במאפיה, כמו במאפיה. גם כשאתה חושב שהצלחת לצאת, הם מושכים אותך שוב פנימה. לירית בלבן מגלה את זה בכל פעם שהיא עוברת ברחוב. עשר שנים אחרי ש"הבורר" ירדה, עדיין צועקים לעברה "נעמי כפית", בזכות תפקידה הבלתי נשכח כבתו המטורללת של משה איבגי בסדרה. "זו ממש תופעת טבע", היא מסבירה, "רק עכשיו ירדתי לסופר-פארם ושתי בנות קראו לי נעמי. באיזשהו מקום, הדמויות שאני מגלמת חזקות יותר ממני".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אבל בשנה האחרונה יש מי שהצליחה לתת לנעמי כפית הדומיננטית פייט ‑ גברת בלום הנכלולית מסדרת הילדים הפופולרית "כראמל". "אנשים עוצרים אותי ואומרים, 'אני חייב תמונה לבן שלי, אני צופה יחד איתו'. הלכתי לבית הספר של אחיינית שלי, לחגוג איתה יום הולדת, וכמעט שהייתי צריכה שומרי ראש כדי לצאת. מאירה ברנע-גולדברג, שכתבה את הספרים שהסדרה מבוססת עליהם, ביקשה ממני לבוא לפסטיבל כראמל בדיזנגוף סנטר. הגיעו אלפי ילדים והורים. הרגשתי כמו הביטלס מינימום".
וזה נעים?
"רוב האנשים לא יודעים את השם שלי, אלא את שמות הדמויות ששיחקתי. נעמי כפית, פזית מ'חברות', או גברת בלום. אני מקבלת את כולם באהבה. ולכן, בערב הסטנד-אפ שלי, אני מנסה בפעם הראשונה להשריש שאני לא זו ולא זו. אני לירית בלבן".
למרות ההצלחה המסחררת, "כראמל" (שהעונה השנייה שלה עלתה השבוע ומשודרת בראשון עד רביעי ב"כאן חינוכית" ובדיגיטל), כמו יתר ההפקות של הטלוויזיה החינוכית, עמדה גם היא על הכוונת של הממשלה החדשה. שר התקשורת שלמה קרעי עצר אמנם את הרפורמה בתאגיד, אך החשש הוא שמדובר רק בדחייה זמנית, לצורך העברת הרפורמה המשפטית. לא רק בגלל זה בלבן מתייצבת להפגנות במוצאי שבת, אם אין לה הצגה באותו ערב. "זה מטורף מה שקורה כאן", היא אומרת, "אני מאוד חרדה ודואגת, בעיקר מהשבריריות של הדמוקרטיה בארץ. לפעמים אני צובטת את עצמי ולא מאמינה לאן הגענו".
את לא חוששת שיתייגו אותך כ"שמאלנית"?
"מה שקורה פה הוא לא עניין מפלגתי והוא הרבה מעבר לימין ושמאל. יש גם המון ליכודניקים שמתנגדים למהלכים האלה באופן גורף. אפשר להפוך בקלות מדמוקרטיה לדיקטטורה ואנחנו קרובים לזה. מעבר לזה שביבי רוצה רק לדאוג לעצמו ולמשפט שלו, אין כאן גם הפרדה בין דת למדינה. מדברים עכשיו על הדיקטטורה של אורבן בהונגריה, אבל פה יהיה הרבה יותר גרוע. אני חושבת שיש כבר מקום להשוות אותנו למדינות כמו איראן, שכפופה לחוקי הדת. לכן חייבים לצאת לרחובות ולהפגין. גם להפגנות בבלפור הגעתי כמעט בכל שבת".
"הייתי ילדה הורית. אמא שלי הייתה חלשה ושברירית ומוקדם מאוד הרגשתי את חוסר היציבות והעצבות שלה והבנתי שאני צריכה לגדל אותה ולדאוג לה. היא עברה דברים קשים בחיים. כשהייתי בצבא היא פתחה בפניי סיפור של התעללות בתוך המשפחה שאולי יום אחד אכתוב כסדרה או כסרט"
קרעי ושרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן טענו שהתאגיד הוא גוף שמאלני.
"זו שטות לומר את זה. יש ב'כאן' תכנים נהדרים שאנשים אוהבים ואפשר גם לצפות בהם בחינם, בניגוד לדברי קרעי".
אז למה את חושבת שניסו לפגוע בו?
"תראה, פסקת ההתגברות היא דיקטטורה לשמה. הם פשוט רוצים שהממשלה תקבע את החוקים. כדי לעשות את זה, מפחידים את האנשים ואומרים שיש שחיתויות בבית המשפט העליון. שטויות. אבל בלי הפחדה, ביבי לא יוכל לשלוט. למעשה, הכול נובע מהכיבוש. במשך שנים נתניהו מסרב באופן עקבי לכל תהליך של משא ומתן עם הפלסטינים, זה מה שהורס כל חלקה טובה".
