אמש (ב'), הסרט "גולדה" של זוכה האוסקר גיא נתיב, הוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין היוקרתי. עם הלן מירן בתפקיד הראשי, עלילת הסרט מתמקדת בשלושת השבועות שבהם התרחשה מלחמת יום כיפור ושמה במרכז את סיפורה של ראש הממשלה כמנהיגה מעוררת מחלוקת. כיאה להקרנת בכורה בפרופיל גבוה כמו זאת, עיתונים ומגזינים רבים ברחבי העולם ביקרו את הסרט, והדעות - חלוקות.
"הסרט הביוגרפי חסר החיים של מאיר מסתיר את הכישרון של הלן מירן בענן של עשן סיגריות", קוראת הכותרת בעיתון "הגרדיאן", שדירג את הסרט בשני כוכבים בלבד. "מירן, שהיא לרוב פרפורמרית נוצצת, מכוסה בפאה אפורה, אף ולסת מזויפים ומדי פעם גם עוטה מטפחת ראש ותיק, מה שגורם לה להיראות כאילו היא מגלמת את המלכה בזמן שהיא עושה חיקוי של ריצ'רד ניקסון", עוקצת הביקורת. "הגולדה מאיר הזו מעשנת באדישות את דרכה דרך סצנות היסטוריות עם הצמרת הצבאית שלה, בזמן שכולם מפריחים עשן סיגריות אחד על השני; מדי פעם היא לוקחת הפסקה כדי לשכב על מיטת בית חולים, לעשן בצורה אדישה ולגסוס מסרטן. האם היא הולכת למות? למה לא? הסרט שטחי".
הביקורת התייחסה גם לשחקנים הישראלים בהפקה ואמרה שדמותו של משה דיין, בגילומו של רמי הויברגר, נראית בסצנות מסוימות ב"פאניקה שלא מאפיינת את הדמות" ושליאור אשכנזי "עושה את המיטב בגילום דמותו של הרמטכ"ל דוד אלעזר". בנוסף, כסצנה היחידה בעלת המעוף בסרט הם מציינים את השיחה של גולדה מאיר עם הנרי קיסינג'ר, בגילומו של לייב שרייבר ("ריי דונובן").
ואם חשבתם ששני כוכבים זה נמוך, ב"טיימס" הבריטי הסרט זכה לכוכב אחד בלבד כשנכתב: "מכל הכישרונות הרבים שהפגינה הלן מירן האדירה על המסך, לשחק דרך מסכת גומי אינו אחד מהם", והוסיפו, "זה אולי היה מסיח פחות את הדעת אם הבמאי גיא נתיב היה בונה נרטיב מרתק סביב דמותו המרכזית. אבל במקום זאת, גם בשל מגבלות תקציביות ברורות, הוא צמצם את תיאטרון המלחמה הזה לכמה פרצופים מפוקפקים וסצנות חוזרות ונשנות של מאיר יושבת מסביב לשולחנות, לצד עמיתיה הפוליטיים, וכועסת על המחיר האנושי שגובה המלחמה".
כתבות נוספות במדור קולנוע:
לעומתן, הביקורת שפורסמה במגזין "וראייטי", דווקא מחבקת מאפיינים רבים מאלו שצוינו בקודמות. "הלן מירן פועלת במיומנות ובשליטה תחת תותבות ועבודת איפור טרנספורמטיבית מדהימה... כשהשחקנית נעמדת לפנינו (או לעיתים קרובות יותר מתכופפת), אפשר אפילו להאמין שזו באמת אשת הברזל של ישראל". עוד הוסיפה הביקורת לשבח את העובדה שהצופה יכול לחוש דרך הסרט את המתח ואת הפחד הממשיים שליוו אז את המצב הביטחוני.
"מירן לחלוטין בלתי מזוהה עד שאפשר לתהות אם הם לא היו יכולים פשוט להנפיש את הדמות עם אפקטים חזותיים ולבקש ממירן רק לשחק את הקול שלה", נכתב בביקורת נוספת ב"הוליווד ריפורטר". "זה יכול היה להיות כמעט כל אחד מתחת לכל האיפור הזה - ג'ודי דנץ', לופיטה ניונגו או טימותי שאלאמה - אבל זו לא אמירה שנועדה להגיד שאמנית האיפור לא ראויה לשבחים", הם חידדו והוסיפו לשבח את עבודת העיניים והקול של מירן.
בנוסף, רבות מהביקורות מתייחסות גם לסוגיית ה-Jewface שהפכה מדוברת בשל הליהוק של מירן, שחקנית בריטית לא יהודייה, לתפקיד של מאיר. "זו שאלה נכונה וחשובה, אבל זו לא בדיוק הבעיה בדרמה הממלכתית והמחניקה שלעיתים שרויה בתרדמת כמו בסרטי טלוויזיה מהסוג הזה", נכתב ב"הגרדיאן".
ב"וראייטי" הלינו על העיסוק בסוגיה הנ"ל וכתבו: "למה להתפלפל כשמדובר בשחקנית גדולה שנותנת הופעה כל כך אותנטית? כשמירן משחקת אותה, האנושיות של מאיר תמיד שם והמצוקה שהיא חשה כשנופל ולו חייל אחד - היא זרם הווייתה. כך גם הפרגמטיות חסרת הרחמים שלה. היא נלחמת על הישרדות האומה שלה, והיא תשפוך הרבה דם כדי לעשות זאת".