אני לא יכולה לחשוב על הרבה דמויות טלוויזיוניות שצלצול הסלולרי שלהן מכניס אותי לחרדה. קאסי באודן מ"הדיילת" היא בהחלט אחת מהן. בכל פעם שהנייד שלה מצלצל את הצלצול הפסיכוטי שלה אני מוצאת את עצמי ממלמלת "אלוהים אדירים, עם מה עוד הבחורה הזאת תצטרך להתמודד, כמה שיט אפשר לזרוק על בן אדם אחד?". בתום צפייה בשישה מתוך שמונת פרקי העונה השנייה של "הדיילת" (HBO מקס), ששניים מהם כבר עלו (מסוף השבוע האחרון ב-HOT), אני רוצה לצאת בקריאה נרגשת, ליב קאסי אלואון! תניחו לבחורה הזאת. לצפות בה זה כמו לצפות בתאונת שרשרת אינסופית כשכל רגע מצטרף כלי רכב אחר למהומה, ועד שהכול ייפתר, יש לקוות, על הצד הטוב ביותר, נמצא את עצמנו מנסים לכסוס את השלט. הנה בחורה שאתם לא רוצים לחיות בתוך המוח שלה, ובעקבות צירוף מקרים מוזר, העונה השנייה מספקת לכם בדיוק את זה.
הדיילת – עונה שנייה
(באדיבות HBO מקס)
מעניין שהעונה השנייה של "הדיילת", בכיכובה של קיילי קווקו (פני מ"המפץ הגדול"), עלתה ממש בסמוך לסדרה אחרת שמובלת על ידי דמות נשית מעט מאותגרת נפשית – "בובה רוסית", שהעונה השנייה שלה עלתה בנטפליקס בשבוע שעבר, והיא מופע של אישה אחת, נטשה ליון. גם פה מדובר בעלילת מיסתורין כלשהי אבל מתחת לפני השטח רוחש החיטוט העצמי, זה שאמור להוביל בסופו של דבר להתמודדות עם העבר שבסופו פרס – חיים שלווים יותר. גם "בובה רוסית", ממש כמו "הדיילת", מושתתת בכבדות על הדמות הנשית שבמרכזה ועל השפיל שלה. אהבתם? עופו על זה, לא אהבתם? אין לכם מה לחפש פה.
אלא שנדמה שבניגוד ל"בובה רוסית", "הדיילת" מתקשה להעפיל לגבהים של העונה הראשונה שלה, כלומר לשחזר את הקסם מבלי לעשות לו העתק-הדבק. העונה הראשונה, שהתבססה על רומן של כריס בוג'ליאן, שילבה בכישרון רב בין קומדיה שנונה, עלילת מתח לא רעה ודרמה פסיכולוגית על מלחמה בשדים פנימיים והתמודדות עם אלכוהוליזם. בעזרת קצת עזרה מידידים כמו אנני (זושה מאמט, שושנה מ"בנות"), גריפין מתיוז, רוזי פרז ושחקני משנה מצוינים נוספים היא הצליחה להחזיק את כל החבילה הזאת ביחד ואפילו להגיע לקלוז'ר מספק.
בעונה הזאת אנחנו פוגשים את קאסי שנה מאוחר יותר, במקום, כמו שאומרים, הרבה יותר טוב, לפחות על הנייר. יש לה יחסים עם מרקו, בחור מושלם שגם הוא אלכוהוליסט לשעבר, היא חיה בלוס אנג'לס השמשית במקום בניו יורק המנוכרת, היא פיכחת כבר שנה ויש לה עבודה צדדית חמודה כסוכנת CIA. אבל מהר מאוד מתברר שקאסי אולי נמצאת על המסלול אל האושר אבל בתכלס ההתמודדות האמיתית שלה, עם עצמה ובלי האלכוהול, רק התחילה. כדי ללמוד איך לתפקד כאדם נטול יצר הרס עצמי זה לא מספיק להפסיק לשתות. כדי להמחיש את ההתמודדות הזאת קאסי פוגשת ב-Mind Palace שלה, המקום בתוך מוחה בו פגשה את אלכס, הבחור המת מהעונה הקודמת, כמה גרסאות שונות של עצמה. קווקו, שהייתה מועמדת לאמי על התפקיד שלה בעונה הראשונה הבינה את הרמז: תביאו עוד כמה כמוה ונסגור את הפינה.
עוד ביקורות טלוויזיה:
היעדרו של ספר שישמש כמפת דרכים לתסריטאים הוא הסבר אפשרי לעובדה שהעונה הנוכחית נופלת בכמה רמות מהראשונה. כל מה שהצליחה העונה הקודמת לשזור – עלילות המשנה שתמכו באופן מרשים בעלילה המרכזית, התפתחויות נפשיות שנתנו תוקף לאישיות התזזיתית והאפילפטית של באודן ויותר מכל דבר אחר, עלילה הגיונית שמשכה את הכול קדימה, כל אלה נעדרים מהעונה השנייה. נשארנו עם רגל חזקה על הגז במאבק הפנימי של קאסי ובהימלטות שלה מאלכוהול ודיונים שחוזרים על עצמם עם הקאסיות הפנימיות שלה (זו שמעודדת אותה לחזור לשתות, זו שהיא הייתה יכולה להיות אם הייתה לוקחת את הפניות הנכונות וכו').
שישה פרקים אל תוך הסדרה עדיין לא התרוממה ממנה עלילה מעניינת, הגיונית או קוהרנטית, וכל מה שנשאר הוא המניירות של קווקו, שעושה כמיטב יכולתה להפוך את המסע של באודן למרגש ונוגע, אבל גם לכישרון שלה יש גבול, וגם הופעת אורח יפהפייה של שרון סטון בתפקיד אמא של באודן. קאסי היא עדיין אדם מרוט, חסר שקט שמתייחס רע מאוד לכל האנשים שאוהבים אותו, וגם היעדרו של האלכוהול לא משנה את המצב. אם זה מעודד מישהו אז מירנדה חוזרת, בעוד תפנית שהיא צירוף מקרים מוזר וחסר משמעות. אז הכוונות טובות וקאסי, אני באמת בעדך, אבל זה לא מספיק כדי לחפות על אקשן מפוזר, מוזיקה דרמטית ומידי פעם דמעות ובדיחות CIA. מקווה שהכול יסתדר בשבילך ובשביל שאר הקאסיות, בהצלחה.
