לא מעט אנשים שואלים את עצמם איך תיראה הטלוויזיה הישראלית ביום שאחרי? האם היא תחזור להיות בדיוק מה שהיא הייתה, רק תזכיר מדי פעם את 7 באוקטובר כעוד טראומה שהצטרפה למצבת הטראומות הלאומיות של העם בציון? האם נחזור להיות אותם צופי ריאליטי ג'אנק, קולטני תוכן שיווקי, סובסטרטים נוחים לבידור זול שהיינו פעם, או שתוכן מהסוג הזה ייראה לנו פתאום חסר משמעות וצורם? אין לי תשובה, אבל אמש (ב') ביצעה רשת ניסיון נוסף לגשש אחר רחשי ליבו של העם: אחרי שידור המניה הבטוחה של "שנות ה-90", שעלתה בשבועות האחרונים, שודר הפרק הראשון של "אוטו אוכל VIP", ריאליטי הבישול שצולם ביולי האחרון וחיכה על המדף.
מתוך "אוטו אוכל VIP"
(באדיבות רשת)
בתחילת המלחמה העלתה הזכיינית ספיישל "אוטו אוכל - צו 8", במסגרתו יצאו שני השפים המנחים, רותי רוסו ואסף גרניט, לפגוש מפונים, מתנדבים וחיילים ברחבי הארץ, בישלו להם ארוחה בשטח והקשיבו לסיפורים האישיים שלהם. עכשיו כנראה בשלה השעה להעלות את הדבר האמיתי, כלומר את הדבר הפחות אמיתי - "אוטו אוכל" גרסת האסקפיזם.
אני לא יודעת אם אלו חלק מההשלכות של המלחמה, אלוהים יודעת שרובם המכריע של הצופים זקוקים להפוגה כלשהי ממעגלי החדשות הנצחיים. הגוף והנפש לא בנויים לעמידה בעוררות חרדתית אינסופית. אבל מבחינה טלוויזיונית ל"אוטו אוכל VIP" יש אפקט הפוך באופן קיצוני לעוררות, כלומר היא רדומה כל כך שגם הצפייה בה הופכת למשימה מאתגרת. מתחרים בה שישה זוגות של מפורסמים, במקבץ שנראה כמו פשטידת שאריות - חלקם הוטלאו מסדרות ריאליטי אחרות (שחף וטליה מ"האח הגדול", האחיות כרקוקלי שמעלות באוב זיכרונות מ"אקס פקטור", חני ועדי בוזגלו מה"בוזגלוס"), השחקן אימרי ביטון ואחיו, שי, שמנהלים ביום יום מסעדה משלהם; השחקנים יניב סוויסה ודניאל סטיופין, שמגלמים את הקצבים ניסים ואנטולי ב"קופה ראשית" וסי היימן והמקעקעת שלה (?!), שלדעתי פגשו במלהק במקרה בחניון וקיבלו הצעה שאי אפשר לסרב לה.
לכל המתחרים אין כמובן שום רקע מקצועי בהכנת מזון, אבל זה הדיל הרגיל בתוכניות VIP - אתם מקבלים את הסלב שמרעיף עליכם מסלביותו ומפטפט את עצמו לדעת באפיזודות שונות, ובתמורה ומעלימים עין מהעובדה שהוא נעדר את הכישורים הנחוצים לביצוע המשימה ושהתחרות - כבישת לב הקהל העממי שמגיע לטעום את המנות שלהם כדי להרוויח את הזכות להשתתף בגמר "אוטו אוכל VIP" - לא מותחת משום בחינה. כך אתם מעבירים דקות יקרות בצפייה באפיזודות כמו חבורת הסלבס מבקרים בבוסתן שבו הם טועמים פירות אקזוטיים, כדי להכין את עצמם למה שיבוא אחר כך. בסופו של דבר המשימה האמיתית של המפורסמים היא לשעשע ולבדר אתכם. חלקם מצליחים בזה באופן לא רע (סטיופין וסויסה) אבל רובם משמימים למדי, וכשרוסו וגרניט, שהשילוב ביניהם דווקא מוצלח, לא מצילים את הרגע, אתם צופים למעשה בצבע המתייבש על קירות האולפן ובאחות כרקוקלי טועמת לראשונה שניצל. אל תעצרו את הנשימה - זה לא דם, זאת פלזמה.
"אוטו אוכל VIP" היא בסך הכול פורמט פרווה, תלוי ליהוק, שאין לו כמעט שום דבר משותף עם ריאליטי בישול מאתגר באמת כמו "משחקי השף" או אפילו הגרסה המקורית של "אוטו אוכל", שבמסגרתה מתחרים שפים אמיתיים על קהל טועמים. היא סבירה עבור הנישה שלה, שומרת מסך להגנית. היא הייתה יכולה לברבר בכיף ברקע לפני מהדורת החדשות או אפילו להעסיק צופים משכימי קום בשבת בבוקר, אבל נקלעה במקרה לסיטואציית פריים-טיים שלא הולמת את מידותיה. ואם 7 באוקטובר לימד אותנו משהו, זה שגם כשאתה בורח, יש משמעות למקום שאתה בורח אליו, ולא רק לדבר שאתה בורח ממנו.
