הדוקו "החיים המדהימים של איבלין" שעלה במהלך סוף השבוע בנטפליקס הוא אחד מהיצירות התיעודיות המדוברות של השנה. כבר אחרי הבכורה בפסטיבל סאנדנס בינואר הוא סומן כמועמד לאוסקר, ולא מן הנמנע שיגרוף את הפסלון המוזהב במרץ הקרוב. אז מיהו אותו איבלין שבו עוסק הסרט? מדובר בגבר נורדי מזוקן, גדול ממדים, שרירי וקשוח למראה אך חברותי ואדיב. מעין ויקינג טוב לב. אם כך, מה הופך את חייו ליוצאי דופן כל כך? ובכן, לורד איבלין רדמור אינו דמות אמיתית אלא אווטאר של גיימר בשם מאטס סטין, צעיר נורבגי שאובחן עם מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא ושאת אחרית חייו הקצרים בילה מול מסך המחשב. עשר שנים אחרי מותו בגיל 25, הבמאי בנג'מין רי הביא למסך את סיפורו של סטין, שנקרע בין קיומו הפיזי המוגבל כשהוא לבדו בחדר בבית הוריו לבין שגשוגו הרוחני והחברתי בסביבה הווירטואלית העשירה והמגוונת של המשחק World of Warcraft, שהיה החביב עליו.
"החיים המדהימים של איבלין" - טריילר
(קרדיט: באדיבות נטפליקס)
סיפורו העצוב של מאטס סטין שהלך לעולמו בנובמבר 2014 קיבל חשיפה בתקשורת הנורבגית שסיקרה את הלווייתו אליה הגיעו חבריו הגיימרים שהגיעו מכל רחבי אירופה כדי לחלוק כבוד אחרון למי שהכירו ואהבו כאיבלין בחייו, והצטערו לגלות רק במותו את האדם שמאחוריו. רי בן ה-35 מנסה לעשות בסרטו מהלך נועז ובו הוא משרטט קווים לדמותו של מאטס לא רק כצעיר נכה ושברירי מבחינה אובייקטיבית, אלא גם כיישות סובייקטיבית טובת לב ואדיבה כפי שהכירו אותו חברי הקהילה הווירטואלית שלו באמצעות האווטאר איבלין. הבחירה שמעלה תהייה אקזיסטנציאליטית מהותית: מיהו מאטס סטין האמיתי? הצעיר הקמל שספון בכסא הגלגלים שלו, מבלי יכולת לזוז או לדבר ומתכונן לסופו הקרוב והבלתי נמנע כשהוא מסתתר מאחורי המקלדת או דמות הגבר הפוטנטי, מלא החיים והאכפתי שניסה להיות קשוב לזולת וניסה לעזור לכולם.
"איבלין הוא מעין הרחבה של האישיות של מאטס, וזה בא לידי ביטוי בסרט", אומר הבמאי בנג'מין רי בריאיון מיוחד ל-ynet שנערך במסגרת הקרנתו בפסטיבל הסרטים וודסטוק, "אני חושב ששני הייצוגים של מאטס הולכים יד ביד. אני חושב שמבחינה קולנועית, הסיפור האישי של מאטס לא היה עובד בלי הרקע של העולם הווירטואלי, כפי שהעולם הווירטואלי לא היה עובד בלי המציאות. המיזוג של השניים היה מהותי לצורך הסיפור וגם כייצוג של הדמות, ושניהם רבי חשיבות". על מנת לשלב בין נוכחות הגוף והנפש, ההוויה הגשמית והתודעתית של הדמות שבמרכז הסרט, נדרש הקולנוען הנורבגי הצעיר לתושיה, תעוזה וחשיבה מקורית מחוץ לקופסה ובתוך המרחבים הדיגיטלים של הרשת. הוא פנה לשחזור באנימציה של דמותו של איבלין והאינטראקציות שלו עם אווטארים אחרים במציאות המדומה של המשחק ומיזג זאת עם חומרי ארכיון מהמציאות עצמה, יומן רשת אישי קודר של מאטס, וראיונות עם אנשים בשר ודם. התוצאה הסופית היא דיוקן קולנועי יוצא דופן ומקורי, שהוא מורכב ורגיש, נוגע ללב ובעיקר - אנושי.
