"זה קטע שקוונטין טרנטינו התחתן עם ישראלית וגר בתל-אביב, לא?", צחק כוכב הקולנוע טים רות', כשנפגשנו בפסטיבל קאן האחרון. "הייתי בחתונה שלו והכרתי את דניאלה. זה היה אירוע מקסים. כמובן שאנחנו עדיין בקשר, אבל לא פגשתי אותו כבר תקופה בגלל הקורונה, אבל אני חושב שהוא מאושר באמת. ועכשיו הוא אבא. יש להם ילד – קוונטין ג'וניור. אני חושב שיש לו חיים טובים בישראל, שהוא שמח ושהוא במקום טוב. קוונטין אפילו כתב בתל אביב את הספר שלו – 'היו זמנים בהוליווד'. הוא בהחלט בכושר".
לרות' יש הרבה שעות טרנטינו – הוא היה שם כשהתסריטאי המתחיל והזבן בספריית הווידאו פרץ בסערה עם דרמת שוד היהלומים "כלבי אשמורת" ב-1992. "כשנפגשו לראשונה קוונטין היה הילד המטורף והלא מוכר בסצנה. הוא היה מעריץ מושבע של קולנוע", נזכר רות'. "חשבתי שזה תסריט אלים, מבריק, היסטרי והייתי מוכרח להיות בו. אבל זה לא הלך בקלות. אני רציתי לעשות את מיסטר אורנג', אבל קוונטין חשב אחרת. הייתי צריך לשכנע אותו לתת לי את התפקיד הזה ולא משהו אחר. אחרי קרב ממושך הוא נכנע". רות' מתקשה לשכוח את צילומי סצנת כריתת האוזן של הדמות של השוטר מרווין נאש על ידי מיסטר בלונד, שבה היה לו תפקיד מרכזי. "זה היה די מתיש. היינו שבועיים בלוקיישן שבו צולמה הסצנה, בתוך שלולית דם. מבחינתי זה היה לא נוח במיוחד. אני בטוח שלבחור שחתכו לו את האוזן, היה הרבה יותר לא נוח".
רות' עבד עם טרנטינו גם ב"ספרות זולה" ("לא האמנתי שאני משחק עם ג'ון טרבולטה. הוא היה מאוד מתוק וידע להעריך את הקאמבק שלו"), "ארבעה חדרים" ו"שמונת השנואים". "הופעתי גם ב'היו זמנים בהוליווד' בתפקיד המשרת הבריטי של מעצב השיער ג'יי סברינג, האקס של שרון טייט, שנרצח בטבח של כנופיית מנסון", מספר רות'. "אבל חתכו אותי. קוונטין עשה את זה להרבה דמויות אחרות. הוא הכניס לקרדיטים: טים רות' - נחתך בעריכה. מתתי על זה. מאוד קוונטין. אני מאוד אוהב אותו, הוא לא מפחד לקחת סיכונים וגם בלתי ניתן לעצירה. כשהוא עובד או מדבר, קשה להפסיק את השטף שלו. הוא כידוע גם אנציקלופדיה לקולנוע, ואתה לומד ממנו כל כך הרבה".
במאי האחרון, רות' חגג יום הולדת 60. "הגיל מעולם לא הדאיג אותי, אבל משהו במספר שישים גורם לך לחשוב: 'מה, באמת?'. ואז אנשים מפסיקים לשאול אותך על הגיל שלך", הוא אומר. "איך חגגתי? על כוס קפה. אף פעם לא לקחתי ימי הולדת ברצינות ואני לא מה'כוכבים' הטיפוסיים האלה, שחוגגים בגדול. אגב, ככל שאני נראה יותר מוזר, כך אני מקבל יותר תפקידים".
מה לדעתך הופך אותך לכל כך פופולרי?
"אני לא יודע אם אני כזה פופולרי, אולי בקרב אנשים מסוימים. אנשים אחרים יעדיפו לברוח מהארץ לפני שיתנו לי להשתתף בסרט שלהם", פורץ רות' בצחוק. "אני לא מתאים במיוחד לתבנית. לא למדתי להיות שחקן ולמדתי הכול תוך כדי עשייה".
יש תפקיד שאתה חולם לעשות?
"אני לא חושב על קולנוע במונחים האלה. אני חושב יותר דברים כמו: 'הייתי שמח לעבוד עם השחקן הזה' או 'הלוואי שהייתי משתתף בסרט הזה'. אני לא נואש לעלות על הבמה ולשחק דמות מסוימת של שייקספיר. הרבה יותר מעניינים אותי הפרויקטים שמוצאים אותי".
