למרות שסילבסטר סטאלון מעולם לא גילם גיבורי על מהארסנל של מארוול ו-DC הוא אחד הכוכבים שיצרו את הבסיס לז'אנר בצורתו העכשווית. בשנות ה-80 סטאלון הפך לכוכב בזכות הגוף השרירי שנראה כאילו נלקח הישר מחוברות הקומיקס. בהתאם לכך גם הסרטים שבהם הופיע, בעיקר הסדרות של "רוקי" ו"רמבו", הפכו למפגני יכולת גופנית על-אנושית. הגוף כמכונה שרירית, ומה שהדמויות אותן גילם סטאלון השיגו באמצעות גוף זה, עיצבו את הפנטזיות הריאקציונריות אודות שיקום העוצמה של ארה"ב.
"השומרוני" - טריילר
בגיל 76 סטאלון ממשיך לשייך לעצמו דימויי עוצמה ממין זה. גם אם סדרת "רוקי" הפכה לספין-אוף "קריד" שבו סטאלון מגלם את המתאגרף בזקנתו האנושית, ב"רמבו 5" (2019) היכולות הפיזיות כמעט ולא הוגבלו. הדבר נכון גם לדמות של ברני רוס בסדרת הרטרו הגריאטרית "בלתי נשכחים" (הפרק הרביעי שלה אמור לצאת בשנה הבאה).
התפקיד הקרוב ביותר בקריירה של סטאלון לגילום ישיר של גיבור-על היה ב"השופט" (1995), עיבוד ירוד לדמות "השופט דרד" מהקומיקס של חברת 2000 AD; דמות בעלת עוצמה פיזית, שדרוגים ביוניים ומגוון כלי נשק שבאמצעותם משליט סטאלון צדק רפובליקני בדיסטופיה עתידנית. מלבד זאת היו לו שתי התחככויות עכשוויות יותר עם הז'אנר – כשגילם את דמות הבוזז סטקאר אוגורד ב"שומרי הגלקסיה 2" (2017), וכשדיבב את "קינג שארק" ב"יחידת המתאבדים" (2021)
ב"השומרוני" (Samaritan) סטאלון מגלם גיבור-על שניצל הזדמנות לזייף את מותו, נעלם מעין הציבור והזדקן. בצוק העיתים הוא נאלץ לחזור ולהשתמש בכוחותיו. מדובר במהלך עלילתי שמייצר בהכרח רמת "מטא" המהדהדת את הקריירה של סטאלון עצמו - שחקן של נוכחות פיזית רבת-עוצמה שעמוק לתוך העשור השמיני של חייו לא פורש מסוג תפקידים זה. "השומרוני" נראה כמו סרט שרעיונותיו, ערכיו ועלילתו שייכים, לכל המאוחר, לשנות ה-90 של המאה הקודמת. ובצד הטכני של הביצוע – הסגנון הקולנועי, האפקטים – המצב לא טוב יותר.
דמות "השומרוני" נוצרה ב-2014 בקומיקס של חברת "מיתוס". יוצר הקומיקס בראגי פ. סצ'וט הוא גם זה שכתב את התסריט לסרט. הבמאי האוסטרלי ג'וליוס אייברי מביים כאן את סרטו השלישי, אחרי שני סרטים קודמים שלא הצליחו או הרשימו במיוחד. לא סצ'וט ולא אייברי נמצאים במעמד בו הם יכולים לכפות דבר-מה על סטאלון (גם אלמלא היה מפיק שותף של הסרט). לכן, מהותית, הוא היוצר של מה שנמצא על המסך. חברת MGM, שהפיקה את הסרט ב-2020, נמכרה לאמזון. "השומרוני", שהיה אמור להגיע לפני כמעט שנה למסכי הקולנוע, מגיע כעת לפלטפורמה של אמזון פריים.
הסרט נפתח בסיקוונס אנימציה לא מרשים המציג את הגרסה הידועה בעולם הבדיוני לרקע ולאחריתו של "השומרוני". שני אחים תאומים, לשניהם כוחות-על אך הם יריבים מרים זה של זה. הטוב נקרא "השומרוני" ("ע"ע משל השומרוני מהברית החדשה – כסמל לאלטרואיזם), והרע "נמסיס". הרע יצר כלי נשק שהוא הדבר היחידי שעשוי לחסל את הטוב: פטיש שלתוכו הוא "שפך את כל השנאה והזעם שלו". לפני 25 שנים התרחש הקרב האחרון בין השניים שבו, כך על פי המיתוס המקובל, שניהם מתו. המספר של כל זה הוא ילד בשם סאם (ג'אבון וולטון), מעריץ נלהב של השומרוני שלא מאמין כי הוא לא שרד את הקרב.