הרעיון הראשוני ליצירת "החיים המדהימים של איבלין" במתכונתו הנוכחית עלה בראשו של רי לא בגלל הסיפור עצמו, אלא בגלל הגילוי כי ברשות הוריו של מאטס יש מאגר עצום של אינטראקציות מתועדות בין איבלין לאווטארים אחרים במציאות החלופית של World of Warcraft. ההורים רוברט וטרודה נחשפו לתכתובות הללו אחרי מות בנם, כששלחו הודעה עם הבשורה המרה למנהל קהילת הגיימרים שהשתתף בצערם ושלח להם קובץ שמונה 42 אלף עמודים ובו רישום הפעילות של מאטס לאורך השעות הרבות שבילה במשחק. "הארכיון הזה הכיל תמלולי דיאלוגים וגם התרשמויות של האווטארים ותיאורים של הפעולות וההתגובות הרגשיות. חשבתי לעצמי שזה מאגר עצום של תיעודים שמעידים על חייו של מאטס לאורך שמונה שנים. חשבתי שזו תהיה דרך מובנית לספר את סיפורו. ברגע שההורים הסכימו, נסללה הדרך ליצירת הסרט", אומר הבמאי.
רי הוא בן גילו של מאטס, שהיה חוגג 35 כיום לו היה שורד את מחלת ניוון השרירים שאיתה התמודד כל חייו. למרות השוני ביניהם בכל הנוגע לקיום הפיזי שלהם, הבמאי מצא חיבור אישי לדמותו, לפחות כפי שהיא באה לידי ביטוי כאיבלין. "זיהיתי פה סיפור התבגרות, שמוצג דרך הסרט שבתוך הסרט כפי שהוא מתרחש במרחבים של World of Warcraft", הוא אומר, "לא קראתי את כל התכתובות, אבל החלקים שנחשפתי אליהם שיקפו היבטים של החיים שלי כנער מתבגר. אלא שרוב חוויות התבגרות שלי נחוות על ידי מאטס במשחק מחשב דרך האווטאר שלו ולא בחיים האמיתיים. וזו הייתה השאלה הגדולה שצצה בראשי: איך זה מרגיש להתבגר בתוך משחק מחשב, ומשם עלה הרעיון הראשוני לביים את הסרט בדרך זו".
6 צפייה בגלריה
"המורשת שמאטס השאיר מאחוריו היא של אדיבות כנה ורצון לעזור לאנשים מכל העולם". מתוך "החיים המדהימים של איבלין"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
כדי לממש את החזון שלו, רי נדרש לאנימטורים אשר יצליחו ליצור סביבה זהה לזו של World of Warcraft בה ינפישו את דמויות האווטארים השונים בהתאם לרישומי האינטראקציות בין איבלין וחבריו. הבמאי איתר יוצר יוטיוב שבדי בשם ראסמוס טוקיה ויצא לבקר אותו בשטוקהולם, רק כדי לגלות שהמשרד שלו נמצא בבית הוריו, שם הוא גר ומתפרנס כיוצר אנימציה בלילה ומוביל רהיטים ביום. למרות תנאי הפתיחה הלא מרשימים, שירותיו נשכרו והוא הוביל את הצוות ששחזר את התרחישים בסביבת המשחק. "העובדה שהיה לו ניסיון עשיר של אלפי שעות כגיימר ב-World of Warcraft עזרה מאוד ליצור תחושת אותנטיות שנאמנה לחווית המשחק", הוא אומר ומספר שבסופו של דבר היה עליו לקבל אישור מחברת בליזארד שהוציאה לאור את המשחק. למזלו, ראשיה היו מרוצים מהעיבוד לסרט, ונתנו את הסכמתם לשימוש באלמנטים העיצוביים והדימויים לשם כך.
