לכוכב הממריא האריס דיקינסון אין שום בעיה להתערטל, לחשוף את גופו המסוקס והתמיר על המסך, להופיע בסצנות סקס נועזות - או לאפשר לאנשי "משולש העצבות" להשתמש בחזה השרירי, השזוף והחלק שלו כדי לפאר את הפוסטר והתמונות שקידמו את הסרט.
במציאות, הסיפור אחר לגמרי – דיקינסון הבריטי בן ה-28 הוא גבר ביישן ורך-דיבור, לעיתים סגור ומופנם. כשפגשתי אותו בפסטיבל ונציה האחרון ובהמשך בשיחת זום, ניכר עד כמה הוא בחור רגיש. אפילו הצלחתי לשעשע ולהביך אותו כאחד כששאלתי אותו על גל הסרטים העכשווי שעוסק במערכות יחסים בין נשים בשלות וגברברים צעירים. הוא פרץ בצחוק נבוך חינני, הסיט הצידה את מבטו ופניו היפות, הסתיר את פיו וכדי להתאושש משאלתי, מהמבוכה ומהצחוק, מיהר ללגום מכוס התה שלו.
"בייביגירל" - טריילר
(קרדיט: באדיבות בתי קולנוע לב)
עכשיו דיקינסון מתייצב אצלנו עם "בייביגירל" – סרט שעשה הרבה רעש בפסטיבל ונציה, גם בזכות סצנת סקס שבה דיקינסון מצליח להביא את ניקול קידמן לאורגזמה מרטיטה, ועוד בקלוז-אפ. "אחת הסיבות לעשיית הסרט הזה הוא פער האורגזמה העצום בין גברים לנשים", נימקה הבמאית הלינה ריין. ודיקינסון מחזק אותה ואומר: "לכולם מגיעה אורגזמה טובה. בסצנה הזאת ובסצנות אחרות, הייתה לנו מתאמת אינטימיות מדהימה ממש בשם ליזי טלבוט, שהייתה דמות חשובה מאוד לסרט הזה. ליזי וידאה שכולנו הרגשנו בנוח, שהרגשנו בטוחים ושהאווירה נשארת חיובית והשיח פתוח.
"ליזי שברה את החסמים הלא-נחוצים סביב השיחה על מה שהיה עלינו לעשות. הרי בסופו של דבר מדובר בכוריאוגרפיה, וכשנכנסים לעומק הפרטים של סצנות סקס מהסוג הזה חייבים להיות זהירים. ליזי נהדרת בלהיכנס ישר לעומק הקורה, בצורה מאוד פרגמטית, וזה עזר לי מאוד. תמיד מלחיץ לבנות סצנה מכל סוג שהוא, ואז אם מוסיפים לה גם אינטימיות, היא הופכת מיד לסצנה שבה אתה פגיע מאוד".
6 צפייה בגלריה
בסצנות כאלה, חייבים להיות זהירים. דיקינסון וקידמן, מתוך "בייביגירל"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
"בייביגירל" הוא אחד הסרטים הבולטים והמדוברים בעונת הפרסים הנוכחית. קידמן זכתה בפרס השחקנית המצטיינת בוונציה על הופעתה כאן. מאז הבכורה בעיר התעלות האיטלקית היא עוטרה בפרסים נוספים, ועכשיו היא מועמדת לפרס השחקנית בסרט דרמה ב"גלובוס הזהב".
זהו מותחן ארוטי שמתכתב עם יצירות דומות משנות ה-80 וה-90 כמו "חיזור גורלי", עם התאמה כמובן לתקופתנו. קידמן מגלמת את רומי, אשת קריירה בכירה ביותר – מנכ"לית חברת הייטק ניו-יורקית שנשואה לכאורה באושר (אנטוניו בנדרס מגלם את הבעל). למעשה היא מתוסכלת מחיי המין שלה. לחייה של רומי מתפרץ סמואל המצודד (דיקינסון), מתמחה שלה שצעיר ממנה בעשורים אחדים. סמואל גורר אותה למערכת יחסים של משחקי שליטה ומלמד אותה סוף-סוף אורגזמה אמיתית מהי. הקשר הזה והתנהלותו האפלה והמפתיעה של סמואל מושכת אותה למחוזות טורדים, שעלולים לסכן את משרתה וחיי הנישואים שלה.
