היש סצנת פתיחה מאוסה ומשומשת יותר מזאת של אישה רצה ביער כלשהו, לרוב לבושה למחצה ומדממת, ברקע נשמעות צווחות של בעלי חיים והמצלמה רודפת אחריה בתזזיתיות? כנראה שלא. אבל זאת הסצנה שפותחת את דרמת המתח, "הצהובות" (Yellowjackets) - ולא, לא מדובר ברשימת המדינות שמהן אתם עלולים לחזור עם נגיף בווריאציה כלשהי, אלא בקבוצת כדורגל נשים שחברותיה, תלמידות תיכון בניו ג'רזי, עלו על מטוס שאמור היה להביא אותן לאליפות הארצית בסיאטל אבל במקום זה נאלצו להתמודד עם התרסקות המטוס שלהן בשממה מושלגת קנדית וניסיון לשרוד עד שהן מחולצות, 19 חודשים לאחר מכן.
"הצהובות" - טריילר
"הצהובות", שעלתה אמש (ד') ב-yes VOD, מדלגת בין שני קווי זמן - האחד הוא השבועות שקדמו לטיסה ולהתרסקות, בהיותן נערות, והשני הוא בשנת 2021, כשהן כבר נשים מבוגרות ומתמודדות עם פוסט טראומה, השלכות האירוע ובעיקר בניסיון להסתיר את מה שהתרחש בחודשים הארוכים שבהם בילו בשלג ואת מה שנאלצו לעשות כדי להישאר בחיים. הפלאשבקים מהחודשים הללו רומזים לצופה שהבנות יצרו לעצמן מבנה חברתי פראי וטקסי שהוציא מהן את הילדות הרעות, והתגלגל למצב שמאלץ אותן לאכול אחת מהן. סוג של "בעל זבוב" אבל עם בנות מתבגרות במקום חבורת ילדים, פלוס הבונוס - לגלות בהדרגה איפה הבנות האלו נמצאות בשנות ה-40 לחייהן ואיך הן מתמודדות עם מה שעשו, מה שזה לא יהיה.
הבעיה העיקרית של "הצהובות" היא שהיא משתייכת לז'אנר של הטיזרים בהגזמה. אי שם בשלהי הפרק הרביעי אין אפילו בדל של רמז מה לכל הרוחות קרה על האי, אבל היוצרים, אשלי לייל ובארט ניקרסון (שברזומה שלהם אפשר למצוא גם את "נרקוס"), יוצאים מגדרם כדי להצדיק את ההישארות שלכם מול המסך עד שיגיע הטוויסט שיסביר את הכול. התוצאה היא דילוג תזזיתי לא רק בין צירי זמן מקבילים - אלא גם בין ז'אנרים.
במרכז הסדרה ישנן ארבע גיבורות: מלאני לינסקי ("שני גברים וחצי") היא שונה, החברה הכי טובה של קפטנית הקבוצה, ג'קי, שמסיבה שעדיין לא ברורה (קניבליזם הוא אופציה אפשרית) אין לה גרסה מבוגרת. שונה בעלת הפוטנציאל העצום הגיעה לגילה המתקדם כשהיא עקרת בית פרברית וממורמרת, נשואה לחבר של ג'קי מהתיכון שאיתו היא קיימה אז רומן סוער בסתר; כריסטינה ריצ'י ("משפחת האדמס") היא מיסטי, כפי הנראה פסיכופתית שהתרסקות המטוס היוותה עבורה הזדמנות ולאו דווקא טרגדיה; ג'ולייט לואיס ("רוצחים מלידה") היא נטלי, מי שהייתה מתבגרת מרדנית ושאת השנים שאחרי החילוץ היא ניצלה לטובת יציאה וכניסה ממכוני גמילה; וטוני סייפרס ("בית הקלפים") היא טאיסה, פוליטיקאית עולה שמנסה להבין אם מישהו מהאנשים שהיו איתה בשלג ינסו לטרפד את הקריירה שלה.
כפועל יוצא מכל קווי העלילה האלה, "הצהובות" נוטה לנג'ס לצופים, כשלפעמים היא מזכירה דרמת נעורים סטנדרטית וקלישאתית להביך, לפעמים היא סוג של "אבודים" ורומזת על קיומם של כוחות על טבעיים שמעורבים בתעלומה, סמלים על גלויות ועצים מרפררים ל"בלש אמיתי", ולכל אלה מתווספים קצת ריטואלים מוזרים, קצת אימה, קצת בלשות, קצת סודות מהעבר שמנסים לצוף מחדש וקצת התמודדות עם טראומה. בתוך זה תוכלו ליהנות מסצנות מדממות וגרפיות מאוד של חיתוכי איברים או בבעלי חיים מסכנים שהופכים לארוחות ערב - סצנות שאמורות לזעזע אותנו בזמן שהסיפור האמיתי נשבע לנו שהוא מסיים את הסידורים ומגיע. ארבע הנשים שמובילות את "הצהובות" עושות את מיטב יכולתן, אבל הטיזינג הצפוי, שאמור להסעיר את הדימיון של הצופה, מורט את עצביו והופך אותה לסדרה שתצלח, אם בכלל, לבינג' מעדות הפאסט-פורוורד.