"מעולם לא יצרתי סרט אנימציה לפני, ומעולם לא שיחקתי ב-World of Warcraft בעבר. הכרתי גיימרים אבל הרגשתי זרות כשצפיתי בהם מהצד משחקים, כי יש בעולם הזה המון דמויות שונות, סמלים וטקסטים. בעזרת ראסמוס ושאר היוטיוברים שעבדו איתו היינו יכולים להגשים את הארכיון העצום שהיה ברשותנו בסביבת המשחק הזו. שיחזרנו על המסך את האירועים כפי שהם קרו, עם הדמויות המקוריות והשיחות שהן חלקו. מה שאי אפשר לעשות בסביבת המשחק הוא להביע רגשות מורכבים. במקום לשלב אימוג'י או לשלוח מסרים כנהוג במשחק, הענקנו לדמויות הבעות פנים באנימציה כדי לבטא את התחושות והניואנסים. חוץ מזה רוב התרחישים נאמנים למקור. המטרה הראשונית הייתה להפוך את הסביבה הזאת לזמינה לכולם, כך שאפילו סבתי בת ה-94 תבין את מה שמתרחש על המסך ותרגיש שהיא מוזמנת לתוך העולם הזה".
6 צפייה בגלריה
"באופן מוזר מאטס הפך להיות חבר אישי שלי במהלך תקופת הקורונה שהייתה משתקת ומבודדת". בנג'מין רי
(צילום: כריסטופר קומר, באדיבות נטפליקס)
למרות זאת, הקונספט של מעבר תדיר בין מציאות חייו של מאטס לזו המדומה כאיבלין היה רצוף בבעיות ומכשולים בתחילת הדרך. רי מספר שבהקרנות מבחן מוקדמות, הצופים התרגשו מסיפור חייו של מאטס אבל לא נשאבו לעולם הווירטואלי שלו. פריצת הדרך הגיעה בזכות רגע במגרש טניס בו מאטס מודה שהוא חולם על בנות, ומביע תסכול מהיעדר אהבה בחייו. בהמשך "אחרי שנה בחדר העריכה עדיין לא הרגשנו שאנחנו מצליחים לפצח את הסיפור. זה הרגע שבו הבנתי שיש לנו יכולת לנוע תדיר בין המרחבים הפנטסטים למציאותיים. זה משהו שאפשר להזדהות איתו כבן נוער - לחוות אהבה. וזה לא משהו שכל אחד יכול להתחבר אליו, לא רק אני באופן אישי. זה אפשר לנו להיכנס לתוך העולם ולחוות את הרגשות הללו כסרט אנימציה בו אנחנו משחזרים את הרגשות דרך חיי האווטאר בדיעבד".
בהמשך, מאטס מגשים את חלומו לקרבה רומנטית דרך המשחק, כשאיבלין מנשק אווטארית בשם רומור. רגע משמעותי בחייו, כפי שהוא עצמו ציין בבלוג שלו. "זו הייתה רק נשיקה וירטואלית, אבל כמעט והצלחתי להרגיש אותה", כתב. ואכן זה רגע זה הוא אירוע מכונן שחווה איבלין בתוך המחשב, לו יש השלכות אדירות, חד-פעמיות, בעולם הרגשי של מאטס, שנואש בכל הנוגע לאפשרות של אהבה: "אהבה תמיד נושא בעייתי עבורי. זה מרגיש שהיא לא נועדה עבורי". בסרט רי חושף את הצעירה שמאחורי האווטארית. שמה ליסט רוברס מהולנד והיא מספרת כי הקשר הקרוב עם איבלין היה משמעותי גם עבורה, וכשהוא נותק היא הרגישה תסכול ואכזבה בשל כך. גיימרית אחרת מספרת כיצד שיחותיה עם איבלין והעצות שנתן לה בנוגע לחייה האישיים הועילו לשיפור יחסיה עם בנה האוטיסט. באופן כללי, חברי הקהילה משבחים את רגישותו לזולת והנכונות הכנה לעזור, למרות שמעולם לא הכירו את זהותו האמיתית או היו מודעים למצבו הגופני.
