כשהקומיקאי נייתן פילדר היה בן 13, הראה לו אחד מחבריו טריק קוסמות עם קלפים שהוא למד מאבא שלו, קוסם חובבני. פילדר הוקסם כל כך שהוא התחנן מהחבר שילמד אותו לבצע את הקסם. הוא לא הסתפק בזה ואף שכנע את החבר להצטרף יחד איתו לאגודת קוסמים מקומית בוונקובר, קנדה - שם הם היו שני הילדים היחידים בתוך קבוצת אנשים שמבוגרת מהם בכמה עשורים. פילדר הסתובב עם חפיסת הקלפים שלו כמו שבנאדם אלרגי מסתובב עם מזרק אפיפן. הוא ביצע את הקסמים שלו בכל מקום ואפילו התחיל להופיע במסיבות יומולדת לילדים. כשהוא נשאל השנה בראיון ל"ניו יורק מגזין" מה משך אותו לקסמים כילד, הוא השיב במבוכה שהדבר קשור לכך שלא ידע איך להתיידד עם אנשים. "יותר קל לי לבצע קסם מאשר להניע סמול טוק. אתה כאילו אומר 'הנה, זה הדבר שאנחנו נתעסק איתו', ואחרי שהטריק נגמר האינטראקציה מסתיימת".
נדמה שכמעט כל היבט בקריירה של פילדר נבט מהקושי הזה שלו לייצר קשר טבעי עם אנשים. הצורך הבסיסי הזה הפך את היצירה הטלוויזיונית שלו למעין מסע חקירה של הנפש האנושית, ושל האופן שבו בני אדם מגיבים אחד לשני. כמעט בלי כוונה זה גם יוצא מצחיק. אומנם מצחיק מעדות המתעתע והקרינג'י לעיתים, אבל בדיוק במידה שמעוררת את הצופה וגורמת לו להבין שהוא עד למשהו בלתי שכיח. הסדרה החדשה שלו, "חזרה גנרלית" (The Rehearsal), שעלתה לפני כחודש וקצת (ומשודרת ב-yes, HOT וסלקום TV), ממחישה את האבסורד הפילדרי המבלבל במלואו. היא מביאה אל החזית את פילדר - האדם והחרדה החברתית שלו, שחקן עם פני פוקר שאף פעם לא יוצא מהדמות עד כדי שלא נותר אלא להניח שהוא לעולם לא נכנס אליה, ומצליח לייצר אצל הצופה מערבולת רגשית שהוא עצמו נמצא בטבורה. "חזרה גנרלית", שעוררה שיח ברשתות סביב השאלה אם ועד כמה היא מתוסרטת, הוזמנה כבר לעונה שנייה - זמן טוב להתחקות קצת אחרי האדם שמאחוריה, מצדדיה ובתוכה.
"אני לא הולך להיות האיש הכי מצחיק בחדר"
פילדר, יליד ונקובר, נולד לפני 39 שנים לשני הורים עובדים סוציאליים. הם לא היו משפחה תקשורתית במיוחד. לא היו להם כבלים, רק קומץ קלטות VHS שסבא שלו הקליט. בליל כל הקדושים ההורים שלו היו לוקחים ממנו את הממתקים שקיבל ומחליפים אותם בחטיפים בריאים יותר. הם שלחו אותו לבית ספר יסודי יהודי שזכור לו בעיקר בזכות הדגש ששמה תוכנית הלימודים על חינוך השואה. "הם הראו לנו גופות מתות בגיל צעיר מאוד", סיפר ל"ניו יורק מגזין".
אחרי לימודי תואר במנהל עסקים באוניברסיטה ומשרה זמנית מתסכלת כברוקר, פילדר החליט להעניק לעצמו את ההזדמנות להצליח כקומיקאי. הוא עבר לטורונטו והשתלב במסלול לימודי הקומדיה בקולג' האמבר, רכש מצלמת וידאו ויצר סרטונים קטנים עבור קבוצת הומור שנקראה Laugh Sabbath. להפתעתו הוא שם לב שאנשים שצפו בסרטונים צחקו לעיתים קרובות דווקא בחלקים שבהם הוא לא התכוון להצחיק – כתגובה לקול שלו, להבעות הפנים והפאוזות שלו. "היה בזה משהו משחרר", הוא סיפר, "עברתי מניסיון להסתיר את החלקים המביכים להערכה של התכונות של עצמי ששנאתי קודם לכן". הסרטונים של פילדר משכו את עיניו של מפיק בתוכנית This Hour has 22 Minute (המקבילה של קנדה ל-The Daily Show האמריקנית). הוא נשכר ככותב בתוכנית וב-2007 פיתח עבורה פינת ראיונות בשם "נייתן בצד שלך". כל המרכיבים החיוניים של הפרסונה של פילדר כבר היו שם - המבט המטריד של הגבר-ילד, הטון המונוטוני היבש והכישרון להחמיר פי עשרה כל רגע מביך מלכתחילה.
