בעידן שבו סדרות נבראות בקצב מהיר יותר מטיסות מתבטלות בנתב"ג, לא רבות מהן מקבלות הזדמנות להתפתח בעונה שנייה ושלישית, ועוד פחות סדרות לוקחות את ההזדמנות הזאת. מהבחינה הזאת "התעשייה" של HBO היא בהחלט תופעה מרעננת. אחרי שהתחילה בעונה הראשונה כסוג של אמירה מלנכולית ומנוכרת על סביבת עבודה רעילה ותחרותית עם המון אלכוהול, סקס וסמים, היא המשיכה לעונה שנייה שבה הסטאז'רים הצעירים והקורסים של בנק ההשקעות הלונדוני, פירפוינט, שהיה כל כך קשה לחבב בעונה הראשונה, מעמיקים אל הסיפוריים האישיים שלהם. הם מתמודדים עם המקומות שבאו מהם ושאינם מפסיקים לרדוף אותם, חושפים קצת פגיעות ובמקביל מבצעים קפיצת מדרגה באתגרים המקצועיים שלהם עם המון סקס, סמים ואלכוהול.
"התעשייה", עונה 3 – טריילר
(באדיבות HBO)
העונה השלישית, שעלתה השבוע בערוצי HBO של HOT, yes וסלקום TV, משווה ומעלה אם זה בכלל אפשרי. עושה רושם שהיא מעלה הילוך בגלגל האוגר שעליו היא מריצה את הדמויות שלה, עם הרבה סמים, אלכוהול וסקס, כנראה שהם פה כדי להישאר. את פירפוינט הצופים פוגשים בעונה הזאת כשהיא מחליטה להמר על השקעות אתיות (ESG, סביבה, חברה וממשל) - במקרה שלה הנפקת חברת אנרגיה ירוקה בשם "לומי", שמנהל אדם לא יציב, סר הנרי מוק (קיט הרינגטון, ג'ון סנואו בשבילכם). כמיטב המסורת, "התעשייה" זורקת את הדמויות שלה לעוד בור עמוק ונשארת לעמוד מהצד כדי לראות איך בדיוק הו מתכוונות לטפס ממנו החוצה.
הרפר (מיהלה הרולד), שהובילה את העונה הקודמת, סיימה אותה כשהיא מפוטרת ומנותקת מבן הברית שלה, אריק (קן לאונג, שלא מפסיק להתעלות על עצמו). עכשיו היא מנסה לגשש את דרכה חזרה אל עולם המסחר מכיוון אחר, כאסיסטנטית סלש מזכירה של אנה (מנהלת מנהלת קרן גידור למודעות אקולוגית) ומנסה למצוא מנטורית חדשה – מנהלת התיקים, פטרה (שרה גולדברג, "בארי"). אם בעונות הקודמות הרפר הייתה מטילה את המתחרים שלה בצידי הדרכים ללא סנטימנטים, נדמה שבעונה הזאת המתח שבין השאפתנות ההישרדותית שלה ובין יחסים בין אישיים מגיע לשיאו, ואולי אפילו מכופף את ההרגלים המורבידים שלה. במקביל, אריק חוזר אל פירפוינט כשותף, אבל בתכלס מקבל תזכורות לכך שהוא עדיין נדרס תחת גלגלי המערכת, כשבחיים האישיים שלו הוא חווה את התפרקות הנישואים שלו והמאבק על המשמורת של הבנות שלו ושל האקסית שלו.
2 צפייה בגלריה
זורקת את הדמויות שלה לעוד בור עמוק. מתוך: "התעשייה - עונה 3"
(צילום: 2024 Home Box Office, Inc)
אבל את העונה הפעם מובילה מי שגם מככבת בסצנה הפותחת שלה, יזמין (מריסה אבלה), שהגיעה לפירפוינט מלכתחילה כדי לברוח מהצל של אבא שלה, אלא שעכשיו הצל הזה הופך להיות אפל אפילו יותר. בחופי מיורקה יזמין יושבת על היאכטה של אבא שלה, צ'ארלס חנאני (ארתור לוי), ובעיקר לא מוצאת את עצמה. במקום זה היא מוצאת משהו משמח הרבה פחות – את אבא שלה מבצע מין אוראלי באישה בהריון בחדר של יזמין. אחרי קפיצת זמן של כמה שבועות קדימה אנחנו למדים שצ'ארלס חטא חטאים חמורים הרבה יותר – הוא מעל בכספי החברה שלו, נמלט והשאיר את יזמין עם חובות, עלבונות, מוניטין שערורייתי ופפראצי רעבתניים. יזמין מנסה לשמור על מקום העבודה שלה בחלל שנפער עם העזבתה של הרפר, תרתי משמע. היא מקבלת נפח שימחיש את היחסים האמביוולנטיים שלה עם גברים ואת הניסיון הנואש שלה להפוך לאדם עצמאי, תוך שהיא מתמודדת עם דמות חדשה, סוויטפי (מרים פטצ'ה), חיית טיקטוק שמגיעה בציפורנים שלופות.
מי שעוד מקבלים פוקוס בעונה הזאת הם רוברט החמוד (הארי לוטי), הלב הטוב שעכשיו הוא הבייביסיטר של סר הנרי מאק הרעיל. הוא היחיד שתוהה אם הוא אמור בכלל להיות פה (כשלפה יש כמה משמעויות במקרה שלו). השאר עוד איכשהו נאבקים, מי פחות מי יותר. עם הזרימות הסוערות של עולם הפיננסים האינטנסיבי, רוברט של לוטי נראה כמו גור כלבלבים שנקלע לכביש סואן. בבקשה, תחבקו אותו ואל תשכחו להשאיר קעריות עם מניות מבטיחות בחוץ, הוא בסך הכול בחור טוב. רישי (סאגר רדיה) לעומתו, עוד דמות שהגיע לה יותר נפח, יקבל סוף סוף פרק שלם וראוי משלו שבמהלכו השדים הפנימיים שלו ירימו את ראשם המכוער. כל זה יקרה כשברקע מתגבר הכאוס הדורסני של העולם הפיננסי, זה שמכיר רק שפה אחת: כח, כסף וכבוד.
2 צפייה בגלריה
הכאוס הדורסני של העולם הפיננסי. מתוך: "התעשייה - עונה 3"
(צילום: 2024 Home Box Office, Inc )
מיקי דאון וקונרד קיי, שיצרו את פירפוינט, אמרו בריאיון שהם בנו את העונה השלישית כך שהיא תוכל לתפקד גם כעונה אחרונה במקרה שהבוסים הגדולים לא יפרגנו לה עונה רביעית. זה קורה דווקא כשמבחינת HBO "התעשייה" הולכת ותופסת משקל – העונה הזאת משובצת בפריים טיים של ראשון בערב, במקום "בית הדרקון" שעונתה הסתיימה זה עתה, מיקום יוקרתי למדי בטח לעומת השיבוצים של העונות הקודמות. זה לכשלעצמו יכול להוות אישור עבור קיי ודאון שהשינוי שעוברת הסדרה שלהם בהחלט מגיע ליותר משתמשי קצה בצד השני של המסך. אז נכון, "התעשייה" היא עדיין שערורייתית עם דוק סבוני, מתאכזרת לדמויות שלה ומציפה את המוח במונחים פיננסיים שלפעמים גורמים למחנק, אבל במקביל היא גם מצליחה להעניק לדמויות האלו פגיעות ונפח, וכפועל יוצא גם את חסד האמפתיה מצד הצופה.
