הרחק במנהטן, הרחק מהמלחמה המתחוללת במזרח התיכון, הוקרן בשבוע שעבר "אין ארץ אחרת", סרטם של באסל עדרה וחמדאן בלאל הפלסטינים ושותפיהם הישראלים יובל אברהם ורחל שור. היצירה התיעודית המטלטלת, שעוסקת במאבק ההישרדות של תושבי קבוצת הכפרים מסאפר יטא שבדרום הר חברון מול התעמרות צה"ל, המנהל האזרחי ומתנחלים אלימים, הוצג בבכורה בפסטיבל ברלין האחרון. עם זאת, ההקרנה במסגרת פסטיבל הקולנוע ניו יורק היוקרתי מסמנת את הדוקו כמועמד בולט במירוץ לטקס האוסקר. לפחות על פי קבלת הפנים החמימה של הקהל המקומי לסרט וליוצריו, נראה כי השתתפותו בעונת הפרסים מובטחת למגינת לבם של אנשי מערך ההסברה הישראלי והממשלה שהם מייצגים.
"אין ארץ אחרת" – טריילר
"מבחינתנו, העבודה שלנו היא לתעד את מה שמתרחש בשטח, ואנחנו נמשיך לעשות אותה - אם לא בסרט אז בדרך אחרת", אמר אברהם הבאר-שבעי בשיחה אחרי הקרנת הבכורה בניו יורק, "זה נוגע לעתיד שונה שבו לפלסטינים יש חופש, ולכך שיש אפשרות שבה פלסטינים וישראלים יכולים ליהנות מתחושת ביטחון, כי אנו תלויים אחד בשני. אין היתכנות להמשך המצב הנוכחי. אני מקווה שהסרט הזה ייראה על ידי מיליוני אנשים ויתרום לשינוי". ואכן, בימים אלה, כשאנו נמצאים בשלב הראשוני של עונת הפרסים בארצות הברית, נראה כי "אין ארץ אחרת" זוכה לתשומת לב בקרב קהילת חובבי הקולנוע הבינלאומית. מאז הבכורה בברלין, הדוקו הוקרן בפסטיבלי הפרסים הגדולים בצפון אמריקה, כמו טורונטו וניו יורק. התגובות אליו נלהבות, ובתמיכתה של חברת "סינטיק" האמריקנית הנחשבת שמנהלת את קמפיין האוסקר של הסרט, הוא צפוי לעורר הדים ולזכות לחשיפה רחבה הרבה יותר בהמשך בקהלים גדולים ברחבי העולם - ומן הסתם גם בישראל, ולא בהכרח מהסיבות הנכונות.
עוד לא ברור אם ובאיזה אופן "אין ארץ אחרת" יופץ בישראל, אבל היוצרים מעוניינים לחשוף גם את הקהל המקומי להתרחשויות בסרט, ומכוונים להציגו באולמות הקרנה אלטרנטיביים בארץ בעתיד הקרוב, במקביל לקמפיין האוסקר שצפוי לצבור תאוצה בחורף. על אף שהסרט אינו זמין לצופים ישראלים בשלב זה, הוא כבר עורר סערה בארץ עקבות נאום הזכייה של יובל אברהם במעמד טקס הפרסים בברלין בפברואר האחרון, שם קרא מעל הבמה להפסקת אש והפציר בממשלת גרמניה להפסיק לספק נשק לישראל. הנאום התקבל בזעם על ידי גורמים שונים בישראל, ואף כונה "אנטישמי" בדיווח של כאן. אברהם הביע את התרעומת שלו על מסגור זה, ודרש התנצלות מהתאגיד, אך נשאר נאמן למסריו גם מול הקהל הניו-יורקי, וקרא להפסקת התמיכה האמריקנית בכיבוש הצבאי בגדה המערבית.
"ישראל הייתה יכולה לגרש את התושבים כטרנספר כפוי בהזדמנות אחת. אפשר לדמיין את הבולדוזרים מגיעים והורסים את כל הבתים, לוקחים את התושבים ומעלים אותם על משאיות בדרך החוצה. אבל הם עושים זאת בהדרגתיות לאורך עשורים. וכך הם הופכים את זה לבלתי נראה עבור העולם המערבי, ועבור בית הדין הבינלאומי. במקום זה, אתה בכל שבוע הורס בית של משפחה אחרת, ואז עוד בית של משפחה אחרת, מתוך כוונה שבסופו של דבר אנשים יעזבו, כי אי אפשר לחיות בתנאים הללו. היו לנו אלפי שעות צילומים שחשפו את השקרים הכי נוראיים של מדיניות הכיבוש. להפוך את החומרים הללו לסיפור מהווה שיקוף של המדיניות הזאת שהוסתרה במשך שנים רבות", הסביר אברהם לקהל.