אחד הנושאים שמסעירים את הצופים של פילדר בתוכניות השונות שלו הוא השאלה איפה נגמר פילדר האמיתי ומתחיל פילדר של הטלוויזיה, אם בכלל יש הבדל בין השניים. לרוב הצופים מקבלים את התחושה שפילדר אכן משתמש בסדרות שלו כדי להעביר את עצמו סוג של אנליזה נפשית וטיפול פסיכולוגי באמצעות התנסות בשלל סיטואציות, רובן הגדול מביכות. "יש חלק ממני שם, אבל אני גם מגזים חלקים מעצמי שאני חושב שיעבדו", הסביר פילדר בראיון לפודקאסט במגזין הבידור המקוון The A.V Club. "אני חושב שאני לוקח הרבה פגיעויות וחוסר ביטחון שהיו לי כשהייתי צעיר יותר, ומגזים אותן למען הקומדיה".
ב-2009, כשפילדר עבר לראשונה ללוס אנג'לס, הוא למד לבקש מהמנהלים שלו לא לשלוח אותו לפגישות. למה לטרוח? אם המטרה הייתה להקסים אנשים כדי שיתנו לו עבודה, השהות במחיצתו עלולה רק לפגוע בסיכויים שלו. "תמיד אמרתי שאם אנשים אוהבים את הדברים שאני עושה, אני לא עומד לעשות שום דבר שיחזק את הרושם הזה", הוא נזכר בראיון ל"ניו יורק מגזין". "אני לא הולך להיות האיש הכי מצחיק בחדר".
באמצע שנות ה-20 לחייו פילדר מצא עבודה ככותב בערוץ קומדי סנטרל, שהיה מאז ומתמיד סוג של מעבדה לרעיונות פרועים מהשוליים הסהרוריים של ההומור. כשהצוות היה יוצא לאכול בחוץ, פילדר היה מחזיק את המלצר במשך שלוש דקות עם שאלות על הרוטב במנת העוף בטריאקי, עד שהמלצר היה נשבר והולך. ה. ג'ון בנג'מין, אחד מהקומיקאים שעבדו בערוץ, הוקסם מהמחזה. "ההנחה אני חושב הייתה שזו בדיחה, וזה היה הדבר הכי משעשע לצפייה", סיפר בנג'מין ל"ניו יורק מגזין". "אבל הוא לא התבדח. הוא פשוט לא יכול היה להזמין. זה היה כאילו הוא בילה שש שנים לבד בחדר שלו עם קסמים, ועכשיו הסתובב כמו זר בעולם הזה".
בנג'מין הציע לפילדר עבודה ככותב בסדרה שלו, Jon Benjamin Has a Van, במסגרתה שוטט בניו יורק ככתב שמתייחס לממצאים בלתי חדשותיים בעליל. בתקופה שבה שודרה התוכנית פילדר ומייקל קומאן, כותב אחר בערוץ, הגישו לקומדי סנטרל את ההצעה לדוקו-ריאליטי "נייתן בשבילך" (Nathan for You). כשבנג'מין צפה בו לראשונה בפיילוט, הוא הופתע עד כמה פילדר שהכיר בא לידי ביטוי על המסך. "הוא סוג של חשף את הפרעת האישיות האובססיבית שלו", הוא ציין בראיון. אם תשאלו את פילדר, המצב היה הפוך. למעשה הוא השתמש בדמות שלו בסדרה דווקא כמשקל נגד לדמות שלו במציאות. "בחיים האישיים שלי אני אעשה כל מה שצריך כדי להפוך את המצב לנוח", הוא הדגיש באוזני המארחים שלו ברדיו The A.V Club, "אם אני מדבר עם מישהו ואני מרגיש שיש שתיקה, אני אנסה למלא את החסר הזה. זה מעורר אצלי חרדה כשדברים נעשים לא נוחים. אבל בתוכנית אני לא עושה את זה, אני נותן לרגעים האלה לשבת כי אני מנסה ליצור משהו עבור הצופים".
