אם מישהו היה זקוק לסטמפה נוספת שתאשר ש"קופה ראשית", קומדיית המצבים של כאן, ממשיכה במסע הנחוש שלה אל לב הקונצנזוס, כלומר אל המדף של המתוקים, אז הנה זה בא: לפני כעשרה ימים הוציא התאגיד הודעה לפיה כל העונות של "קופה ראשית", כולל הרביעית שעלתה אתמול (ד'), יעלו לנטפליקס ישראל במהלך החודש. היא תתלווה לסדרות אחרות כמו "המפקדת" ו"שעת אפס" ותיתן לערוץ הציבורי דריסת רגל חשובה בעולם שהולך ומתרחק מצפייה מסורתית ומדידת רייטינג. "קופה ראשית" לא היססה וכבר התברגה בין חמש הסדרות הנצפות ביותר בנטפליקס ישראל, וזה עוד לפני שהעונה עלתה רשמית. לכו תדעו, אולי בפעם הבאה, כשניפגש לעונה החמישית, היא כבר תזלוג לנטפליקס העולמי ותקנה לה לקוחות נלהבים בשאר הגלובוס. אומנם ישראל יש רק אחת, אבל סופרים יש בכל מקום.
מתוך "קופה ראשית" עונה 4
(באדיבות כאן)
וזה לא עניין של מה בכך, להעמיד קונטרה קומית לביקורים בסופר, שהופכים יותר ויותר מייאשים עם העלייה העיקשת של מחירי המזון בארץ. אבל "קופה ראשית" עומדת באתגר בכבוד. סניף "שפע יששכר" ממשיך לספק לצופים שלו את הישראליות בגרסתה הנלעגת, ועדיין לספק לצופה את התחושה שהיוצרים, יניב זוהר ונדב פרישמן, הם בצד שלנו - וכל מה שהם רוצים זה רק להצחיק. על סמך שלושה פרקים שנשלחו לביקורת (שניים מהם ישודרו, כמה סמלי, ביום העצמאות), העונה הרביעית מביאה איתה הידוק וחידוד של פאנצ'ים לעומת העונות שקדמו לה, ומצד שני הולכת עוד צעד רחוק יותר עם הז'רגון של הדמויות והעולם שבנו התסריטאים. השפה של "קופה ראשית" הולכת והופכת לייחודית יותר לדמויות ולבועה שלהן, כיאה לקאלט בהתהוות.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
העלילות עדיין נושקות בעדינות לסאטירה על הישראליות אבל בעיקר לנרטיב שטותי: אמנון טיטינסקי (דב נבון) שמסתובב עם מטריה שעשויה מ"90 אחוז אזבסט", חרד לשנקל שלו יותר מלילדה הקטנה שבלעה אותו; אביחי גרציאן (יגאל עדיקא המושלם לתפקיד), מנהל הרשת, ואורן קושתאי (רמי הויברגר), מנהל הסניף המתחרה "אושר לוי", מפחדים להיבחר ליקירי העיר יבנה כדי שלא תיפתח עליהם קופת שרצים של מטרידים מינית; החלום של אנטולי (דניאל סטיופין) להפוך לכוכב בזכות היותו "המשקל האנושי" והמאבק של עובדי הסופר המותשים עם הלקוחה שמגיעה תמיד חמש דקות לפני הסגירה.
הם מגובים בבני משפחת 'שפע יששכר' האחרים: קרן מור כקופאית האכזרית כוכבה; אמיר שורוש כראמזי, האיש והג'ל; יניב סוויסה כניסים, הקולגה של אנטולי בקצביה; אביבה נגוסה היא אסתי, הקופאית האתיופית והשפויה, ויעקב בודו הוא צ'יבוטרו, המאבטח הנצחי. לעיתים ניכרת הגחכת יתר – כמו למשל של שירה שטיינבוך (נועה קולר) שהפכה מהייצוג של ישראל השנייה הסוגדת לפוליטיקלי קורקט לנערת-צופים נלהבת יתר על המידה, ואיבדה חלק מהפאסון שלה. מכיוון שרוב הדמויות בסדרה מוקצנות ממילא, כדאי ליוצרים להקפיד יותר על גבולות האפיון שלהן ולא לתת להן ללכת לאיבוד בסיטואציות קיצוניות.
אנחנו חיים במציאות שלא פעם מתעלה על הסאטירה ומאתגרת אותה עד לכדי תחושת חידלון, ומולה עולם תוכן שלוקח פניית-קונטרה לטלוויזיה טובת-לב ("טד לאסו" ו"אבוט אלמנטרי" הן רק דוגמאות). ביקום הזה "קופה ראשית" ממשיכה את הריקוד הכפול שלה על ריצוי הצופה: היא לא חתרנית, בועטת או בוטה, אבל יש לה את פכי השנינות שלה שבהחלט מחזיקים את הפיגומים. היא מציאותית מאוד, ישראלית מאוד, והיוצרים שלה יהיו הראשונים להעיד שהתסריטים שלהם מבוססים על מקרים אמיתיים שליקטו במהלך שיטוטים בסופרים (נסו גם אתם, הנאה מובטחת!).
מצד שני היא מעניקה לאותו צופה את הניתוק הסלפסטיקי והמוקיוני שמאפשר לאונות לנוח כאילו אין ייאוש בעולם כלל, בטח לא אחרי שתצפו באנטולי ושירה מבצעים את הנאמבר הבלתי נשכח מ"ריקוד מושחת". מזמן לא נתקלתי בקומדיה ישראלית שחזרתה לעונה נוספת מעוררת שמחה תמימה אצל כל כך הרבה אנשים. אינשאללה זאת תהיה העונה שאחריה אף אחד לא יוכל יותר לשים את "קופה ראשית" בפינה!
