לתוך המרחב הצפוף של שירי המלחמה נכנסו הבוקר בסערה נס וסטילה. מן הסתם הם לא ידעו שדווקא "חרבו דרבו" יהיה השיר שיבחן האם ההצלחה המטאורית של "תיק קטן" הייתה חד-פעמית, אבל אם אפשר להשתמש בקלישאת מוטיבציה שלא נכנסה לשיר שכולו קלישאת מוטיבציה: זה מה יש ועם זה ננצח.
ואכן, התשוקה לניצחון טבועה עמוק בשיר שדובר צה"ל יחתום על המסרים שלו בשתי ידיים. המילה עצמה לא מוזכרת, אבל כל האמצעים להשיג אותה בהחלט כן: אין יחידה בצה"ל שלא זוכה לאזכור במסגרת ניפוח החזה של סטילה (דור סורוקר), שתופס כאן חלק הרבה יותר דומיננטי מאשר נס (נסיה לוי), אם כי היא אחראית לקרדיט הצה"לי הכי מצחיק בשיר ("תכינו את התחת כי זה חיל האוויר"). אגב, מי היה מאמין שפעם יחסי היפ-הופ וצה"ל היו פחות או יותר ההחלטה של מפקד גל"צ לשעבר, אבי בניהו, לבטל שידור הופעה של הדג נחש בתחנה בגלל שיר על סמים קלים ("מה נעשה") ו"הטפה להתחמקות משירות צבאי" (את מה ששאנן סטריט עשה בצבא אפשר לשמוע ב"וואלס עם שאנן" המופתי). היום הצמד שהילדים מכורים לו בטיקטוק יותר מורעל מהרמטכ"ל.
כיוון שסורוקר הוא מפיק היפ-הופ מוכשר, אי אפשר להתעלם מהאפקטיביות המדבקת של "חרבו דרבו" כקטע טראפ. הקטע שהוא מכריז "שר-יון!" יהיה יותר ויראלי מהלהיט עד כה של המלחמה, קריאת ה"ש-גר" שנשמעת בסרטוני ההפצצה של דובר צה"ל. כן מצער שהנוכחות של נס, שהייתה השוס של "תיק קטן", הרבה פחות משמעותית. כמובן שהיא גם זאת ששרה "כל הבנות דופקות לחיילים מבטים / וגם ההוא בחדשות פתאום נראה לי חתיך". בטח במערכת גיא פינס פצחו בתחקיר: אם הכוונה לדני קושמרו או לתמיר סטיינמן?
וכן, יש משהו מעיק בהפניית כל האנרגיות הללו לטובת משהו שנשמע כמו שלב הפרודיה על חוסר היכולת לומר דבר מה נוקב או מקורי על המציאות המטלטלת. בסוף, לא באמת צריך שגם נס וסטילה יאיימו על מוחמד דף ב"חרבו דרבו" (אלא אם יש להם מושג איפה הוא נמצא): כל צמרת המדינה והצבא עושים את זה יופי כבר יותר מחודש. גם את המוטיבציה העיקרית קיבלו הלוחמים כבר ב-7 באוקטובר, ואילו מחבלי החמאס מתחבאים במנהרות גם טרום נאומי האבו-עלי מסטילה. אולי דואה ליפה תתרגש, אבל את תגובתה לא ניתן היה להשיג.
לכן מה שמעניין ב"חרבו דרבו" הוא לא זריקת המיליטריזם לוורידים המתפקעים ממילא: בניגוד לכל מיני דמויות כמו אליהו יוסיאן, להדרך שלהם לעשות את זה לפחות מחלצת חיוך, מהסוג שמותר בימים כל כך עצובים: לא רחב מדי ולא ארוך מדי, מר וקצר. אבל במקביל, "חרבו דרבו" רק מבליט את תחושת החידלון וחוסר האונים מאז האסון והמחדל מאחוריו. כבר חודש ימים שאנחנו שוחים במוות, בזוועה, בהשפלה. גם "חרבו דרבו" לא ישנה את זה.