"נייתן בשבילך", שעלתה בקומדי סנטרל ב-2013 והפכה לקאלט, הייתה הבמה המשמעותית הראשונה שקיבל פילדר, יליד קנדה. היא תיעדה אותו משוטט בין עסקים קטנים באזור לוס אנג'לס ומציע להם שיטות לשיפור הרווחים שלהם, במעין טייק אוף על "בעזרת השף" של גורדון רמזי שעושה מייקאובר למסעדות. אלא שבניגוד אליה, הרעיונות שפילדר הציע לבעלי העסקים שהוא פגש היו בפירוש רעיונות גרועים מאוד.
לבעלים של פרוזן יוגורט הוא הציע להוסיף טעם חדש – פרוזן יוגורט בטעם קקי. לבעלי מסעדה הוא המליץ לפרסם את התפריט ללקוחות בזמן שהם בשירותים, הוא שכנע בעל מוסך להשתמש במכונת פוליגרף על מכונאי הרכב בזמן שהם נתנו הצעות מחיר ללקוחות, ובפרק שייעץ לבעלי מלון קטן הוא המציא את "קופסת הסקס", שמאפשרת לאורחים במלון לכלוא את הילדים שלהם בתוכה בזמן שהם מקיימים יחסי מין. אפילו כשהרעיון היה בעל פוטנציאל - אזור ישיבה גברי בחנות לבגדי נשים, למשל – הביצוע היה כושל, מאולץ ועשוי בסגנון הייחודי של פילדר, כשהוא נואש לאישור חיצוני מחד ונטול כל יכולת לפרש את הרגשות של מי שנמצא מולו מאידך.
חלק מבעלי העסקים שביקר הבינו שמדובר בבדיחה וזרמו בתמורה לחשיפה, וחלק לקחו אותו ברצינות. את ההצעות שלו הוא הגיש בשכנוע שלא היה בכוחם להתנגד לו, לא משנה כמה מגוחכים זה גרם להם להיראות. לא משנה מה קרה, פילדר לעולם לא שבר את הדמות, מה שתמיד הותיר את הצופה המבולבל ממילא לתהות מי הוא הפילדר שמאחורי הקלעים, וכמה ממנו הם מקבלים על המסך. המתח בין האמיתי למתוסרט, שהפך לסימן ההיכר שלו, תמיד היה שם. כצופים אנחנו בדרך כלל תוהים אם אנשים שמשתתפים בריאליטי מגיבים באופן טבעי או שהם מבוימים. במקרה של "נייתן בשבילך", פילדר עצמו היה התעלומה המרכזית.
הסדרה קנתה לעצמה מעריצים אדוקים כמעט מייד. פילדר לקח קדימה את ההומור של עלי ג'י (שגילם סשה בארון כהן), ניקז ממנו את הפוליטיקה והטעין אותו בסקרנות אמיתית לטבע האדם, כמו חייזר שלומד את ההתנהגות האנושית. הוא היה מעמיד את האנשים סביבו בסיטואציות לא נוחות, ומחכה שיישברו. "אני חושב שהסיטואציות והרגעים הלא נוחים בתוכנית נועדו להוציא צד של האדם האחר, שנראה לי מאוד מקסים ומלבב אצלו", הוא אמר ל-A.V Club, "זה מבחן לקמוס מעניין לאישיות שלהם. הרבה אנשים מגיעים למצב, במיוחד כאשר הם מצולמים, שבו יש להם מושג מסוים לגבי איך הם רוצים להציג את עצמם, והחלק הזה הוא בדרך כלל החלק הכי פחות מעניין בהם כי הוא מאוד מבוקר. אני מנסה להראות מי הם באמת בדרך הקטנה שלי".
בפרק הסיום של העונה השלישית פילדר יוצא לעזור לקורי, גבר "חסר תקווה" עם עבודה ללא אופק מקצועי, שהחלום שלו הוא להשיג חברה ולהפוך ל"גיבור לאומי". בכל תוכנית ריאליטי שלוקחת את עצמה ברצינות זה היה מסתכם באימוני כושר, מהפך ויזואלי וסשן או שניים עם מאמן אישי. פילדר, לעומת זאת, מפנה את הזרקור אל האובססיה האמריקנית לטרנספורמציה אישית, האמונה בתיקון המהיר והכמיהה להערצה גם אם היא לא מבוססת על שום דבר אמיתי.
