באחד מסופי השבוע, לפני קצת יותר משנתיים, דן פרבר נסע עם חברים לאמצע המדבר בקליפורניה. הם התכנסו בבית מבודד כדי לעבוד בנפרד וביחד על מוזיקה. פרבר, כבר אז מפיק עם מוניטין מצטבר בסצנת ההיפ הופ הצפופה והרעבה של לוס אנג'לס, השמיע לאחד הנוכחים, חבר שבא איתו לשם, ביט חדש. "זה הדבר", אמר לו החבר.
הוא לא היה היחיד שהתלהב. מה שהתחיל בסשן סוף שבוע במדבר התגלגל ל-Tempo, הלהיט של ליזו ומיסי אליוט, שרץ יפה במצעדי ההיפ הופ האמריקניים והיה גם חלק מסוד הקסם של Cuz I Love You - האלבום המצוין וזוכה הגראמי של ליזו. כן, מי שהיה חבר לשעבר במשפחת "טאקט" של סאבלימינל, חתום היום כאחד המפיקים של טראק באחת היצירות הכי מעניינות ומפורגנות של השנים האחרונות. ויש לו גם גושפנקא של הגראמי. אבל אז הגיעה השאלה: לאן עכשיו?
"לעשות שיר עם ליזו ומיסי אליוט, שגדלתי עליה, ועוד הזכייה של האלבום בגראמי, הכל היה גם רגע של 'אז מה, אני חוזר לארץ?'", הוא מספר בשיחה מביתו בלוס אנג'לס. "אתה מבין שטייטלים זה נחמד, אבל אתה לא עושה את זה בשביל פלטינות על הקיר. אני פחות מחפש את האמנים שכבר פרצו. יש פה אנשים שמשקיעים 90 אחוז מהזמן כדי לעשות שיר עם דמי לובאטו או ג'סטין ביבר, בתקווה להיכנס לרדיו ולעשות כסף. אני אמרתי שבא לי להביא את האמן הבא. אז רוב האנרגיה שלי הולכת על השקעה באמנים שהולכים להיות שם עוד שנה או שנתיים".
(Tempo - ליזו ומיסי אליוט)
כשאתה מחובר לאלבום שזכה בגראמי, כמה זה פותח דלתות?
"זה פותח, אבל יותר פותח לעשות אלבום עם מישהו ולייצר לו סאונד. אני מאמין שהכל בא מכוונה: איך אני גורם לדבר הזה לחבר אנשים ביחד. וזה מביא לי יותר עבודה".
ומה מביא יותר כסף?
"רוצה לשמוע את האמת? זה נשמע מאוד זוהר להביא תקליט זהב או פלטינה. אבל לפעמים לעשות אלבום מביא יותר".
וזה בדיוק מה שפרבר עושה עם ט'קיי מאידזה (Tkay Maidza), ילידת זימבבוואה שגדלה באוסטרליה. הם הכירו בסשן לפני שש שנים, לא יותר מדי זמן אחרי שפרבר הגיע ללוס אנג'לס והתחיל לעשות לעצמו שם. השניים התחברו והחלו לעבוד ביחד ובעצם לא נפרדו. לאחרונה הוא הפיק עבורה את האי.פי השלישי שלה עבור הלייבל היוקרתי 4AD, שזוכה לביקורות מעולות (ציון 7.5 באתר פיצ'פורק, למשל) והם גם עובדים על אלבום מלא. פרבר מהמר שהיא תגיע רחוק, כמו גם מלורי מרק, יוצרת ודוגמנית עם כישרון כתיבה מרשים.
אבל פרבר עבד גם עם יוצרים שאין צורך להציג. דיזי רסקל, למשל, הוא כמעט 20 שנה אגדת גריים ובעצם אחד האבות המייסדים של הז'אנר הכי חשוב בבריטניה. פרבר השתדך אליו בעבודה על האלבום Raskit, שיצא ב-2017. פרבר כתב והפיק שלושה שירים, שניים מתוכם מכילים סימפולים שרק מפיק ישראלי יכול לדחוף לראפר ממזרח לונדון. "בשיר Ghost יש סימפול של 'אנשי הצפרדע', של להקת חיל הים ובשיר Business Man יש את 'המלח שלי'. דיזי עף על זה", הוא מספר.
הסברת לו מאיפה זה הגיע?
"סיפרתי לו שזה 'השירים של דה יזראלי נייבי'. אגב, הייתי צריך להשיג אישור בארץ להשתמש בסימפול ועשקו אותנו. אבל לא נורא. אני תמיד שומע מוזיקה ישראלית, זה בדם שלי. זה גם מצחיק, אני עושה פה סשן ואומר לבן אדם 'רוצה לשמוע משהו אחר?' ושם שוטי הנבואה. אני אומר לאנשים פה: תאר לך שיש שמונה חבר'ה בבית ספר, ואמא של כל אחד מהם היא ממקום אחר בעולם".
