מהכיתה בסמינר, ובאה לראות הצגה שלנו. ואז חבר הכיר בינינו. מעבר לזה שאני שחקן ובמאי, אני גם בן זוג, אח ובן, בתקווה להיות יום אחד אבא. אחד הדברים שעשה לי טוב במעבר ממשחק לבימוי הוא שיש לי ערבים שבהם אני בבית. לא קל לעלות על ואן כל יום בשש בערב ולחזור ב-12 וחצי בלילה. עכשיו אני עם בת הזוג שלי, עם המשפחה שלי, עושה את התחביבים שלי. הייתי שחקן פוטבול והיום אני מאמן פוטבול, וזה דבר ענקי בחיים שלי. הייתה לי תקופה שהייתי רואה פוטבול עם אבא שלי והוא מאוד אהב את זה, והיום אני רואה עם נופר ומסביר לה".
למה אתה מתרחק מהרשתות החברתיות?
"סגרתי את הפייסבוק לפני כמעט שנתיים. זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים. יש לי אינסטגרם, אבל הפעם האחרונה שהעליתי בו משהו היה ב-2019. גיליתי שהסושיאל הוא הסיגריות של היום. יש בזה דברים טובים, אבל הנזק שזה עושה לנפש גדול יותר משמעותית מהרווח שהוא מייצר. כולם אומרים, 'אני יודע שזה חרא, אני יודע שזה מסרטן, אבל זה כיף לי'. אני ממש סבלתי מזה. בהתחלה, כשנגמלתי מזה, היה בי געגוע, אבל אחרי יומיים זה עבר. אני מבין שזה חשוב בעידן הרשתות החברתיות, אבל אני רוצה שיכירו אותי בזכות המשחק והבימוי שלי ולא בזכות האינסטגרם, העוקבים והלייקים. אני רוצה להפיץ אושר ולדעת שהאנשים שאני אוהב מאושרים".
בימים אלה רצות שתי הפקות שביים קושניר. הראשונה שעלתה היא "הפונדק" (ההצגה הבאה ב-18 במרץ בתיאטרון הסמטה ביפו), פרויקט של בוגרי המסלול למחזות זמר בבית הספר רימון, שבבסיסו השאלה אם עולם שבו אומרים רק את האמת הוא עולם אוטופי ומוסרי, או שאולי הצביעות היא דבר הכרחי. המחזמר הפרוע שיצרו רום ברדוגו, דניאל ויסמן וקושניר, הוא סיפורו של צעיר תל אביבי גיי, שנקלע לפונדק דרכים מוזר בבני ברק לאחר שאזלה הסוללה בסמארטפון שלו. כשהוא מגיע למקום הוא מגלה חבורה של אנשים מוזרים, שאומרים רק את האמת בגלל כישוף מסתורי שהוטל על המקום. "מדובר בצוות מאוד מוכשר ומופרע של יוצרים וזמרים, שהיה תענוג לעבוד איתם וללמוד מהם", הוא אומר, "אני בטוח שעוד ישמעו עליהם".
את טלי אורן, שאותה ביים להצגת היחיד "טלי אורן לא מתחתנת" (הפקה של התיאטרון הארצי והיכל התרבות קריית מוצקין), קושניר פגש כששיחק לצידה ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ואחר כך בהצגה "הזוג המוזר - הגרסה הנשית" בבית ליסין. "בפרויקט האחרון שעשיתי ברימון, אוהד חיטמן, מנהל המסלול, הזמין את טלי להתארח בו", הוא מספר. "אחרי כמה זמן היא התקשרה והציעה לי לביים את מופע היחיד שלה. אורן יעקבי, בעלה, שגם כתב את ההצגה, המוזיקאי אמיר לקנר ואני צללנו לתוך העולם הזה, וזה היה תענוג גדול".
במרכז המופע הקומי-מוזיקלי ישנה כלה מיועדת שננעלת בחדר החתן וכלה, ומנסה לשכנע את להקת החתונות שלקחה כבני ערובה לעזור לה לברוח מחתונתה. "ההצגה הזאת צובעת את טלי בצבעים חדשים לגמרי", אומר קושניר. "אוהבי טלי יקבלו מנה גדושה מהטלי שהם מכירים, אבל גם לא מעט מטלי אחרת, חדשה, מפתיעה. היה תענוג לעבוד איתה חודש וחצי. היינו פשוט נקרעים מצחוק בחדר החזרות. אין שום סיבה לא להתאהב בטלי ואני בטוח שכל מי שיבוא לראות יתאהב בה כמוני".