6 צפייה בגלריה
רישומי ארכיון של 42 אלף עמודים. מתוך "החיים המדהימים של איבלין"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
"החברים של מאטס נשארו יחדיו כקהילה לאורך שנים וזה היה מעורר השראה. הם היו מבלים יחדיו כחמש שעות ביום וזה מזכיר את חווית הילדות שבה אתה יוצא מהבית ומבלה את היום כולו עם החברים מהשכונה. זה שונה לחלוטין מהחיים שלי כבוגר", מסביר רי, "היום אם אני פוגש את החבר הכי טוב שלי פעם בשבועיים לחצי שעה אז אני מרגיש בר מזל. יש כל כך הרבה הפרעות ונראה שאין לנו זמן לקשרים עמוקים. זה מצריך זמן. מאטס וחבריו בילו שעות על גבי שעות ביחד וזה משהו בעל ערך שיש בסרט. אבל חוץ מזה, המורשת שמאטס השאיר מאחוריו היא של אדיבות כנה ורצון לעזור לאנשים מכל העולם שהוא לא מכיר באופן אישי. רציתי להדגיש את הצד הזה של אישיותו".
לרוב חווית הגיימינג מוצגת בתקשורת ובתרבות כתופעה שלילית שגורמת לבידוד וניתוק, ואילו פה את מציג צד אחר לגמרי שמקדם פעילות חברתית.
"צריך לזכור שהאני האמיתי של מאטס לא נחשף בפני חבריו והוא התחבא מאחורי האווטאר שלו, וזה הפן השלילי של תופעת הגיימינג. הוא שיקר לאנשים ומדי פעם השתלח באנשים שהיו הקרובים ביותר אליו בקבוצה, ולפעמים ניתק קשר איתם. היה חשוב לנו להציג גם את הצדדים הללו, אבל בשורה התחתונה הסרט הוא חגיגה של חברות מקוונת. וזה מנוגד לסיקור הרגיל של קהילות הגיימינג שהוא בדרך כלל שלילי. חשוב שנדע גם על הסיפורים הללו".
היו תרחישים ומקרים שהעדפתם להשאיר מחוץ לסרט כדי לשמור על כבודו של מאטס?
"ברור. תמיד יש רגישויות וכשאתה מעצב סיפור דרמטי בסרט תיעודי אתה לא יכול לקחת החלטות ממניעים אמנותיים בלבד כי יש גם היבטים אתיים. צריך לזכור שמדובר באנשים אמיתיים ורובים חסרי כל ניסיון בהתמודדות עם התקשורת, והם יצטרכו לחיות עם הסרט עד סוף חייהם. דרך הסרט הם יותירו חותם בתודעת אנשים שצפו בהם על המסך ושהם לעולם לא יכירו באופן אישי. לכן, חשוב במיוחד להתייחס לייצוגים של ניואנסים. תמיד יש שאיפה להציג סיפורים גדולים מהחיים על המסך וקשה להשאיר מקום לדקויות, אבל אפשר לחתור לאותנטיות רב-שכבתית שתקדם קצת יותר מורכבות וגילוי של היבטים מעודנים של נושאים ודמויות. אני מקווה שהסרט מייצג נאמנה את מאטס האינטליגנטי, המצחיק, המקסים והביישן, שהיה גם חבר טוב. להראות שלצד התפרצויות זעם, הוא היה גם מאזין טוב. כמו כל דמות יש בו שילוב של ניגודים והיה חשוב לי להציג את הדיוקן הרב-גוני שלו".
במידה רבה אפשר לראות את הסרט כמעין אווטאר של איבלין ומאטס יחדיו. הוא מייצג את השילוב ביניהם על המסך עבור הצופים, אולם רי מעיד שגם אלו הקרובים ביותר למאטס במציאות, הוריו ובני משפחתו, הגיבו רגשית גם לאיבלין כדימוי שלו אחרי מותו. "היה לנו אתגר אדיר בסרט, כי לכל אחד מהחברים של מאטס היה אווטאר משלו והיינו צריכים למצוא דרך לעשות לקהל היכרות אישית עם הדמויות בעולם של המשחק וגם עם בני האדם שמאחוריהם. בשלב מסויים הצטברו יותר מדי משתתפים וגילינו שלקהל קשה מאוד ליצור את הזיקה בין פני הגיימרים לאווטרים שלהם. הצלחנו לפתור את זה בעריכה אבל היינו מתוחים לקראת הבכורה", מספר רי.