סאם הוא נער בן 13 שחי בשכונת עוני בפרויקט דיור ציבורי עם אמו קשת-היום (דסצ'ה פולנקו). העיר קרויה "גרניט סיטי" והיא מאופיינת כסיוט אמריקאי של פשע, חוסר אנושיות והיעדר משילות. עקב צרכי פרנסה האם נעדרת במשך רוב שעות היום מהבית ומותירה את הבן חשוף לסכנת ההידרדרות לפשע. יחד עם חברו הקצת יותר מבוגר ג'ייס (אברהם קלינקסקיילס) הוא עושה עבודות מפוקפקות לכנופיית של נערים מבוגרים, והם בתורם כפופים לסיירוס (פילו אסבאק), עבריין מבוגר ובכיר שיש לו שאיפות גדלות.
אביו של סאם מת לפני כמה שנים, לכן יש לנער מוטיבציה רגשית לחיפוש אחר דמות אב. בבניין ממול מתגורר ג'ו סמית' (סטאלון) גבר שלכאורה עובד בפינוי אשפה. כבר בתחילת הסרט סם משוכנע שמתחת לקפוצ'ון שלו מסתתר "השומרוני". הגבר הסגור והמסוגר מפגין רמה מינימלית של עניין במה שמתרחש סביבו, אבל סאם עקשן ובסופו של דבר יוכח, כמובן, שהוא צדק. כוחות-העל של השומרוני אינם נבדלים משמעותית מאלו של רוקי או רמבו – עוצמה פיזית רבה, ויכולת לשאת פגיעות פיזיות שהיו מכריעות גוף אנושי אמיתי. הסתרת הזהות של גיבור-העל מאחורי עבודה של צווארון כחול ממשיכה את מסורת הגיבור בעור האדם "הפשוט", שמאז "רוקי" הייתה ביסוד הפרסונה של סטאלון.
המהלך העלילתי של הגיבור הוותיק (או של השחקן בעל הפרסונה של גבורה) שחוזר מגמלאות באמצעות קשר מגונן עם אדם צעיר, נושא כמעט בהכרח תוכן אידיאולוגי שמרני. בגרסה "המציאותית" זה יכול להיות סרט כמו "גראן טורינו" (2008) של קלינט איסטווד, וכמובן סרטי סדרת "קריד" המתבססים על רעיון החניכה המגוננת. בז'אנר גיבורי העל זה נעשה באופן אפל ומורכב יותר ב"לוגאן" (2017) של ג'יימס מנגולד. שם, האמביוולנטיות המוסרית של הגיבור המבוגר אינה מערערת שמרנות זו, אלא מאפשרת נרטיב של גאולה מוסרית. מבלי לספיילר את עלילת "השומרוני", זה גם מה שסרט זה מנסה להשיג.
בשכונות המפוקפקות של "גרניט סיטי" דמותו של "נמסיס" הפכה להיות אהודה לא פחות מזו של "השומרוני". סיירוס מצליח להניח ידיו על הפטיש שבו נמסיס ניסה לקטול את גיבור-העל, כחלק מניסיונו להפוך עצמו ל"נמסיס 2". ניסיון זה כולל גם הקמת אימפריית פשע המשולבת עם המרדת בני המעמדות הנמוכים לזריעת אנרכיה בעיר. לא משהו שלא ראינו מבוצע הרבה יותר טוב ומעניין בסרטים כמו "עלייתו של האביר האפל" (2012) ו"ג'וקר" (2019). למעשה, יש מעט מאוד רגעים ב"השומרוני" שלא מרגישים כמו מחזור סוג ג' לדברים שכבר היו בסרטי הז'אנר, או רגעים בסרטים קודמים של סטאלון (כולל מונולוג מגושם שבו מוצגת תפיסת העולם שלו).
"מגושם" הוא מילת המפתח בתיאור הסרט. גם אם כל הזמן ברור לאן הסרט חותר מבחינה רעיונית, העלילה מתקשה להיות קוהרנטית. למשל, באופן בו דמותו של סם נעה בין הערצה לשומרוני, וניסיון חבירה לכנופיה של סיירוס. או בהצגת דמויות מבלי שנעשה בהן שימוש שמצדיק את הופעתן (למשל הדמות שמגלם מרטין סטאר, בעל חנות ספרים שהוא מומחה למיתוס השומרוני). וכשכל זה מלווה בסצנות אקשן לא מרשימות עם אפקטים לא מלוטשים, אין יותר מדי סיבות לטרוח לצפות בו.