האי של ברגמן טריילר
אחד הפרויקטים שמצאו לאחרונה את רות' הוא "האי של ברגמן", אותו ביימה מיה הנסן־לאב והשתתף בתחרות הרשמית של קאן 2021. בסרט שמגיע אלינו השבוע, רות' מגלם את טוני, במאי ידוע ומוערך היוצא ביחד עם זוגתו טוני, (ויקי קריפס) קולנוענית צעירה, לבלות את הקיץ באי השבדי פארו, שם חי ופעל הבמאי האגדי המנוח אינגמר ברגמן ("תמונות מחיי נישואין", "פאני ואלכסנדר", "תותי בר", "החותם השביעי") בשנותיו האחרונות. השניים משאירים אתם בתם אצל הסבתא ומקווים למצוא בפארו השראה. הסרט מדגים איך בעוד כתיבת התסריטים שלהם מתקדמת, השניים נחשפים לנופים הפראיים והמרהיבים של האי, הגבולות בין המציאות לבדיה מתערבבים וגם אהבתם מתערערת. "התסריט של 'האי של ברגמן' מורכב ועוסק בכמה מסעות שונים. הגעתי לצילומים באי במטרה להתמקד ולעבוד על מערכת היחסים בין הדמויות ולא ידעתי למה לצפות. לא היו לי צפיות מיוחדות מהאי".
ואיך התרשמת?
"זהו מקום מהמם, מעניין, יפה ומחבק. הרגשתי כמו תייר. האמת שאפילו לא הלכתי לחפש דברים שקשורים לסרטים של ברגמן, זה לא מה שעניין אותי. הייתי לגמרי פתוח לאפשרויות. אבל כן היו רגעים, נגיד כשטיילתי בין סלעים, נזכרתי: 'אה, את זה ראיתי בסרט של ברגמן!'. פתאום אתה מרגיש כאילו אתה נמצא בעולם של ברגמן. האוכלוסייה של האי קטנה מאוד, כך שאתה מרגיש שיש לך אוויר לנשימה. אני מבין למה ברגמן רצה לחיות ולצלם שם - אין ספק שהמקום קסום ובאמת מקסים".
מתי גילית את ברגמן?
"גיליתי אותו כנער. הלכתי לקולנוע קטן בדרום לונדון, שם הציגו סרטים של במאים איכותיים. הרגשתי שאם אתה שחקן אתה אמור להכיר את ברגמן, ואני כמובן רציתי להיות שחקן. זה היה החיבור הראשוני שלי אליו. עם השנים ראיתי עוד סרטים שלו, אבל לא פיתחתי אליו אובססיביה".
בסרט אתם יוצאים ל"ספארי ברגמן" הפועל באי. זה משהו שקיים במציאות?
"כן, והאנשים שמנהלים אותו גם מופיעים בסרט. בכלל, רבים מהאנשים שמופיעים איתי הם לא שחקנים והסרט פשוט מציג את החיים שלהם. האנשים באי מקסימים - לחלקם כבר נמאס מברגמן וחלקם זורמים עם העובדה שזה האי שלו".
רות' נולד בלונדון, לאם ציירת ומורה, ולאב עיתונאי, שאהב לצייר. האב השתייך למפלגה הקומוניסטית, ושם המשפחה המקורי שלו היה בכלל סמית'. "אבי שינה את השם לרות' בגלל סולידריות עם קורבנות השואה – הוא השתתף במלחמה והיה עד לזוועות שלה", סיפר בעבר רות'. "וגם בגלל שהוא לא רצה להסתובב עם שם בריטי – מתוקף עבודתו כעיתונאי, הוא שוטט במקומות שבהם בריטים לא היו רצויים".
בפגישתנו, רות' מגלה שבגלל שם משפחתו, הוא עצמו "מוזמן להמון אירועים ופעילויות יהודיים. בגלל השם הזה, פשוט חושבים שאני יהודי. אבל אני לא".
לפני חמש שנים, חשף רות' שסבו מצד אביו ניצל אותו מינית. "סבא שלי היה אנס מזויין", הוא אמר בריאיון לגרדיאן. "הוא גם אנס את אבא שלי. אבא היה נפש פגועה. אהבתי אותו. הוא היה הכי מצחיק".
אתה כל כך אופטימי ושופע הומור, למרות או בגלל הקשיים שעברת בילדותך?
"אני חושב שזה תלוי ביום. תלוי בכמה רע הולך היום שלי. אני חושב שלכולנו יש ימים קשים. זה גם לא קשור לגיל - אתמול נגיד לא ישנתי מספיק, אז זה קצת משבר".
רות' ירש את הכישרונות האמנותיים שלו מהוריו - הוא חלם להיות פסל ולמד אמנות, אבל בסוף הבין שהייעוד שלו זה משחק. "בגיל 16 הלכתי עם חבר לאודישן למחזה שהועלה בבית הספר, עשינו זאת מתוך בדיחה, ופתאום קיבלתי את התפקיד. המורה לדרמה קלט שאני בבלאגנים והוא לקח אותי תחת חסותו, והתחלתי להופיע בעוד ועוד מחזות".