"לשמחתי הוריו של מאטס ומשפחתו, התרגשו ובכו כשהם צפו בסרט לראשונה. הם הרגישו את הקשר לדמות של איבלין. זה אומר משהו על העולם שבו אנחנו חיים ועל איך הוא ייראה בעתיד. זה עולם שבו יש לנו ייצוג דיגיטלי וזה רק ימשיך וישתרש יותר ויותר בקיום שלנו. נחייה חלק מחיינו באופן מקוון. אני מקווה שהצלחנו לקלוט את הדקויות של המציאות הזאת על כל גווניה כי יש לה גם היבטים שליליים. כך או כך, חשוב לספר את הסיפורים הללו ואת הקהילות החלופיות הללו שיש לאנשים בשר ודם".
עכשיו אחרי שהשלמת את הסרט, גיימינג זו חוויה שמושכת אותך באופן אישי?
"התחברתי ל-World of Warcraft לצורך התחקיר דרך אווטאר שיצרתי כדי להתמצא בסביבה הזאת, אבל אם הייתי מאמץ אווטאר שמשקף אותי יותר מכל, אני משער שהייתי בוחר בסוג של חיה. אולי זאב".
אם היית פוגש את איבלין עכשיו במקרה במרחב של World of Warcraft, מה היית רוצה לשאול אותו?
"אני חושב שהייתי שואל אותו מה הוא חושב על הסרט והייתי רוצה לשאול אותו כל מני שאלות אישיות כמו מה הניע אותו לסייע לכל כך הרבה אנשים ברחבי אירופה מבלי שהוא מכיר אותם באופן אישי. הוא נגע בחייהם של רבים כל כך".
"החיים המדהימים של איבלין" הוא סרטו השלישי של רי שבקריירה הקצרה יחסית הספיק לביים את הביוגרפיה "מגנוס" (2016) על אמן השחמט הנורבגי מגנוס קרלסון ויצר סרט שנחשב לפורץ דרך בשדה הדוקומנטרי "הציירת והגהב" (2020) ובו תיעוד של מערכת היחסים הקרובה בין אמנית לבין הגבר שגנב את ציורה מגלריה באוסלו. הדוקו ההוא, כמו זה הנוכחי, זכה בפרס יוקרתי בפסטיבל סאנדנס. בגילו הצעיר הוא מבסס עצמו כאחד מהקולנוענים המובילים בתחומו וככל הנראה יהיה מועמד מוביל לאוסקר. בימים אלה הוא עובד על פרויקט חדש שלדבריו מהווה מעין שילוב של הסרטים הללו. אבל מה שהוא לוקח איתו הלאה, הוא החיבור לדמותו של מאטס והשראתו הן כאדם בשר ודם והן כאווטאר דיגיטלי. שניהם הותירו בו חותם.
"כשסיימתי לעבוד על הסרט חשתי צער ומלנכוליה כי השקעתי בסרט הזה ארבע שנים. זה כמו עבודת דוקטורט. למדתי הרבה דברים בתהליך הזה שעברתי. באופן מוזר הוא הפך להיות חבר אישי שלי במהלך תקופת הקורונה שהייתה משתקת ומבודדת. ראיתי איך בכל פעם שהוא נפגש עם חבריו אונליין, הוא שאל אותם איך הם מרגישים וממש התכוון לכך. אני חושב שזו שאלה שהופכת להיות יותר ויותר נדירה בחברה שלנו. הוא נתן עדיפות לבני אדם אחרים והשתמש באנרגיות המועטות שהיו לו כדי לדאוג להם, להאזין להם ולהיות שם בשבילם. אלו דברים פשוטים שאנחנו נוהגים לשכוח בחיים שלנו. האם יש לנו באמת זמן וקיבולת לצרות של אחרים והאם אנו מוכנים להיות שם בשבילם? אני חושב שאם נסגל לעצמנו את היכולות הללו, העולם יהיה טוב יותר".