"סמואל נכנס לסביבה שקצת זרה לו. הוא מתמחה זוטר בסביבה ארגונית שמעולם לא היה בה, אבל הוא רוצה להיות שם ורוצה להתקדם לשלב הבא - יש לו המון אמביציה", מאבחן דיקינסון. "הוא רואה ברומי מישהי שעוד לא אותגרה, שעוד לא סופקה, ואולי הוא רואה את זה גם בעצמו. אז הוא מתחיל במשחק שבו הוא מחורר קצת את המסכה שהיא עוטה, בודק מה יקרה ואיך היא תגיב: האם זה מסקרן אותה? האם זה מגרה אותה? האם זה מגרה אותי? ואז הוא מתחיל להבין שכשמישהו זוכה בכל כך הרבה יראה וכבוד מתוקף עמדת הכוח שבה הוא נמצא, לפעמים הוא זקוק בדיוק להפך מזה - כי אתה תמיד מוקף ביס-מנים במעמד הזה, בכל כך הרבה נוקשות וכבוד, שאתה צריך משהו אחר".
דיקינסון סבור שסמואל מייצג את הבלבול שקיים כיום בגברים צעירים. "יש בסרט גם בלבול כללי של איך עליך להתנהל, ואיך עליך להתנהל גם בסקס. הסרט הזה פותח חלון לשיחה עבור הצופים. קיבלנו בהקרנות המון פידבק חיובי. אנשים סופסוף מרגישים שהם יכולים לדבר על התשוקות שלהם ועל סקס באופן שהוא חיובי - וזה משהו שאני מעריך ונהנה ממנו, כי לדעתי אין סיבה שאנשים ירגישו שמשתיקים אותם בהקשר הזה. זה דבר טוב בעיניי".
הבמאית הלינה ריין אמרה שכשהיא עבדה על הסרט ריחפה מעליה השאלה האם אנחנו חיות או דווקא יצורים מתורבתים. מה דעתך בסוגייה הזאת?
"זו שאלה מעניינת בהקשר של הסרט. 'בייביגירל' מעלה שאלות מהותיות על החושך הגלום בכולנו ועל איך אנחנו מתמודדים איתו. על זה שאולי לא לימדו אותנו להתמודד נכון עם החושך והאגרסיה שיש בנו - ומה עלול לקרות אם אנחנו מתעלמים מהסוגיות הללו. אותו דבר בעניין דיכוי ושיחות על המושג 'רסן' - מה קורה אם אנחנו מרסנים ללא הרף בני אדם, דברים, רעיונות, ומה קורה כשזה בסוף מתפרץ בצורה מזיקה למדי".
איך הרגשת לשחק גבר ששולט, שהוא מחד בחור רגיש, ומאידך גבר דומיננטי? זה היה קשה?
"הזווית של הלינה הייתה שסמואל משחק את התפקיד שהוא חושב שהצד השני מעוניין לראות. פעמים אחדות סמואל בשליטה מלאה ומרגיש בנוח, ופעמים אחרות הוא לא יודע איך עליו לנהוג. לפעמים הוא כמעט משחק על סטריאוטיפים ועל גרסאות שהוא ראה בתרבות ובמדיה. הרבה יותר קל להיות האדם עם הביטחון ועם השליטה כשאתה משחק תפקיד, כשזו גרסה 'מזויפת' של עצמך".
לאחרונה ראינו סרטים אחדים שמתעסקים במערכת יחסים בין אישה בוגרת לבחור צעיר. בעבר היה נהוג להשתמש במונח הנורא "קוגריות" לתיאור נשים חובבות-צעירים. אתה יכול להסביר מדוע הנושא נהיה פופולרי דווקא עכשיו ומה דעתך על הטרנד הזה?
כאן, דיקינסון פורץ בצחוק הנבוך שלו ולוגם תה. "מה אני חושב על טרנד הקוגריות?", הוא אומר וממשיך לצחוק. "אני באמת לא יודע מה לומר, אני מצטער. אין לי תשובה לזה. אני מניח שיש המון עניין במערכות יחסים על המסך, שיש בהן פער גילאים. בדרך כלל מערכות יחסים כאלה מעוררות תגובה מאוד ספציפית אצל אנשים - אולי לימדו אותנו שזה בסדר, או שלא, או משהו אחר בתווך".