בלבן, 51, בת זוגו של הארט-דירקטור יואב סיני ואמא של אדם וגילי, נולדה בקיבוץ שער העמקים וגדלה בקריית טבעון. הוריה, אסתי, שעבדה בהוראה ועודד בלבן, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, התגרשו כשהייתה בת ארבע. לפרידה קדמה דרמה, שלא לומר טלנובלה של ממש. "אני זוכרת עד עכשיו את היום שבו אבא שלי עזב את הבית", היא מספרת. "יום אחד מישהו התקשר לאמא שלי ואמר, 'שלום גברתי, את לא מכירה אותי, אבל בעלך בוגד בך עם אשתי'".
בעקבות האירועים, מצאה את עצמה בטיפול קבוצתי כבר בגיל חמש. "כל ילד היה צריך לספר על חלום שהיה לו בלילה", היא נזכרת. "הבנתי שכולם בקבוצה רוצים לשמוע על סיוטים, ובגלל שלא היו לי כאלה, פשוט המצאתי אחד".
היו מן הסתם קשיים שלא היית צריכה להמציא.
"לא היה נהוג אז לעשות משמורת משותפת. אבא שלי הוא איש מדהים, אבל הייתי רואה אותו רק פעם בשבועיים, בסוף השבוע. אני ואחי גדלנו עם אמא, בשלישייה".
איך זה היה?
"לא קל, גם בגלל שלאמא שלי היה לא קל. במובן מסוים היא הייתה דיכאונית, כך שהייתי ילדה מאוד הורית. היא הייתה מאוד חלשה ושברירית ומוקדם מאוד הרגשתי שאני צריכה לגדל אותה ולדאוג לה. היינו מאוד קרובות, אבל הייתה לי גם המון ביקורת עליה".
על מה הייתה הביקורת?
"רציתי שתהיה אמא חזקה, שתוכל לסחוב אותי, לא שאני אצטרך לסחוב אותה. היא נתנה לנו את כל חייה, אבל הרגשתי כל הזמן את חוסר היציבות ואת העצבות שלה. היא עברה גם דברים קשים עוד לפני הגירושים".
היא דיברה איתך עליהם?
"רק כשהייתי בצבא היא פתחה בפניי סיפור של התעללות בתוך המשפחה שאולי יום אחד אכתוב אותו כסדרה או כסרט. אמא שלי נולדה בקובה, ואני משתעשעת ברעיון להתחיל שם את העלילה".
אמה נפטרה לפני כ-15 שנה ממחלת הסרטן, שהובילה גם למפנה במערכת היחסים שלהן. "השנה האחרונה שלה הייתה סוג של מתנה שקיבלנו, שנה של חסד מבחינת הקשר בינינו. הייתי בהיריון כשגילינו שהיא חולה, וכשנולד הבן שלי, שהיה גם הנכד הראשון שלה, היא הייתה בעננים. אפילו הבדיקות הרפואיות שלה ממש השתפרו. היו לנו המון שעות של צחוק וכיף יחד. היא נפטרה כשהבן שלי היה בן תשעה חודשים".
עם אבא שלך דיברת על התחושות שלך כילדה, אחרי הגירושים?
"כן, היום אני רואה את זה קצת אחרת, דרך העיניים שלו. גם לו היה קשה עם הדיכאון של אמא והיה לו לא פשוט לעזוב. הוא רצה לראות אותנו יותר, אבל הניח לזה כדי לא לעורר מהומות. לכל אחד יש את הצד שלו".
מה למדת מהכישלון שלהם לגבי הזוגיות שלך ושל יואב?
"שגירושים זה לא סוף העולם".
היא למדה משחק בסטודיו של ניסן נתיב, אבל למרות שנחשבה לתלמידה בולטת במחזור, אף תיאטרון לא רדף אחריה. "הייתי מאוד חזקה בכיתה, אבל כשסיימתי את בית הספר ‑ נאדה, כלום", היא אומרת. "בשנה-שנתיים הראשונות ניקיתי בתים וחדרי מדרגות. שיחקתי בכל מה שנתנו לי - דמויות משנה, הצגות ילדים".
בהמשך השתלבה בהבימה, בתיאטרון באר-שבע ובחיפה ובסדרות טלוויזיה ("חצויה", "העיר הטובה"). כיום היא מככבת בבית ליסין בקומדיה המצליחה "ארבע אימהות", וב"תפוחים מן המדבר", לצד חברתה הטובה תיקי דיין. "כמה שנהיינו חברות טובות, אני עדיין מתרגשת כשאני איתה על הבמה. הערצתי אותה כל חיי ופתאום אנחנו משחקות יחד. זו פשוט מתנה. היא פרטנרית הכי כיפית שיש ושחקנית נהדרת שמרגשת אותי ברמות. ייאמר לזכותה של ציפי פינס שהיא נתנה לי שני תפקידים במתנה. זה אף פעם לא מובן לי מאליו".
