שינייד אוקונור, שהלכה לעולמה לפני יומיים, לא הייתה רק זמרת פורצת דרך ויוצרת פמיניסטית אמיצה. היא הייתה גם מגישת קאברים מבריקה. היו לה כמה וכמה הישגים מרשימים באגף הטריקי הזה שלא מעט מוזיקאים גדולים ומנוסים מתרסקים בו לפעמים. נראה שפרט לקול אדיר, גם לגישה המאוד לא מתפשרת של אוקונור - שפגעה בה לא מעט לאורך הדרך - היו כמה מניות יסוד ביכולתה הנדירה לקחת מילים ולחנים שכתבו אחרים ולהפוך אותם לשלה. "קאבר" הפך כמעט למילת גנאי מאז שנכנסו לחיינו תוכניות ריאליטי המוזיקה שמעודדות עצלנות יצירתית ומקדשות קיצורי דרך. אבל כשזמרת כמו אוקונור בחרה לאמץ שיר שלא נולד אצלה, לרוב היה מדובר בהישג מוזיקלי ולא פעם הביצוע שלה גם הצליח להתעלות מעל למקור.
יש לא מעט דוגמאות לקאברים מוצדקים שכאלו בקטלוג ההקלטות הלא מאוד רחב של אוקונור. אך אם צריך להדק את הרשימה, לרוב היא תורכב מחמישה שירים, כולם מהמחצית הראשונה של שנות ה-90. נלך מהסוף: במקום החמישי ימוקם הטיפול המצמרר של אוקונור ב-Sacrifice העדין של אלטון ג'ון ב-1991. הבא בתור ברשימה יהיה הביצוע המפתיע ומלא החן שלה לפיסת הקיטש שהיא Don't Cry for Me Argentina, שהוביל את אלבום הקאברים הג'אזי שלה, Am I Not Your Girl? שיצא ב-1992. מקום אחד מעליו ברשימה נמצאת גרסת הא-קפלה של הזמרת ל-War של בוב מארלי (ולא רק בגלל הסערה בעקבות קריעת תמונת האפיפיור במהלך ההופעה הטלוויזיונית של הזמרת שבה היא ביצעה את השיר). במקום השני והסופר מכובד נמצא All Apologies מלא הייגון של נירוונה שזרח בלב האלבום הלא מוערך דיו של אוקונור,Universal Mother מסתיו 1994.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
מעל לארבעת אלו - ובפער - ניצב השיר שהכניס את אוקונור לכל בית, וגם סיפק את הכותרות הדי מתבקשות לטורי וידיעות ההספד עליה שהתפרסמו באמצעי התקשורת ב-48 השעות האחרונות -Nothing Compares 2 U. שיר די נשכח שפרינס כתב מאמצע האייטיז, שהפך בפי הזמרת האירית והקירחת הזו לאחד מהלהיטים הכי גדולים של 1990. אוקונור בהחלט לא הייתה זמרת של שיר אחד, אבל היה לה שיר אחד שהבטיח לה תהילת נצח.
אוקנור הגיעה אל השיר הזה של פרינס בזמן שעבדה על אלבום הסולו השני שלה, I Do Not Want What I Haven't Got, שיצא במרץ 1990. בניגוד לאלבום הבכורה הנהדר אך הדי קשוח שלה מ-1988, The Lion & the Cobra, שזכה לשבחי המבקרים, אך הגיע לכמות אוזניים מצומצמת יחסית, אסופת השירים שאוקונור הציעה ב-1990 כבשה רבים. האלבום טס במצעדי המכירות ברחבי העולם, ונמכר בלא פחות מ-7 מיליון עותקים. הישג אדיר לזמרת שעד לפני רגע מעטים שמעו עליה או אותה.