פילדר עבד על הפרק מעל לשישה חודשים. הוא יצא למסע מפרך לרכישת כישורי הליכה על חבל, תהליך שהתפרש על פני חודשים ארוכים. כשהגיע לרמה גבוהה דיה לטעמו, הוא שלח את קורי לשבועיים של ריטריט בקרון במדבר מוהאבי, ואז לבש חליפת גוף ומסכה עם פניו של קורי והפך להיות הוא. כקורי הוא הכיר באינטרנט בחורה בשם יסמין, יצא איתה לדייט ורקד איתה כל הלילה, דבר שפילדר חסר הביטחון כפי הנראה לא היה עושה לעולם, או לפחות כך הוא טוען בקריינות הרקע שלו. בשיא הפרק פילדר מחזיר את קורי מהמדבר. הוא פוגש אותו רגע לפני המופע המתוכנן של פילדר - הליכה על חבל המתוח בין שני גגות של בנייני משרדים בני שבע קומות, כשקהל של צופים מריע לו מלמטה ומצלם אותו, ויסמין מחכה לו בצד השני של החבל. שם הוא חושף בפניו את התוכנית – פילדר יעשה את העבודה השחורה וקורי האמיתי יזכה בתהילה.
אחרי שהוא מגיע לצד השני של החבל (ומרוב התרגשות חוזר על ההליכה חמש פעמים), פילדר מוחלף בחטף בקורי האמיתי בחסות אוהל קטן על גג הבניין. האחרון יוצא מצידו השני של האוהל, מנופף לקהל, נושק ליסמין – אישה שלא פגש מעולם – ונושא בגאווה נאום ניצחון שפילדר כתב עבורו. זה עתה הוא הצטרף לחבורה מכובדת של אנשים שצייתו לפילדר וביצעו את הדבר הלא הגיוני בעליל, פשוט כי הוא הבטיח להם שזה יעבוד. המצלמה מתמקדת בפניו של פילדר עצמו ברגעים שאחרי העברת השרביט לקורי האמיתי וחושפת ליצן עצוב, אדם שניסה להגיע לסיפוק רגשי כלשהו אבל למרות כל אמצעי הבטיחות נפל לתהום, ואין לו מושג למה.
פרק הסיום של העונה הרביעית של "נייתן בשבילך" לקח את הפורמט צעד אחד רחוק יותר. בספיישל בן שעתיים בשם "למצוא את פרנסיס" פילדר מרשה לעצמו להתמקד בענייני הלב ממש, ומספק מבט על חרטה בחיים וסירוב להשלים עם אובדן. הוא חובר לביל הית', אדם מבוגר שעובד ככפיל של ביל גייטס והשתתף בפרק אחר בסדרה. הית' הכיר בעבר בחורה בשם פרנסיס שהוא אהב מאוד ורצה להינשא לה, אבל המשפחה שלו הסתדרה איתה פחות ולחצה עליו להיפרד ממנה. הוא נכנע ועכשיו, בבגרותו, אפוף רגשות אשם והחמצה הוא נואש לקלוז'ר. פילדר מסייע לו למצוא את פרנסיס ועל הדרך מציג מעין פרומו למה שיהפוך בהמשך ל"חזרה גנרלית" – הוא מאפשר להית', באמצעות שחקנים וסט מלאכותי, להתאמן על הפגישה העתידית עם פרנסיס ועל ידי כך מאפשר לו קתרזיס רגשי.
כמו תמיד בפרויקטים של פילדר, התהליך הרגשי שעוברים המתועדים שלו משליכים גם עליו, ומערכת היחסים שלו איתם מעמידה גם בפניו אתגרים רגשיים שהוא חושף בכנות מפתיעה יחסית לאדם מופנם. "אני שונא לדבר על עצמי", הוא אומר ל"ניו יורק מגזין", ומסביר שבמשך רוב חייו נאבק כדי לבטא את מחשבותיו. כשהיה תלמיד בבית הספר היסודי, קלינאית תקשורת אמרה לו שהוא יודע פחות מ-500 מילים. "אני עדיין, עד היום, מרגיש שאני לא יודע הרבה מילים. אולי זה בגלל זה", הוא מוסיף.
אולי חלק מההצלחה של "חזרה גנרלית" נובע מהעובדה שהיא צמחה באופן אורגני מהעבודה הטלוויזיונית של פילדר. ב"נייתן בשבילך" כדי להתכונן לכל סצנה, פילדר והצוות שלו ניסו לדמיין באמצעות משחק תפקידים איך עשוי או עלול אדם סביר להגיב להצעות הבלתי סבירות, ולהמחיז את כל הדרכים שבהן חילופי הדברים עומדים להתרחש. ברוב הפעמים זה לא הצליח, אגב, ואנשים תמיד היו אומרים ועושים דברים שפילדר לא הצליח לצפות, אבל אחרי שהסדרה הסתיימה הוא מצא את עצמו מוקסם מחוסר התוחלת שבניסיון לחזות את העתיד. "זה סוג של תכונה אוניברסלית, אנשים רוצים לקבל שליטה על חייהם", הוא אומר, "ויש משהו ממש מצחיק באילוץ הזה".