(דיזי רסקל - Ghost)
כשאתה מגיע להקלטות, עד כמה האטיטיוד של ההיפ הופ נוכח?
"אנשים זה אנשים, לא משנה איפה הם גדלו. זה לא שונה מהארץ. אנחנו מבינים עניין ולא פראיירים. אם מישהו אומר משהו, אז אתה ישר עונה לו והוא מעריך את זה. יש המון כבוד למוזיקה ולמלאכה".
פמליות, בלינג וכד', מה המרחק בין התפיסה החיצונית של ההיפ הופ לבין המציאות?
"הכל גדול פה. יש פה מחזורים גדולים, השקעות גדולות, הרבה אנשים. אז אם אתה מצליח, זה גם מתבטא בכסף".
אם ככה, כמה התעשייה מונעת מכסף? כמה מקום יש, כמו שאתה רוצה, לאמנות?
"שאלה מצוינת. הכסף מאוד דומיננטי. זאת תעשייה. יש אנשים שעושים השקעות בסגנון שוק המניות: מפזרים מיליונים על כמה אמנים ואומרים 'האמן הזה יפרוץ ויחזיר 20 מיליון'. אז יש הרבה כאפות. הרבה חלומות מתנפצים פה. לכן אני חושב שאם אתה רוצה לפתח אמנים, אתה צריך את האבהיות הזאת. להסביר להם שזה יותר מאינטרנט וסטרימינג. משהו שתסתכל עליו בעוד 40 שנה".
בפלייליסט Produced By Farber בספוטיפיי יש כבר 71 שירים שפרבר הפיק, אבל מה שהגיע עד ליזו ודיזי ראסקל התחיל למעשה ממקום הרבה יותר צנוע: סאבלימינל והצל. הוא בן 34, יליד תל אביב, שאכל ושתה ונשם את המעט שהיה אז סצנת ההיפ הופ הישראלית. הוא נזכר במסיבות של דמויות מפתח כמו די ג'יי עמי ובפורום של אתר "תפוז". את מלאכת התקלוט והביטים למד בעצמו ובשלב מסוים פנה אליו המפיק שי 360 כדי לקבל חומרים. מפה לשם הוא הצטרף לקולקטיב הכי משמעותי בהיפ הופ הישראלי באותם ימים: "משפחת תאקט". פרבר הפיק שירים כמעט לכולם ב"משפחה" – סאבלימינל, הצל, סיוון ועוד, ואף היה אמור להוציא שם אלבום בעצמו.
"למדתי כל כך הרבה שם", אומר פרבר. "ישנתי שם באולפן. פיזית. אתה לא יכול לשכוח את הארוחות, הבגטים, לילות בלי שינה וההתרגשות שכולם מגיעים וכולם כותבים ואתה מפיק ביט ומישהו בא עם טקסט. הדאחקה עליי הייתה שכשהייתי מקליט את עצמי, תמיד היו שומעים את הדלת של הסטודיו: עושה את הביט, רץ לאולפן ובדרך הדלת הייתה נטרקת. זה היה אחלה בית, אני מודה על כל הרגעים היפים והפחות יפים".
נשארתם בקשר? חגגו עכשיו 20 שנה לאלבום הראשון של סאבלימינל.
"קצת איבדתי קשר עם החבר'ה מטאקט. עם קובי (שמעוני, סאבלימינל - ע.ש) לא דיברתי הרבה שנים".
מי ראפר יותר טוב, סאבלימינל או הצל?
"די, לא יפה. אל תשים אותי שם. קובי די אגדה, אני לא אשקר".
בלי קשר לדעות שלו, אני עם הצל. הוא קילר.
"כל המשפחה. איתמר, אח של הצל, היה ראפר מדהים. הרבה אנשים מוכשרים. וכולם אהבו היפ הופ. זאת הייתה האווירה".
פרבר גם בקשר עם הדור הנוכחי של הסצנה, שבעצם גדלה יחד איתו. "כהן (מיכאל כהן, לשעבר מהצמד כהן@מושון – ע.ש) היה פה בלוס אנג'לס", הוא מספר, "והייתה לנו שיחה מאוד מרגשת ומעניינת וכתבנו את 'אל דאגה' (שמופיע באלבום החדש והמצוין של כהן – ע.ש). כהן, רביד פלוטניק, אני מכיר את כל החבר'ה האלה מאז שהיינו ילדים, מסתובבים בארץ ונפגשים בפתח תקווה".
יש מישהו מהם שיכול להצליח בחו"ל?
"אם מפיקים היו לוקחים את עצמם ברצינות, הם יכלו לעשות פה קריירה טובה. ראפרים זה אחרת בגלל השפה. אבל אני רואה שרביד סוגר מקומות שהם הצלחה אסטרונומית. רוב האמנים שאני מכיר פה לא הופיעו מול 20 איש. אז מה זו הצלחה?".