"אין ארץ אחרת" הוא פרי שיתוף פעולה של עיתונאים פלסטינים וישראלים, אולם אין מדובר בהפקה מתוצרת כחול-לבן ולא מושקעים בו כספי ציבור ישראליים. המימון ברובו הגיע מנורבגיה דרך חברת Antipode films מאוסלו, וכן מגופי תמיכה בינלאומיים. הסרט מציג באופן מוחשי את שגרת יומם הטרגית והבלתי נתפסת של קהילה שוחרת-שלום שחיה בצל הכיבוש. בימים אלה, כשצה"ל תוקף בעזה ובלבנון, הסרט מטיל זרקור דווקא על מדיניות הכיבוש האפלה בגדה המערבית.
זוהי מציאות שאינה כוללת הפצצות מהאוויר והרג המוני, אבל מתנהלת כמלחמת התשה נגד התושבים הפלסטינים: הריסת בתים ומאסרים חוזרים ונשנים מצד הממסד הישראלי, כמו גם פשיטות אלימות מצד המתנחלים בחסות הממסד. תגובת המקומיים באה לידי ביטוי בהפגנות קולניות והקמת מבנים על חורבות אלו שנהרסו - התנגדות מהסוג המוכר לנו מהמאחזים של נוער הגבעות. התארגנות טרור אין פה, גם לא רובים או מטעני נפץ. הנשק של באסל עדרה הוא המצלמה, ואיתה הוא נוהג לתעד את שמתרחש סביבו כראיות ודאיות מול מעצרי שווא אפשריים שלו ושל חבריו ובני משפחתו. עתה, כשחומרים אלו ואחרים נארגו יחדיו לסרט מצליח, הם עתידים לשמש ככתב אישום קולנועי נגד מדיניות הכיבוש הישראלי.
"המצלמה היא כלי מאוד חשוב עבורנו, לפחות כשאני מדבר עלינו, אנשי מסאפר יטא. זה חשוב לנו לצורך תיעוד המציאות עבור צופים בינלאומיים, אבל גם בחיים היומיומיים שלנו", סיפר לקהל עדרה הצעיר, שלאורך שנים נוהג לצלם את המתרחש סביבו מתוך תחושת חוסר אונים מול כוחות הביטחון שפושטים שוב ושוב על הכפרים לצורך הריסת בתים, ופשיטות עצמאיות של מתנחלים שמחפשים להתעמר בתושבים. "זה חשוב מאוד על מנת לחשוף את אלו שאחראים למצב במידה מסוימת, אבל גם כדי שיהיו לנו ראיות כדי להגן על עצמנו. למשל, כשבן דודי נורה, עלתה טענה שהוא זרק אבנים ולכן המתנחל ירה מתוך הגנה עצמית. זה קורה כל הזמן, ולכן אנחנו זקוקים לראיות הללו בחיי היומיום שלנו".
בניגוד לעדרה, אברהם הדגיש את החשיבות המכרעת של הצגת המציאות בשטח לקהל הבינלאומי, כדי לאלץ את ממשלת ישראל לשנות את מדיניותה: "מלכתחילה הסכמנו שצריך להראות את המציאות הרב-שכבתית כי יש לה הרבה יותר שכבות ממה שקוראים בחדשות או ברשתות. אחת מהשכבות הללו היא העוצמה הגדולה של הקהילה של מסאפר יטא, הסיבולת מול האלימות הכי ברוטלית שאפשר לדמיין במטרה פשוטה לקחת מהם את אדמתם. רצינו לגעת בשכבות העמוקות יותר שלרוב לא נחשפים אליהן במהלך צפייה בטלוויזיה. אנחנו מביאים המון פרטי מידע פוליטיים והסרט הזה הוא פעולה של התנגדות משותפת. כל מי שצופה יכול להתרשם מהאי-צדק, זה לא יכול להמשיך להתקיים במדינה שמבצעת את זה. ואני חושב שגם המדינה שלכם, ארצות הברית, לא יכול להמשיך לתמוך בכיבוש הצבאי הזה".
