"חיים שלמים" (Past Lives) נפתח בסצנה חידתית. המצלמה ממוקמת בבר ומתמקדת בשלוש דמויות, אישה ושני גברים, היושבים מעברו השני של הדלפק. האישה ואחד הגברים, זה שהיא משוחחת איתו, הם בעלי חזות אסייתית, ואילו הגבר השני, המערבי, יושב מצדה האחר, ונראה מעט לא שייך. אין לנו מושג היכן מתרחשת הסצנה ומי הן הדמויות, עד שקולות הנשמעים בפסקול מתחילים לתהות: האם הגבר האסייתי והאישה הם זוג? קרובי משפחה? ומי הוא הגבר השני? אין לנו גם כל מושג מיהם הדוברים המסתוריים, והאקספוזיציה הזו היא דרכו המתוחכמת של הסרט להבהיר לנו שמדובר בסיפור שאחד מהיבטיו המרכזיים הוא זהות אתנית. מאוחר יותר, לקראת סוף הסרט, כאשר נחזור אל הסצנה הזו היא כבר תצולם מזווית שונה לחלוטין, ותוך ידיעה מלאה לגבי זהות הנצפים והדינמיקה ביניהם, ואז גם יתאפשר לנו לצפות במי שהן, אולי, שתי הדמויות המתבוננות.
"חיים שלמים" - טריילר
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
"חיים שלמים", שמסומן כבר עכשיו כאחד הסרטים הבולטים במרוץ הקרוב לאוסקר, הוא אחד הסרטים היפים ביותר שנראו בשנים האחרונות שעניינו הגירה וזהות גלותית. כאשר צופים בו, קשה שלא להיזכר בעובדה שאשתקד גרף "הכל בכל מקום בבת אחת" המבריק של הדניאלס שבעה אוסקרים - סרט שעסק בדיוק בזה, תוך שהוא מציע זיהוי של הריבוי הנרטיבי של המוליטיוורס נוסח גיבורי העל עם חוויית ההגירה ונזילותה של הזהות הגלותית האסיאתית-אמריקאית. סרטה הראשון של המחזאית-במאית ממוצא קוריאני, סלין סונג, שנחשף מוקדם יותר השנה בפסטיבל סאנדנס והתמודד גם במסגרת התחרות הרשמית בפסטיבל ברלין (משם יצא למרבה הצער בידיים ריקות), עוסק באותו "משהו" חמקמק שנשאר אתך גם לאחר שעזבת את מולדתך, ולמעשה מגדיר את זהותך גם שנים לאחר ההגירה. הסרט מבוסס במידה רבה על סיפור חייה של סונג, שבגיל 12 היגרה עם הוריה, שניהם אמנים, מדרום קוריאה לקנדה.
לכתבות נוספות במדור קולנוע:
מאותה אקספוזיציה שתוארה לעיל נע הסרט 24 שנים לאחור, לסיאול, שם אנו פוגשים בילד וילדה שניצנים ראשונים של אהבה נרקמים ביניהם. עינה של הילדה, נא יונג, צרה בבן כיתתה הא סונג שהדיח אותה לראשונה ממעמדה כתלמידה המצטיינת. בהמשך גם מתברר לנו שהיא, אחותה והוריה עתידים לעזוב בקרוב את המדינה ולהגר לקנדה. כאשר הוריה שואלים אותה אם כבר בחרה לעצמה שם "אמריקאי", נא יונג עונה שבחרה בשם הכה-איבסני, נורה, וליתר דיוק - נורה מון. הבחירה הלא מודעת, לכאורה, שלה בשמה של גיבורת מחזהו של הנריק איבסן הנורווגי "בית הבובות" כמובן שאינה מקרית.
3 צפייה בגלריה
אחד הסרטים הבולטים במרוץ הקרוב לאוסקר. מתוך "חיים שלמים"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
מכאן קופץ הסרט 12 שנה קדימה. נורה היא עתה, בגילומה של גרטה לי, מחזאית מתחילה שעזבה את קנדה וחיה בניו יורק. לילה אחד, בשיטוטיה בפייסבוק, היא מוצאת הודעה שהשאיר לה הילד מעברה, עתה בחור צעיר שעדיין מתגורר בסיאול (תאו יו). השניים מתחילים לתקשר ביניהם באמצעות סקייפ, אבל הקשר המחודש אינו מחזיק מעמד. בבית הארחה המיועד לסופרים נורה פוגשת בארתור (ג'ון מגארו), סופר בתחילת דרכו, ואילו הא סונג עובר לשנחאי שם הוא פוגש בצעירה מקומית שתהפוך לבת זוגו. תריסר שנים מאוחר יותר, בהווה של הסרט, הא סונג מבשר לנורה שבכוונתו להגיע לניו יורק. הוא נפרד מחברתו הסינית, ואילו היא וארתור נשואים (בעיקר מטעמי גרין קארד), מתפרנסים בקושי וחיים בדירה קטנה. האם הם מאושרים יחד? האם זה מה שנורה חלמה עליו? מי שמכירים את כתיבתו של איבסן ואת "בית הבובות" בפרט יודעים שחיי הנישואים אינם אלא החמצה אחת גדולה.