6 צפייה בגלריה
מעדיף לא לדבר על קוגריות. האריס דיקינסון עם ניקול קידמן והלינה ריין
(צילום: Andreas Rentz/Getty Images)
ובכל זאת, מה עמדתך ביחס ליחסים כאלה?
"אני חושב שברור שיש הסכמה משותפת של מה מקובל ומה לא, ברמת פער הגילאים. בדרך כלל כולם יודעים מה הגיל הנכון".
האפשרות לעבוד עם ניקול הייתה מאוד מרגשת מבחינתי"
דיקינסון נולד וגדל בפרבר לונדוני. האב עובד סוציאלי והאם מעצבת שיער. משפחת שמחה ופטפטנית. בית מלא אנשים, פתוח לאורחים. כילד, נהג להעלות סרטונים ליוטיוב. בכלל, למשחק הוא הגיע בגיל צעיר. "אמא חיפשה בשבילי מה לעשות בחופשת הקיץ, והיא מצאה בית ספר מקומי לדרמה. עשינו שם את 'גריז'. כל הבנים שיחקו את דני, וכל הבנות שיחקו את סנדי".
דיקינסון נשר מהלימודים בגיל 17 וחשב להתגייס לחייל הנחתים המלכותי. "כילד ונער הייתי בצוערים הימיים, ואז מורה למשחק אמר לי: 'אל תצטרף לצבא. אתה כנראה יכול להיות שחקן'".
הוא שמע בקולו - והשאר היסטוריה. ב-2016 דיקנסון לוהק לסרט "חולדות חוף", בו גילם בחור שברח מבית הוריו בברוקלין, מתחבט לגבי זהותו המינית וצורך סמים. התפקיד הניב לו ביקורות משבחות ודיקינסון אף זכה בפרסים אחדים.
ב-2018 הוא הרשים ב"נאמנות", סדרת הטלוויזיה של דני בויל על החטיפה באיטליה של ג'ון פול גטי השלישי (אותו גילם דיקינסון), נכדו של אחד האנשים העשירים בעולם. ב-2021 הוא הופיע בסרט השלישי בסדרת סרטי המתח-ריגול "קינגסמן".
6 צפייה בגלריה
דיקינסון לצד השחקנית שארלבי דין, שהלכה לעולמה בגיל 32, מתוך "משולש העצבות"
(צילום: Fredrik Wenzel)
הפריצה הגדולה הגיעה כעבור שנה – "משולש העצבות", זוכה "דקל הזהב" בפסטיבל קאן 2022. בסאטירה החברתית המבריקה של רובן אוסטלנד, דיקינסון היה הדוגמן המצודד שמנסה לפרוץ בעולם האופנה, שיצא עם חברתו הדוגמנית לשייט בספינת תענוגות שבה נופשים עשירים. "קארל, הדמות שאני מגלם ב'משולש העצבות', יודע איפה הוא ניצב וגם יודע לנצל את היתרונות שלו - וזה משהו שאני מעריך בו", אומר דיקינסון. "לרובן היה מה לומר בצורה ישירה על ההתנהגות האנושית והוא אפשר לנו לחקור דברים בעצמנו. רובן הפליא להתבונן בהתנהגויות האנושיות והציג אותן ואת האגו שלנו בדרך מבדרת. ב'משולש העצבות' הרשתי לעצמי להיות פתטי, להיות 'חתיכת בשר'".
בשנים האחרונות, דיקינסון לא מפסיק להפגין את נוכחותו וכישוריו. ב"שירת סרטני הנהר", עיבוד לרב המכר של דליה אוונס, הוא גילם את צ'ייס אנדרוז, הקוורטרבק בן-העשירים והיפיוף של העיירה, שניהל רומן סודי עם קיה (דייזי אדגר ג'ונס) – ילדת טבע שגרה בבקתה בלב הביצות. "הדמות של צ'ייס מאוד רחוקה ממי שאני, אז זה היה אתגר לנסות לתפוס את ההיבטים שלו – צ'ייס מאוד מדוכא ומוטרד, וכל חייו הועמדו על היותו הכוכב המקומי. מבחינתי מעולם לא הייתה לי הגבלה כזו בחיי האישיים. לא הייתי צריך להתמודד עם רמה כזו של עושר ורמת לחץ כזו".