עם זאת, על אף השאיפה לחקירה רב-שכבתית של המצב, היוצרים נמנעים מעיסוק בנסיבות פוליטיות, בירוקרטיות ומשפטיות לצורך הענקת הקשר רחב יותר. בעוד אנו חוזים בהשלכות הקשות של החלטת בין המשפט העליון לאפשר לצה"ל להכריז על האזור כשטח צבאי, לא מובאים בפנינו הטיעונים השונים בעד הכרעה משפטית זו. היוצרים האקטיביסטים, שתפיסת עולמם ברורה מלכתחילה, לא טורחים לעמוד על ההיבטים החוקיים של בנייה שאינה מוסדרת עבור התושבים המקומיים, שחלקם חיים לאורך שנים במערות באזור. כמובן שהמערכת מסרבת לאשר כל בנייה של פלסטינים באישור בית המשפט, ובכך פוגעת במשפחות הפלסטיניות, אולם הסרט כולו מתמסר להיבטים מוסריים ומתעלם כמעט לחלוטין מחלקי מידע יבשושיים על תולדות הכפרים והבעלות הנטענת על הקרקע.
זוהי החלטה מוצדקת וככל הנראה מודעת מצד היוצרים, שמשאירה בחוץ סוגיות בעייתיות מבחינת העמדה הפוליטית של הסרט. כך למשל, באחד המקרים הבודדים בו יש התייחסות לתולדות היישוב, אחד התושבים מספר שמשפחתו המתקמה במסאפר יטא במחצית השנייה של המאה ה-19. רק נזכיר שהיישוב היהודי בארץ ישראל נוסד באותה תקופה פחות או יותר, מה שעשוי לסתור את הטיעונים על תפיסת השטח וגזילתה מהתושבים הילידים על ידי "הקולוניאליסטים הציונים". אומנם אין בכך להצדיק את ההתעללות שעוברים התושבים בהווה, אולם יש תחושה של צמצום מכוון של ההקשר הכללי על היבטיו ההיסטוריים. "אין ארץ אחרת" מתרכז בעוולות שמתרחשות באופן יומיומי במקרה הספציפי של מסאפר יטא. לכאורה, רק לכאורה.
במציאות הנוכחית, על רקע טבח 7 באוקטובר והמלחמה עקובת הדמים בצפון ובדרום, המציאות הבלתי נסבלת במסאפר יטא מתקבלת בקרב קהל בינלאומי כמשל למדיניות ישראל בעזה ובלבנון. האם ניתן להשליך מהנעשה בקהילות כמו מסאפר יטא על תושביה חפצי החיים בגדה המערבית שתחת כיבוש ישראלי, למציאות ברצועת עזה שנשלטה לאורך כמעט שני עשורים על ידי החמאס, ללא מאבקים טריטוריאליים, ללא נוכחות צבאית או אזרחית ישראלית בשטח וללא מתנחלים פורעי חוק שעושים שמות במקומיים? כמובן שלא. אבל זוהי מורכבות שהיוצרים לא מתייחסים אליה בסרט. "הקשר" היא לא מילה גסה, ויש לתת עליה את הדעת כשמדובר על טבח 7 באוקטובר, וגם בנוגע למלחמה בעזה שהגיעה אחריה. וכך גם במקרה של "אין ארץ אחרת".
מן הסתם, ללא ההקשר הנדרש, "אין ארץ אחרת" מאפשר הצצה לקהל בארצות הברית ובאירופה למציאות במסאפר יטא שנחשפת בפנינו על המסך, אבל מתוכו צופים בינלאומיים מאמצים את תפיסתם לגבי המשבר בעזה ובלבנון. העובדה שמדובר במקרים שונים לחלוטין, שיש להציגם מבעד לעדשות שונות לחלוטין, נעדרת מהשיח על הסרט, וחבל. אומנם היוצרים, הפלסטינים והישראלים מתנגדים ללחימה בעזה וקוראים להפסקת אש וזוהי עמדה לגיטימית ומקובלת, אולם הדרך שבה משתלב סרטם בשיח הפוליטי העכשווי היא ערמומית, נטולת מורכבות, מכלילה ולא כל כך הגונה. כך או כך, אין ספק שהמצב הנוכחי מוסיף לתנופה של "אין ארץ אחרת" עם קמפיין האוסקר שניזון מהאירועים הקשים במזרח התיכון, והעניין של התקשורת העולמית בהם.