שמו המקורי של הסרט, "חיים קודמים" (לשם העברי, "חיים שלמים", אין כל משמעות בהקשר של הסרט), מתייחס לקשר בין שני אנשים, הוא והיא במקרה הזה, שנמשך משך אלפי שנים וגלגולים רבים. הא סונג מייצג עבור נורה לא רק את עברה - לא ברור אם זהו נושא הכתיבה הספרותית שלה, או שהיא זנחה את העבר הזה, את הזהות האותנטית שלה, לטובת כתיבה "אמריקאית" יותר - אלא גם את האובדן הכרוך בעזיבה את המולדת, את השפה. באחת השיחות ביניהם אומר לה ארתור שהיא מדברת בשנתה בקוריאנית, ושהוא היה רוצה לדעת מה היא אומרת אז. הסרט מציג את השפה הקוריאנית כביטוי מלנכולי - לעזיבת המולדת והגעגוע אליה, ולהיעדר היכולת של נורה להפוך באמת לאמריקאית. נוכחותו המחודשת של הא סונג בחייה של נורה במהלך ביקורו הקצר בניו יורק רק מדגישה את המלנכוליה הזו, ואת ההכרה שאי אפשר באמת לרכוש זהות אחרת.
הרגש המלנכולי הזה מזכיר מאוד את "מצב רוח לאהבה", יצירת המופת של וונג קאר וואי משנת 2000, שאף הוא עסק במפגש בלתי ממומש מבחינה רומנטית בין גבר ואישה. כמה סצנות ב"חיים שלמים", בעיקר אלה המתנהלות בין נורה והא סונג בניו יורק, טעונות ביופי העגמומי המרגש עד מאוד של הסרט ההוא. זה לגמרי לא עוד סיפור של משולש רומנטי, שבו אישה אוהבת את הגבר שלא בחרה. יש משהו מעט קפוא בזוגיות של נורה וארתור, והסיבות לנישואיהם מפורטות כאילו מדובר בנוחות יותר מאשר ברומנטיקה. כאשר אנו שבים אל התמונה המתרחשת בבר שבה נפתח הסרט, מיקומה השונה של המצלמה מבהיר לנו את מה שהמתבוננים המסתוריים - אנחנו? - בסצנה הראשונה מנסים לנחש. על הדרך נפרש לפנינו סיפור חיים שעניינו המלנכוליה של ההגירה וחוסר היכולת להחליף זהות אתנית אחת באחרת. המבט ששולחת נורה בהא סונג, השיחה ביניהם שמתנהלת בקוריאנית ומותירה את ארתור המותש משהו בצד, הוא ביטוי לגעגוע אל מה שהיה וננטש, שיכול היה גם להיות החיים האחרים של נורה.
"חיים שלמים" אינו מציע אפשרות לתיקון. התחושה במהלכו היא שהדמויות מצויות במעין לימבו, ושאף לא אחת מהן עתידה לחיות באמת חיים מושלמים. יש משהו כמעט עוין באופן שבו אמריקה מוצגת בסרטה של סונג. סצנה אחת ספציפית שמתרחשת בעמדת ביקורת דרכונים בשדה התעופה של ניו יורק ממחישה זאת. זה לא בדיוק סרט על החיים שאנו בוחרים לחיות, או על החיים שיכולנו לחיות אותם. זה גם לא בדיוק סרט על החיים שיועדו לנו בעבר, בגלגולים קודמים. כמו זוכה האוסקר אשתקד, גם הסרט הזה עוסק במציאויות אלטרנטיביות, אבל להבדיל מהסרט ההוא לא מאפשר לגיבורה האסייתית-אמריקאית שלו לממש אותן. המציאויות האלה הן משהו שהמבנה הנרטיבי של הסרט הנע אחורה וקדימה בזמן מותיר בגדר כמיהה. זהו סרט יפהפה ומרגש על געגוע לזהות שהייתה ואיננה עוד.