האזנה חוזרת לעשרת השירים שהרכיבו את I Do Not Want What I Haven't Got - ואני מניח שאני לא היחיד שהאזין לאלבום הזה ביממה האחרונה, ויותר מפעם אחת – תגלה שהוא לא איבד ולו גרם אחד מיופיו. אבל לפחות בזמנו, מי שהגיע אליו עשה זאת כנראה לאחר צפייה בקליפ לבלדה Nothing Compares 2 U (בישראל זה בטח היה בפינת המוזיקה המיתולוגית של יואב קוטנר ב"זהו זה"). אין אדם עם דופק וזוג אוזניים שיכול לעמוד בפני השילוב בין הקול חודר השריון של אוקונור לבין הדמעות המנצנצות בעיניה היפות בסצנה ההיא בקליפ. כשחוזרים אל הדרך שהשיר הזה עשה מהיום שבו פרינס כתב אותו ועד לרגע שאוקונור החליטה להקליט אותו בעצמה, כנראה שגם בעיני הקוראים יעלו כמה דמעות.
Nothing Compares 2 U - הדרך אל הקאבר
ביולי 1984 פרינס היה מאושר, לפחות כלפי חוץ. שני אלבומיו האחרונים - 1999 הכפול והמעולה ו-Purple Rain עמוס הלהיטים - נמכרו היטב, וגם סיבוב ההופעות שלו זכה להצלחה. לולא אחד בשם מייקל ג'קסון, פרינס כנראה היה מוכתר לזמר הכי מצליח בארצות הברית אז. אבל ערב אחד בחודש יולי של אותה שנה, פרינס היה במצב רוח די עגמומי. הוא נחת בשלום מהטיסה מדאלאס, ומיהר לאחוזתו. הוא נכנס לביתו, לקח את מחברת הכתיבה שלו, נשכב על המיטה בחדר השינה והחל לכתוב. כשהוא סיים שם הוא עבר לאולפן שלו והקליט בו את Nothing Compares 2 U במה שניתן להגדיר כלא יותר מדמו ביתי.
לפי סברה אחת פרינס חיבר את שיר הפרידה הענק הזה על סוכנת הבית שלו, שנאלצה לעזוב אותו לאחר שאביה מת מהתקף לב. גם הלב של פרינס נשבר בעקבות חסרונה ומצב הרוח שלו היה קודר. וגם אם קצת קשה להאמין שמישהו יכתוב קינה קורעת לב עקב חסרונה של האחת שסידרה לו עד לאותו הרגע את זוגות הגרביים במגירה, התקינה לו ארוחות בוקר מפנקות, ודאגה להחליף את הפרחים באגרטל שנח על הפסנתר שלו, ניתן לאמץ במקום את הגרסה לסיפור שבה מחזיק ג'רום בנטון, חבר של פרינס, שטען שהמוזיקאי המוכשר כתב את הבלדה הנוגה הזו לאחר ששמע שהוא וארוסתו נפרדו.
כך או כך, פרינס לא ממש בנה על השיר הזה. הוא אמנם העשיר את ההפקה המוזיקלית המקורית עם קצת כלי מיתר, אבל בדרך הוא גם ניקה מסרט ההקלטה את קולו, והפקיד את התוצאה החדשה בידי להקת הצד שלו - דה פמלי. השיר הזה הופיע באלבום היחיד של ההרכב שיצא ב-1985 ונעלם כמעט מיד. פרינס, שהיה די עסוק באותם ימים - הן ביצירת מוזיקה שכן תישאר, והן בוויכוחים מרים מול חברת התקליטים שלו - כמעט ושכח מהשיר. תוך חמש שנים תגיע הזמרת שתזכיר לו אותו.
