המזל הגדול של "המפקדת" הוא שהעונה השלישית שלה נכתבה לפני 7 באוקטובר. לא פשוט להעלות בימים כאלה סדרה שאחד מעמודי היסוד שלה הוא הפניית אצבע מלעיגה לכל מה שאבסורדי ומגוחך במערכת הצבאית; צבא העם מעולם לא היה עממי יותר, הותרו לפרסום שמוחצים את הלב מתפרסמים לעיתים קרובות מדי, יותר מדי פרצופים מחייכים מרוחים על המסך בהקשרים מאוד לא מחויכים, חיילי מילואים טוחנים חודשים בצה"ל וכל מה שמתחשק לך לעשות זה לחבק את האנשים במדים ולהגיד להם תודה. אפשר להמר שאם היוצרים, עטרה פריש וניר ברגר, היו צריכים לכתוב את העונה הזאת אחרי פרוץ המלחמה, היא הייתה נראית אחרת לגמרי, אם בכלל הייתה.
זאת תהיה העונה השלישית והאחרונה של "המפקדת", רגע לפני טופס טיולים, והיא עולה תוך שלוש שנים מאז שעלתה העונה הראשונה - הישג לא מבוטל בטלוויזיה הישראלית, ועל כך התודה והברכה לתאגיד כאן, שהיציבות שלו היא כמו עוגן בטבורה של סערה. בסוף העונה הקודמת עזבנו את נועה לווייתן כשהיא וכפיר המ"פ עשו את הדבר הנכון ודיווחו למצ"ח על ההטרדה המינית שעברה סגנית המ"פ, טולי (נועה לוגסי).
בעונה הזאת, שמתחילה חמישה חודשים אחרי סיום העונה השנייה, מסתבר שממפקדת מחלקת טירונים לווייתן שוב נסוגה אל אחורי הקלעים הנוחים והלא תובעניים של התפקוד הצה"לי שלה, הפעם כאחראית מחסן מזון, כלומר אם אתם לא מחשיבים מרדפים אחרי בוזזי קרמבו כפעילות מסוכנת ומלאת אדרנלין. ואם לא די בזה שנועה היא ממילא לא בדיוק הפוני הכי חברותי בלהקה, הפעם היא גם סובלת מנידוי מצד חיילי הבסיס. אלה תולים בה את האשמה על הכניסה של המשטרה הצבאית לבסיס והחיטוט בענייניהם, שהביא, כך מסתבר, לביקורים תכופים של חלק לא קטן מהם בקלבוש הצבאי.
אבל פרויקט ייחודי במערך מגל עומד לשאוב את נועה לסיבוב אחרון על רכבת ההרים של הפיקוד. תחרות "הפלוגה המעולה", עניין שצהל באמת מריץ, אגב, כולל השם והכול, מעמיד בפני המפקדים הצעה שאי-אפשר לסרב לה: ותרו על פגרת בין-המחלקות שלכם, לטובת תחרות מתישה בינכם לבין עצמכם על כישורי הפיקוד שפיתחתם. המפקדים אכן לא מסרבים (כי כאמור, אין להם את האופציה), וטולי, שקודמה בין העונות לעמדת מ"פ, מגובה בכפיר (דור הררי), שהוא עכשיו על תקן היועץ שלה, מחליטים שזאת הזדמנות טובה לתת לנועה חוויה מתקנת לפני שהיא יוצאת לאזרחות. זה אומר שאחרי שהיא פיקדה על טירוניות בעייתיות ונערי עתודה חננות, הפעם היא תעלה שלב ותפקד על מפקדים אחרים. נאחל לחיילת בהצלחה.
אחרי העונה הקודמת שסבלה מחוסר אחידות, נראה שזו השלישית חוזרת לתלם. חוזר האיזון שמציב את אלונה סער הנהדרת בפרונט, וממנן את העלילה של הדמויות המצוינות האחרות שנעות סביבה - צימר (כרמל בין), השבוזה הנצחית, והרומן המתסכל שלה עם טולי, שאיכשהו נותנת לצה"ל עדיפות פעם אחר פעם; צליל (נועה אסטנג'לוב),שסוף-סוף מגשימה את חלום הקצונה שלה אבל כנראה נאלצה לשלם עליו בשפיותה; חגו, שמצאה דרך להגשים את החלום שלה להיות מפקדת גם ממקום מושבה באפסנאות, באמצעות צבא קטן וחכם שנתון למרותה, יוגב (נועם אימבר), שאם העונה תהיה מוצלחת כמו הפרומו שבו הוא מככב, אז ברגר ופריש עשו את שלהם, ושלל דמויות חדשות שיעזרו או יפריעו לנועה להגשים את עצמה בתור מפקדת, בורג קטן במערכת גדולה, עיוורת, דורסנית ואנוכית.
בעונה הזאת, הבטיחו היוצרים (ממש פה, בריאיון ב-ynet), יקבל הצופה מושג או הסבר על מה עומד מאחורי התאווה הגדולה של נועה להפוך למפקדת ואיזה חסך בנפש שלה התפקיד הזה אמור למלא. נועה לווייתן, בסיועה האדיב של סער, היא אחת הדמויות המורכבות ושובות הלב שזוקקו בהיסטוריה של הדרמה הישראלית. היא האנטי-גיבורה המשוננת והעגולה. היא מצליחה, בהבעה אחת, לקפל אל תוכה את המהות של הסדרה כולה: דרמה, קומדיית אבסורד וסאטירה, כולן בכפיפה אחת, כש"המפקדת" היא במיטבה. היא דמות שלא פשוט לחבב אותה, יעידו חיילי בסיס מגל, אבל גם אי-אפשר שלא לרצות לראות אותה מצליחה להיחלץ מהכבלים הפנימיים שלה ופורצת החוצה.
למרות שהיא בועתית ומתקיימת ביקום משלה, "המפקדת" היא גם ישראלית למהדרין, כמעט כל ישראלי ששירת בצה"ל יזהה בה משהו, אבל הדרמה הפנימית שלה, זו שנאמנה לדמויות ולמעגל הסגור של בסיס טירונים וטירוניות, מצליחה להסיח את הדעת מהמצב הנוכחי מבלי שנרגיש שאיבדנו את הקשר למציאות. ואם היא מצליחה להיות מחוברת אל ההווי המקומי ועדיין לשמש כסוג של אסקפיזם, היא כנראה המוצר שאתם רוצים להוריד מהמדף בתקופה הנוכחית.