גם תפקיד גברת בלום ב"כראמל" ב"כאן חינוכית" התקבל בברכה, גם אצל הילדים הפרטיים. "הקראתי לבן שלי את הספרים של 'כראמל' והוא מאוד אהב אותם. יום אחד פגשתי את רועי שגב, הבמאי, ברחוב. רציתי לעניין אותו במשהו, אבל הוא אמר, 'תשמעי, אני עסוק נורא, כי אני ושירילי (דשא) הולכים לעשות את 'כראמל'. אמרתי לו, 'מה, כראמל? אני בדיוק קוראת את זה עם הבן שלי, זה גאוני'. עברו שבועיים והזמינו אותי לאודישן לתפקיד גברת בלום. אמרתי טוב, אני לא אגיד כלום לבן שלי, כי אם לא אתקבל זה יגרום לו מפח נפש. למרבה השמחה, התקבלתי".
הילדים שלך הולכים בעקבותייך?
"הם די בורחים מהמקצוע, לא מוכנים אפילו לראות אותי בהצגות. קשה להם. אני מנסה לשחד אותם. לפעמים אני אומרת, 'אני אשלם לכם מאה שקל, רק תבואו לראות'. קשה להם גם מאוד ללכת איתי ברחוב וכשאנשים רוצים להצטלם איתי. מזה הם ממש מתעצבנים. 'די כבר אמא'. אני יכולה להבין. זו אמא שלהם והם רוצים אותה לעצמם. אבל אני חושבת שהם כן גאים בי בסופו של דבר".
יש משהו שאת מתחרטת עליו בקריירה?
"הפלופ הכי גדול שלי היה הסדרה 'משפחת קמיצ'לי' עם ישראל קטורזה. שמו אותה בפריים טיים, למרות שהיא התאימה יותר ללייט נייט, וזה היה בעוכריה. אני לא מתחרטת על מה שעשיתי שם, אלא על האופן שבו התייחסו לתוכנית. בסדר, כולם קמו מזה לתחייה, גם קטורזה. בסופו של דבר כישלונות זה גם דבר מבורך".
במופע הסטנד-אפ שלה, "יאללה בלבן", שכתבה עם אילן גנני, היא לא חוסכת מהקהל עוד כישלונות, כולל התחושה המאוד לא פוליטיקלי-קורקט שלא הצליחה להשתלב במהפכת מי-טו. "אותי לא הטרידו, ואני צוחקת על זה. כשהתחילו לדבר על מי-טו הייתה תקופה שכל בחורה שאני מכירה סיפרה בפייסבוק איך הטרידו אותה, ופתאום הרגשתי שמשהו איתי לא בסדר. אמרתי לעצמי, מה, אני לא שווה הטרדה?"
אמירה קשה.
"כמובן שאני חושבת שכל הקמפיין מבורך".
מי שעבדה עם משה איבגי, נחשפת להטרדות שלו לאורך השנים?
"מה שקרה עם איבגי מאוד כואב לי עד היום, כי באמת הערצתי אותו. לא היה שחקן אדיר כמוהו בקולנוע ובטלוויזיה שלנו. באמת גם למדתי ממנו המון. אני לא נתקלתי מצידו בשום דבר שקרוב להטרדה. היינו ביחסים מאוד מקצועיים ומאוד טובים. אני גם אמביוולנטית לגבי היחס כלפיו כיום. אני חושבת שאם הוא שילם את חובו לחברה, צריך לתת לו עוד הזדמנות. מצד שני קצת קשה לי עם זה שהוא לא הביע חרטה על מעשיו. גם החברה קצת אשמה, כי כשמעלים מישהו לדרגת אלוהים, הבן אדם מתחיל באמת לחשוב שמותר לו הכול".
במופע היא מתייחסת גם לפייס-ליפט שעשתה הפסיכולוגית שלה ושינה את פניה ללא הכר. היא לא ממש בעניין. "שחקניות לא מנותחות זה מאוד יפה בעיניי, אבל אני גם מבינה את אלה שכן מותחות ומזריקות. בינתיים לא עשיתי שום דבר. לא שאני לא צריכה. יש שיגידו לך שאני צריכה ועוד איך. אולי יבוא לי יום אחד הג'וק. כרגע אני חצויה. כשאני מסתכלת בראי, אני אומרת לעצמי, פה הייתי עושה ככה ופה הייתי עושה ככה, אבל זה עדיין לא הגיע לידי מימוש".
איך צלחת את משבר גיל 50?
"זה לא היה קל, במיוחד כשהתחלתי לקבל יותר תפקידי אמהות. כמובן, יש לי פחדים מההתבגרות, אבל לשמחתי אני בתקופת פריחה עכשיו. אני גם אוהבת יותר את איך שאני נראית. פעם היה לי קשה עם הגובה. 1.74 מ' לשחקנית זה גבוה. אני זוכרת שלא קיבלתי תפקיד שהגיע לי, רק כי בן הזוג שלי היה נמוך ממני. אבל אני אומרת לעצמי שגם הצעירות והיפות עוד יגיעו לגילי. למזלי, במקצוע הזה יש מקום גם לשחקניות מבוגרות. אני רואה את תיקי דיין שהיא דוגמה ומופת בשבילי, איך טוב לה. יש בה עדיין תכונות של ילדה. אני חושבת שיש אותן גם בי, ומקווה שהן יעמדו לרשותי עוד הרבה זמן".
פורסם לראשונה: 07:42, 10.02.23