מאז "משולש העצבות", ראינו את דיקינסון גם ב"תראו אותם רצים", ב"הכל בסדר עם ג'ורג'י" וב"המתאבקים" בתפקיד המתאבק דייוויד ואן אריק. בימים אלה דיקינסון מגיח גם ב"בליץ" (זמין באפל TV פלוס) – סרטו של סטיב מקווין המתרחש בלונדון בימי ההפצצות הגרמניות במלחמת העולם השנייה. אכן הספק מרשים. הוא גם מתחיל לפתח קריירת בימוי. "תמיד רציתי להיות במאי, אבל כשאני משחק, אני זקוק למישהו שידריך אותי".
ההופעה ב"בייביגירל" היא עליית מדרגה נוספת מבחינתו של דיקינסון. "זה היה כבוד גדול לזכות לעבוד לצד השחקנים האגדיים ניקול קידמן ואנטוניו בנדרס", הוא אומר.
לא היססת כשקראת את התסריט?
"בהתחלה לא הייתי בטוח שאני מסוגל לעשות את התפקיד הזה ואיך אגש אליו. ואז הייתה לי שיחה ארוכה עם הלינה והשתכנעתי, מה גם שאהבתי את התסריט - הכתיבה מאוד מורכבת, מצחיקה ואנושית. כשידעתי שניקול תשחק את רומי - האפשרות לעבוד על משהו כזה עם שחקנית כמו ניקול, שאותה אני מאוד אוהב, הייתה מאוד מרגשת מבחינתי".
מה עוד עזר לך בהתמודדות עם המשימה המורכבת?
"העובדה שניקול, הלינה ואני נכנסנו למעגל קדוש של אמון הדדי בשלב מוקדם מאוד. עזר גם שהייתה לנו במאית שהיא גם שחקנית. זה שינה מאוד את פני הדברים. הלינה הרשתה לנו לשנות ולחקור איתנו את הטקסט, להתאים את המילים בדיאלוגים לקול שלנו".
אחת הסצנות המוצלחות ב"בייביגירל" היא סצנת ריקוד שבה הוא מפתה את קידמן. "בכנות, עליי לומר, שאני אכן רקדן טוב", הוא מתגאה. "אבל בצילומים, זה היה אחרת ומאתגר. בחיים, אני נבלע בין קהל הרוקדים, אבל לעשות זאת מול המצלמות ועוד לצלילי ג'ורג' מייקל, זה היה מביך".
דיקינסון מסכם את העבודה על "בייביגירל" כ"חוויה שיתופית וכיפית. החלק הכי קשה ומאתגר היה לעשות עם התסריט הזה צדק: האם אנחנו באמת חותרים תחת סטריאוטיפים מסוימים? האם אנחנו דוחפים את השיח לכיוון הנכון? האם אנחנו דוחפים את הז'אנר למקום הנכון? אני מניח שהפחד תמיד שם ברקע. גם החשש שאהיה גרוע, זה דבר שתמיד מפחיד. כמובן, גם קשה למצוא את הרגעים הפגיעים האלה. לי ולניקול יש המון סצנות שמבטאות את הפגיעות הזו בסרט ורצינו לעשות עמן צדק, מאחר והן מאוד חשובות לסיפור".
עושה רושם שאתה בחור צנוע וביישן. איך אתה מתמודד עם התהילה, הפרסום, השטיחים האדומים ואורות הזרקורים?
"אני לא יודע אם אני כזה ביישן, אולי אני פשוט לא הכי בולט ומפונפן בסיטואציות כמו שטיחים אדומים ומסיבת עיתונאים. אני לא יודע איך מתמודדים עם דברים כאלה, מלבד ליהנות מהחוויה. אני באמת אסיר-תודה שאני חלק מהעולם הזה של הקולנוע ושאני זוכה לספר את הסיפורים האלה, לצד אנשים דוגמת ניקול קידמן – זה דבר באמת מיוחד".