בגיל 21, רות' גילם סקינהד, בסרט הטלוויזיה "תוצרת בריטניה", ומאז הוא לא עוצר. הוא משלב בעבודתו רגישות, קשיחות, סמכותיות, עוצמה, שרמנטיות וסקסיות, ומסוגל לגלם גם פושעים מוטרפים ואלימים וגם אמנים רגישים או מוטרפים ומעונים כמו וינסנט ואן גוך. ג'וזפה טורנטורה שביים את רות' ב"אגדת הפסנתרן" העיד ש"טים הוא שחקן שמחזיק בידו הרבה קלפים. הוא יכול להיות גם דרמטי, גם גרוטסקי וגם קומי. הוא משלב את המסורת הדרמטית האנגלית עם מסורת של משחק מביע־רגשי־פיזי של צ'ארלי צ'פלין". ברזומה של הזיקית האנושית הזאת כלולים סרטים של בכירי הבמאים: סטיבן פרירס ("הפגיעה"), מייק לי ("בינתיים"), פיטר גרינווי ("הטבח, הגנב, אשתו והמאהב"), וודי אלן ("כולם אומרים אני אוהב אותך"), רוברט אלטמן ("וינסנט ותאו"), מיכאל הנקה ("משחקי שעשוע") ופרנסיס פורד קופולה ("נעורים בלי נעורים"). תפקידו השובב והמוגזם כנוכל גנדרן ואכזרי בדרמה ההיסטורית "רוב ריי" (1995) העניק לו פרסים ומועמדויות רבות, כולל מועמדות לאוסקר שחקן המשנה.
אגב, רות' ויתר על התפקיד של סוורוס סנייפ בסדרת סרטי הארי פוטר, לטובת ההופעה כמפקד צבא הקופים האכזרי ב"כוכב הקופים", בגלל "שתמיד רציתי לעבוד עם טים ברטון, ופתאום זה התאפשר, אז העדפתי אותו על פני הארי פוטר. עברתי מסע מדהים עד כה. לעבור מעבודה בסופרמרקט שם התחלתי את דרכי לשבת כאן איתך בקאן, זה מסע מטורף. לפעמים זה גם היה מסע קשה, בגלל שהיו גם רגעים בלי עבודה במשחק, שבהם אתה צריך להבין איך אתה מתמודד. בכל מקרה, לא הייתי משנה דבר בקריירה שלי".
היית עובד שוב עם וודי אלן, לאור האשמות נגדו?
"וודי אלן אף פעם לא ביקש שנעבוד שוב יחד. עבדנו פעם אחת ומאז הוא לא חזר אליי. מוזר", חומק רות'.
לאחרונה הצטלם רות' לסרט אימה וגם ל"הענקית הירוקה", סדרה של מארוול, המשלבת גיבורי על ודרמה משפטית, שבה הוא מגלם את אבומיניישן, נבל העל (דמות שגילם בעבר ב"הענק הירוק").
"אני יודע שיש כמות עבודה מסוימת, שאני חייב לקחת כדי לשלם את השכירות ולממן דברים אחרים. הפרויקטים האלה מאפשרים לי להשתעשע בסרטים של יוצרים צעירים ובנושאים שונים ומשונים. משחק עדיין מרתק אותי ובפרויקטים הטובים והמעניינים אני אף פעם לא יודע למה לצפות - אין חוקים. אני מנסה מאוד לא להיצמד לחוקים".
לרות' יש שלושה בנים, אחד מהקשר עם השחקנית לורי בייקר, ושנים מרעייתו הנוכחית מעצבת האופנה ניקי באטלר. "אני אוהב מאוד את הבנים שלי", משתפך רות'. "אני חושב שזה היה הורג אותי לגדל בנות. אני כל כך רגיל לגדל בנים, שזה יהיה פשוט מוזר מדי".
כיום רות' חי בקליפורניה עם רעייתו ניקי. "לפעמים, כשניקי יכולה היא נוסעת איתי לפסטיבלים ולצילומים. כשהילדים היו קטנים תמיד לקחנו אותם איתנו. אני תמיד מחפש סרטים שמצטלמים בלוקיישנים יפים כדי לקחת את הילדים לחופשה. כשהקורונה התחילה נכסנו כולנו לסגר וזה היה זמן איכות עם המשפחה, שלפתע התאגדה. היינו צריכים ללמוד איך להיות שוב יחד באותו מרחב. אנחנו והכלב שלי - בולדוג צרפתי. אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל התקופה הזאת עשתה לי טוב".
למדת על עצמך משהו חדש במהלך הסגר?
"הפסקתי לשתות. הרגשתי שהקורונה זו לא תקופה לשתות בה. לפני הקורונה צרכתי לא מעט אלכוהול. כן, מאוד בריטי מצידי. להפסיק לצרוך אלכוהול, זה משנה אותך מקצה לקצה. ולי זה גם היה קל למזלי. פשוט הפסקתי, ואין לי שום רצון לחזור. טפו טפו טפו".