עם זאת, אי אפשר גם להתכחש לכך שהדי 7 באוקטובר והמלחמה המזוויעה שהגיעה בעקבותיה פסחו על קהילות מסאפר יטא, שנמצאות תחת מתקפה חסרת תקדים של מתנחלים בלתי מרוסנים שמגיעים למקום ועושים שפטים בתושבים המקומיים. היוצרים אף החליטו לפתוח את הסרט, שצילומיו הסתיימו בספטמבר, ולשלב בו חומרים מעודכנים - ובהם גם תיעוד של פשיטת מתנחלים שהסתיימה בירי של אחד מהפורעים בבן דודו של עדרה. "חשבנו שזה חשוב להראות מה קורה במסאפר יטא מאז שהמלחמה התחילה, ומה קורה באזור בצלה של המלחמה. שש קהילות באזור נאלצו להימלט בגלל אלימות המתנחלים. בן דודי נורה והמצב ממשיך להידרדר, והוא הרבה יותר גרוע ממה שאנחנו מראים בסרט", סיפר.
המלחמה משפיעה גם על חופש התנועה של היוצרים: השניים נעדרו מהקרנת הבכורה בפסטיבל טורונטו העצום בספטמבר האחרון בגלל שעדרה התקשה לקבל אשרת יציאה לקנדה. הוא הצליח להתייצב לבכורה בפסטיבל ניו יורק ביחד עם אברהם ושור, אך השלושה נאלצו לקטוע את המסע שלהם בארצות הברית (שהיה אמור לכלול ביקורים בפסטיבל וודסטוק בניו יורק ו-AFI בלוס אנג'לס) בצל מתקפת הטילים מאיראן והחששות בנוגע לאפשרות התנועה שלהם. "דיברתי עם הוריי ובאסל דיבר עם הוריו, ואנחנו מאוד מודאגים וחוששים לשלומם", אמר אברהם לאתר "דדליין", "אנחנו מודאגים שאנחנו ניתקע בארצות הברית ולא נוכל לחזור". עוד הוסיף כי "בסופו של יום, אנחנו אקטיביסטים והמטרה שלנו בחיים היא להיות שם ולעבוד על שינוי משם. אז זה הרגיש כמו הדבר הנכון לעשות, ומעל לכול - להיות בחברת האנשים שאנחנו אוהבים".
שותפות הגורל הזאת, והחברות האמיצה של עדרה ואברהם כפי שהיא באה לידי ביטוי על המסך, היא אולי ההיבט האופטימי היחיד שאפשר לקחת מהסרט ומהמסלול שלו, שאותו השניים עוברים ביחד. "התחלנו לעבוד יחד בגלל שאנחנו חולקים את אותם ערכים בסיסיים ואת אותן עמדות נגד העוולות בסרט", אמר אברהם, "אנחנו נשאלים פעמים רבות בנוגע לחברות ודו-קיום, אבל יש בכך בעיה כי כרגע לאחד מאיתנו אין בכלל קיום. אין לפלסטינים מדינה, אין להם חירויות. אז איך ייתכנו חברויות ודו-קיום כשיש כזה הבדל גדול במעמד שלנו? כדי שנגיע לזה, נדרשת התנגדות משותפת לצדק ולחירות. הצגנו את עצמנו על המסך כדי להראות את ההבדלים המהותיים בינינו. נולדנו בארץ שבה תעודת הזהות שלי כחולה ושל באסל ירוקה, ושתיהן ניתנות על ידי מדינת ישראל ומנוטרות על ידה. אני אזרח ובאסל נמצא תחת חוק צבאי. בכל היבט של חיינו יש אפליה שיטתית. הסרט שלנו הוא כלי לשנות זאת ולכן רצינו להמחיש את המציאות הזאת דרכו".
"אין ארץ אחרת" הוא סרט חשוב אך קשה לצפייה עבור קהל בינלאומי, ובמיוחד עבור אזרחים ישראלים שיש בהם קורטוב של אנושיות ולא יכולים שלא להתבייש במה שהרשויות והמתנחלים מעוללים בשמם באוכלוסייה המקומית. צריך להיות חסר מודעות עצמית כדי להגן על המדיניות הזו או להצדיקה. תחושת הבושה הזו היא ברמה האישית בשלב זה, כשהסרט מוקרן בפסטיבלים מול אולמות מלאים אבל קטנים יחסית. בבוא העת, כשהסרט יופץ בבתי הקולנוע בארצות הברית ובעולם ואז ישוגר למירוץ האוסקר - הבושה תהפוך ללאומית. וזו אף עשויה להתגבר עם פסלון ונאום זכייה תקיף בשידור ישיר לכל העולם מעל במת טקסי האקדמיה בחודש מרץ הבא. ראו הוזהרתם: אם לא מההשלכות של המציאות בשטח, אז לפחות מהחשיפה שלו על המסך הגדול.