אוקונור הגיעה אל השיר שתיכף יהפוך ללהיט הכי גדול שלה, בעידודם של מנהליה באותם ימים. בעזרת מפיק האלבום נלי הופר, היא גם עשתה כל שביכולתה כדי להתרחק מהגרסה הדי זניחה של דה פמלי (וגם מגרסת הדמו הלא רעה בפני עצמה של פרינס, שיצאה לאחר מותו). עשתה והצליחה בענק. החיבור שלה עם הדילמה הכואבת המוצגת בשיר הייתה טוטאלית. היא בדיוק נפרדה אז מהמנהל שלה, ובדיוק כמו בשיר היא הייתה קרועה בין ההבנה שמאז שהוא הלך היא חופשיה לעשות כל מה שהיא תרצה, אבל גם שאף בן זוג שהיא תמצא אחריו לא יצליח להשתוות אליו. הגרסה של פרינס - ועזבו על מי היא באמת נכתבה - היא רק עצובה. הגרסה של או'קונור שכמו נכתבה עבורה כבר מפרקת אותך מבפנים, גם אחרי 33 שנה.
הביצוע של או'קונור ל- Nothing Compares 2 U נותר אדיר גם בזכות ההפקה הפשוטה יחסית שהיא והופר שידכו לשיר. לופ תופים עדין, קצת מיתרים ומקהלת רקע לא משתלטת, שכולם משמשים כמצע שממנו עולה ויוצא הקול הגדול של הזמרת שמתארת כיצד הכאב גדל מעוצמת הדילמה, עד שהיא נשברת ודומעת בגלל ש"דבר לא יכול להרחיק את העצב הזה". ואיתה גם המאזין, ובייחוד כל מי שצופה בקליפ היפהפה הזה שצולם בפריז שלאחר הגשם. לא בכדי, זהו אחד מהביצועים הווקאליים היותר מרשימים בתולדות הפופ, ודוגמה לכך שקליפ טוב באמת הופך שיר ענק לאגדה.
אוקונור אמנם בכתה בסוף הקליפ, אבל כשפרינס החל לקלוט מה קרה בעולם עם השיר שלו הוא בעיקר התעצבן. לא בטוח מה הוא שנא יותר: את הפרשנות המוזיקלית של אוקונור ליצריה שלה, או את ההצלחה העצומה שלה עכשיו. למרות המתח העצום ששרר בין השניים, פרינס נפגש עם הזמרת במהלך אותה שנה. המוזיקאי שטוף הקנאה זעם על הזמרת הצעירה ואמר לה שהיא צריכה להפסיק לקלל בראיונות לתקשורת. פרינס, שהיה די רכושני כלפי המוזיקה שלו, הציע לאוקונור לשמש כבת חסות מזמרת שלו (היו לו כמה כאלו באותם ימים). היא סירבה מיד ופרינס רתח. שנים אחרי תיארה אוקונור בראיון למגזין NME את המשך הדברים. "אמרתי לו לאן הוא יכול ללכת והוא תקף אותי. הוא עלה לקומה העליונה והביא כרית והיה משהו קשה בתוך הכרית. ברחתי מהבית והתחבאתי מאחורי עץ".
אוקונור שרדה את ההתנפלות ההיא של פרינס. עם ההצלחה העצומה והמהירה של הסינגל - ובעקבותיו גם של האלבום, היה לה קשה יותר להתמודד. I Do Not Want What I Haven't Got זכה בפרס הגראמי (כן, פעם זו הייתה המוזיקה שזכתה בעולם לפרסים). השיר היה מועמד בשלוש קטגוריות נוספות, אך הזמרת בחרה שלא להגיע לטקס ולקבל את הפרס. במקום זה היא החלה לנצל את ההופעות התקשורתיות שלה לא רק כדי לבצע את הלהיט שכל העולם רצה לשמוע עכשיו, אלא גם כדי לדבר על מה שבאמת חשוב לה. עבור חלק לא מבוטל מהקהל שהתאהב בה לפני רגע, זה כבר היה יותר מדי, ואוקונור החלה לשלם מחיר הולך וגדל על האמירות והמעשים האמיצים שלה. להישג המסחרי שהיא רשמה פה היא לא התקרבה בהמשך, אבל גם בהמשך דרכה היא הוכיחה שלקול שלה – תרתי משמע - יש עוצמה שבאמת קשה להשתוות אליה.