ב"חזרה גנרלית" הוא מוציא את הרעיון הזה לפועל. כבר בפרק הראשון הוא מסייע לאדם בשם קור להתגבר על עניין מינורי לכאורה – שקר ששיקר לחבורת הטריוויה שלו באשר להשכלה האקדמית שהוא רכש. לשם כך הוא שוכר שחקנים וניצבים שידמו את הסיטואציה שבה הוא מספר את האמת לאחת מחברות הקבוצה, כולל בנייה מאפס של סט שזהה לחלוטין ללוקיישן שבו הם אמורים להיפגש.
"זה היה פיילוט יקר מאוד", הוא סיפר למגזין וולצ'ר. "אחד מאנשי הצוות אמר לי שהעלות של שכפול הבר הזה הייתה כנראה גבוהה יותר ממה שעלה לבנות את הבר האמיתי". בהמשך הסדרה פילדר הופך יותר ויותר מעורב בצילומי ה"סדרה" הפנימית, כשהוא מאפשר לאישה שאינה בזוגיות להתנסות בהורות יחידנית. בשלב מסוים הוא מצטרף לניסוי ומתפקד כהורה של ה"ילד", וקושר קשר אמיתי עם אחד הילדים שמגלמים אותו, קשר שגולש באופן נוגע ללב גם לחיים שמחוץ לצילומים. פילדר צריך שוב להתעמת עם עצמו. "אולי לעולם לא תוכלו לשנות את מה שקרה", הוא אומר בקריינות הקבועה שלו, זו שאמורה להפוך אותו למובן יותר בעיניי הסביבה, "אבל אולי, עם פרספקטיבה חדשה, תוכלו לשנות את עצמכם".
"כישרון ייחודי באמת"
אם הדמות של פילדר בסדרות שלו מעורפלת, עוד פחות ידוע על חייו הפרטיים. בפרק הראשון של "חזרה גנרלית" הוא מציין באוזני קור, כשהם בסצנה אינטימית יחסית בבריכת מים מחוממת, שהוא היה נשוי פעם. אולם מהר מאוד מגיח אל הבריכה אדם זקן שמפריע לשיחה, ושפילדר ארגן את הגעתו מראש כדי שלא יאפשר לשיחה להפוך חושפנית מדי.
פילדר אכן היה נשוי במשך שלוש שנים לספרנית ילדים שפגש במקרה במופע קומי של חבר. הם נישאו ב-2011 ושלוש שנים מאוחר יותר, בעיצומה של העבודה על העונה השנייה של "נייתן בשבילך", הנישואים התפרקו. "הייתי כאילו, וואו, אני כל כך גרוע בחיים", הוא מודה בראיון ב"ניו יורק מגזין", "אני לא יודע אם הייתי יכול לעשות משהו אחרת". יום אחד, הוא נשבר באמצע פגישה גדולה וחווה מה שהוא מגדיר כ"איבוד שליטה רגשי, חוויה צורמת מאוד". הוא החל ללכת לטיפול פסיכולוגי קצת לפני שהנישואים הסתיימו וגילה שקשה לו פיזית לדבר על הרגשות שלו. "היה לי כאב בחזה", הוא מוסיף.
"בשנים האחרונות נחשפתי הרבה יותר לכלל האוכלוסייה", הוא מפרט בראיון ל-A.V Club, "והאינסטינקט שלי הוא להיות אדם פרטי. אני אוהב שאנשים צופים בתוכנית ובמה שאני יוצר, אבל לא בי באופן אישי. עברתי גירושים בשנה שעברה, ולא ידעתי איך לדבר על זה בהתחלה כי זה היה כל כך מזעזע. אולי 'מזעזע' היא לא המילה הנכונה, זה היה מאוד ידידותי אבל גם היה מאוד כבד. לא ידעתי איך לדבר על זה".
דבר אחד בטוח, למרות העובדה שפילדר מעיד על עצמו כבלתי כשיר ליחסי אנוש, יש לו בהחלט דבר אחד או שניים פיוטיים ומעוררי מחשבה לומר על התחום. איימי גרוויט, סגנית נשיא HBO ציינה בהודעה על עונה שנייה ל"חזרה גנרלית" כי "נייתן עורר שיחה ערה ומלאת חיות סביב 'חזרה גנרלית'. אין לנו מושג לאן תיקח אותנו העונה השנייה, וזה התענוג שמגיע עם הסדרה דוחפת הגבולות הזאת, שיצר כישרון ייחודי באמת".